אמא יקרה שלי שלושים יום לפטירתך

אמא יקרה שלי שלושים יום לפטירתך../images/Emo16.gif

שלושים יום עברו לא יאומן, כל הזמן מרגישה כאילו עוד מעט הטלפון יצלצל והנה את תהיי שם..מעבר לקו, ותגידי לי כמו תמיד: "מה שלומך ריקי, איך את מרגישה מה עם הילדים?" ותספרי לי על אותם כאבים נוראיים שבשנה האחרונה לא הרפו ממך, ואני יגיד לך כמו תמיד "אמא יהיה טוב, יש ימים טובים יותר ויש ימים קשים" אבל בתוך תוכי אני יודעת שהטלפון לא יצלצל ולא אשמע יותר את קולך, אמא שלי אני כל כך מתגעגעת, אומרים שככל שהימים עוברים הכאב מתכהה אבל לא מרגישה כך ומאמינה שלעולם לא ארגיש כך, הייתי קשורה אליך עד מאוד, את יודעת בדיוק השבוע שחזרתי הביתה מביתך מצאתי את תמונת הפספורט הקטנה שנתת לי אז שבאת לפה ואמרת שימי לך בארנק תמונה שלי, והיא הייתה כל הזמן בכוס הקידוש של השבת, חיכתה לי שם, ושראיתי את התמונה ונזכרתי באותה רגע שנתת לי את התמונה פרצתי בבכי, ואת נראית שם כל כך שלווה ומאושרת וזה היה רק בינואר השנה, אמא למה לא נתת סימן משהו..מרגישה שלא נפרדתי ממך כמו שצריך, אני עומדת שם בבית העלמין הבית שלך כעט בית העולמים, מסתכלת על הקבר על המצבה ומרגישה לא יכול להיות שאת שם, לא יכולה לקבל את זה לא יכולה לעכל את זה, כאילו זה לא את, בשבילי את נצחית את בתוך לבי ונשמתי, אבל כל כך מתגעגעת לחומריות, לקולך ולראות אותך.. אמא שלי אני כל כך אוהבת אותך...מרגישה שנפשי מתענה מגעגועים אליך.. מרגישה כל כך חנוקה לפעמים אינך יודעת עד כמה, אני יודעת שלפחות עכשיו את נחה שם, לא סובלת לא כואבת, אבל את לא איתנו כאן בגוף, את לא איתנו כאן להגיב לחוות לספר לדבר, נשמתך בתוכנו אבל איך נדע בדיוק מה את מרגישה שם בצד השני, בגן עדן, אמא האם טוב שם באמת האם את רואה אותנו??? האם את שומעת אותנו??? האם את שומרת עלינו משם למעלה?? אמרת בקלטת שהשארת כצוואה בשבילנו שאת רוצה אחדות במשפחה, אמא אחדות תמיד הייתה בזכותך, את שאת שתמיד גישרת שרבנו שכעסנו, ומה עכשיו נעשה בלעדיך?? כמה קשה אמא כמה קשה שאת לא פה בגוף! קשה מאוד... את סלחת לכולם בקלטת, תמיד היית הדמות הנערצת עלי מכל בכל העולם כולו ולא אמרתי לך את זה מספיק, אבל שתדעי לך אמא.. ממך למדתי ולקחתי המון בחיי, אני תמיד מוחלת ולא משנה באיזו סיטואציה והכול בזכותך הערכים שהקנט לנו הם ערך עליון! והם ילוו אותי לנצח עד יומי האחרון, וגם את ילדיי כי אני מעבירה להם את כל מה שלמדתי ממך אמא יקרה שלי. שלושים יום עברו אמא שלי, וכל דקה כל כך ארוכה, שלושים יום עברו אמא שלי, וכל יום כל כך חונק, שלושים יום עברו אמא שלי, וזה עוד לא מתעכל אצלנו, 25.8.03 גילויי מצבה אזכרה שלך, לא יאומן אזכרה שלך אמא שלי, כולם יעמדו שם יזכרו בדמותך המיוחדת, בדרך המיוחדת שלך עם כולם כולם יבכו ואף יהללו אותך, כולם יתגעגעו בטוח, אבל אני אבא ואחי בטוח נחנק שם בבכי, ועוד לא נעכל, וקרן שם כל כך רחוקה מאיתנו וממך בטוח שיומה מחר לא יהיה קל משם, אמא מבטיחה לך בכל לבי אמצא את הדרך להנציח אותך, לא אשקוט עד אמצא את הדרך המיוחדת שלי להנציח את שמך, את לא היית סתם אישה רגילה, את היית אישה מיוחדת מאוד, חייך לא היו קלים, והשנים האחרונות עברת וסבלת עד בלי סוף. 25 לאוגוסט 2003 גילוי מצבה רחל גולדשטיין נולדה 9.9.1950 נפטרה 25.7.2003 יהי זכרך ברוך לעד! אוהבים אותך לעד אמא יקרה שלנו!
 
