אמא, איך קוראים לאמא שלך?

ריטה1

New member
אמא, איך קוראים לאמא שלך?

הרי ידעתי שבסוף השאלה הזו תגיע, ידעתי שהיא תשאל אותי על אמא שלי, ארוחת ערב אצל החמים, ושי שואלת "סבתא X היא אמא של אבא?" כן חמודה "סבתא X היא אמא של סבא" כן חמודה " וסבתא Y היא אמא שלך" לא חמודה (בת הזוג של אבא שלי), והיא במבט הכי מתוק שיש "אז מי אמא שלך?", האוכל עמד לי בגרון, ניסיתי לא לענות, להחליף נושא,לא בידיוק המקום הנכון להתמודדות כזו, אבל חמותי דוחפת אותי לענות (נשמה טהורה), אז אמרתי שלי אין אמא, ואז בא ה "אבל למה?", בסוף הצלחתי איכשהו לצאת מזה, כבר לא זוכרת איך אפילו, אבל זה ישב לי על הנשמה כ"כ הרבה זמן. ולמה זה כ"כ הציק, כי לי אין אמא, לא היא לא מתה, היא פשוט לא בקשר עם הילדים שלה כבר למעלה מ-10 שנים (מאז הגירושים), אז נכון שיש לי אבא מדהים, אבל זה תמיד העיק לי, ביחוד מאז שהפכתי לאמא בעצמי, חוויות שהיתי רוצה לשתף, איך הייתי כילדה (אבא שלי מנסה אבל לא ממש זוכר), ועוד כל מני דברים שבהם כ"כ זקוקים לאמא. תמיד הדחקתי, שמתי את זה במקום הכי נמוך, כדי שלא אצטרך לגעת, אבל שאלה קטנה של ילדה מתוקה, פתחה שוב את הפצע הכואב.
 

רוית ב

New member
../images/Emo7.gif../images/Emo10.gifוואי וואי הקטנים שלנו מעמידים

אותנו לפעמים במצבים בלתי אפשריים כמעט.. (איזה חמה.... באמת "נשמה טהורה"...) באמת אף פעם לא חשבתי מה אומרים לילדים שלנו בנושאים כואבים השאלות שלהן כל כך תמימות וכל כלך ישירות מה עושנים? לא הייתי מספרת לה את האמת על אמא שלך אינני חושבת שילד מסוגל להבין ממש את עומק הנטישה והכאב אני חושבת שבסיטואציה הזו הייתי נחנקת ואומרת בקול הכי רגיל בעולם אין אמא יש כאלו שיש להם כמוך ויש כאלו שלא כמו עובדת חיים וממשיכה הלאה. מחבקת אותך על הכאב, אין מילים.
 

ligo

New member
../images/Emo10.gifאוי ריטה, לא ידעתי../images/Emo4.gif

זה שהצלחת לצאת מזה בלי לבכות ליד שי זה כבר הישג. לא יודעת איך אני הייתי מתמודדת. אולי הייתי אומרת שיש לי אמא אבל היא גרה מאוד רחוק, אבל אז ישר היו מתחילות שאלות על טלפונים ומכתבים. אז כנראה צריך להגיד פשוט את האמת. אבל איך אפשר להסביר לילדה קטנה שיש ברוגז עם אמא? הרי זה לא הגיוני. אני יודעת שאני ממש לא עוזרת לך, אבל אולי תספרי למה בכלל הפסקתם את הקשר. היא יודעת שאת כבר אמא? היא לא ניסתה ליצור איתך קשר?
 

ריטה1

New member
זה סיפור מאוד ארוך

אבל בקצרה, אף פעם לא היתה כימיה מי יודע מה בינינו, תמיד הייתי הבת של אבא, וקשורה אליו מאוד. מגיל מאוד צעיר יצאתי מהבית לפנימיה, כמעט ולא חזרתי הביתה, גם בתק' הצבא למאט תק' של חצי שנה בסוף הצבא. אני עודדתי את אבי להתגררש ממנה, היא אשה מאוד פרימיטיבית, שחשבה שזה שאני לא בתולה יותר זה הופך אותי לזונה. בקיצור ריב גדול, בסוו אמרתי שעם אמא כזו עדיף בלי, גם היא אמרה כמה דברים קשים. שבסוף הביא לנתק עד היום. אין לי מושג מה היא יודעת או לא עלי, היא בטח לא היתה בחופה, את הכבוד הזה הענקתי לזוגתו של אבי, לא ראיתי אותה מאז אותו ריב למעשה, וכיון שהורי גרושים וגם אחי לאט לאט ניתק איתה את הקשר, אז אף אחד לא מעדכן אותה במה שקורה איתנו. עמוק בלב אני יודעת שאם היא היתה רוצה, היא היתה מוצאת את הדרך.... אבל כנראה שזה לא כך. אני לא מבינה, וגם לא רוצה להבין, אני רק יודעת מנסיון של היותי אמא, שהבת שלי זה הדבר הכי חשוב לי בעולם!
 

חן123

New member
../images/Emo201.gif באמת קשה

מקווה שהתשובה ספקה את שי ולא תתקלו בקרוב בשאלות נוספות
 
מתישהו תגידי לה את האמת

כי האמת שם והיא צריכה להאמר. הילדים האלה כל כך חכמים, תמיד מגיעים לפינות הכי עמוקות ולחורים הכי נסתרים שלנו.
 

נטעטע

New member
מסכימה עם חנה באופן כללי

כי גם אני בעד אמירת האמת, אבל מהבוקר מנסה לחשוב איך מספרים לילדה על אמא שנטשה מבלי להכניס בה פחדים שיום אחד גם לה זה יקרה. ולך ריטה שולחת
גדול.
 
מצב לא קל בכלל...

...אין ספק שהעובדה שהפצע אצלך עוד פתוח ומדמם....ובגלל זה התשובה לשי עכשיו או בעתיד איננה פשוטה בכלל... אין כל ספק שעכשיו כשאת אמא בעצמך זה רק מעצים את ההזדקקות שלך עצמך לאמך (שנמצאת אי שם ודוחה אותך) ממש לא פשוט... ויצרוב בכל פעם שהנושא איכשהו יאיים להופיע... אני אישית, הייתי נעזרת בגורם מקצועי... גפ כדי להגיע לתובנות עם עצמי... וגם כדי לדעת איך, מה ומתי לספר לשי...(אם בכלל!)
 
ריטה ../images/Emo201.gif

אוי ריטה איזה מעמד קשה ומביך, הקטנה שלך תפסה אותך לא מוכנה....כן, אני זוכרת שסיפרת על אמא שלך. אני דווקא הייתי משאירה אופציות פתוחות ואומרת שאמא שלך נמצאת רחוק במקום שאי אפשר לבקר או להתקשר ואולי יום אחד היא תחזור משם....ריטה, פצע כזה לא מגליד לבד, צריך לטפל ולרפא אותו, אולי תכנסי לפורום "בנות ללא אמהות" (לא זוכרת את השם המדוייק) אבל יש דבר כזה. בזמנו קראתי גם כתבה בעיתון על החבורה שמנהלת אותו ונראה לי ששם יבינו אותך ויתמכו בך. המלצתי גם לבת הגדולה שלי להכנס לשם.
 
../images/Emo7.gif../images/Emo201.gif

כמו שאת אומרת, כולנו יודעים, וידענו מראש - שאמהות מעלה מחדש כאבי ילדות, ובעיקר פותחת פצעים מכל הסוגים שיש לנו עם ההורים שלנו. אבל למרבה הצער עצם הידיעה מראש לא ממש מכינה אותנו לרגע בו הסכין