משתתפת בצערך העמוק כל כך ../images/Emo16.gif

ממה שיצא לך מה-
זכית באמא הכי טובה שיש. מצטערת כל כך על אובדנך, שלא תדעי עוד צער.
 

anati4

New member
התרגשתי מאד ממה שכתבת -

מקווה שמחר יעבור לכם בקלות הדברים שכתבת לאמא שלך מרגשים מאד ומעלים הרהור...שכל כעס או קושי שיש כשאמא בחיים עלינו לקחת בפרופורציות...כי האין הרבה הרבה יותר קשה....
 
לזכרה

אני חושבת שהגעגועים ותחושת החלל הריק הם הדברים שהכי קשה להתרגל אליהם. אבל, וכמה שהקלישאה נכונה, הזמן הוא המרפא. אמא שלך תמיד תהיה איתך, ולאורך זמן המחשבה השניה תהיה - מה אמא היתה אומרת, עושה, שואלת. אבל עם הזמן זה יכאב פחות. אולי באמת להנציח באיזושהיא דרך. אולי לארגן ערב לזכרה עם תמונות וסיפורים של אנשים שהכירו אותה, אולי לקבץ שירים שאהבה או קטעים שכתבה לתוך ספר ולחלק לכל האנשים שאהבו והיו קרובים אליה. לכי אחר הלב שלך גלי
 

תמר 26

New member
../images/Emo140.gifהכח שבזיכרון ../images/Emo16.gif

מוות של אדם קרוב אלינו טוען אותנו בהרבה אנרגיה והשאלה מה עושים איתו זה יכול לזרוק את האדם לכאב עמוק ולתיסכול אך זה יכול לגרום לך לקבל החלטות משמעותיות לחיים ולתת את הכוחות שצריך כדי לעמוד בהם, להנציח ולשאת את דמותה בליבך. אנחנו פה בפורום סרטן, אפשר ללמוד משהו מחיה זו (משל ששמעתי אין לי אחריות על האמת הזואולוגית). הסרטן גדל בצדף ,כאשר הוא גדל וגדל נעשה לו צפוף שם יותר ויותר, לוחץ לו כואב לו ומעיק לו. רק בשלב זה שהוא כבר לא יכול לסבול את הלחץ הוא יוצא לחפש לו צדף אחר גדול יותר כדי להמשיך להתפתח בו עד שהוא מספיק גדול ומפותח לצאת לחלוטין. גדילה (רוחנית, נפשית) כרוכה לעיתים רבות בכאב, כאבי גדילה. אבל כאב זה מביא אותנו למקום אחר גדול יותר שלא היינו בו קודם. את יכולה להמשיך גם עכשיו לאהוב את אמך, קחי את השיעורים שלמדת ממנה ותיישמי אותם לחייך תעבירי את המסר והצוואה שלה הלאה לחייך.
 
למעלה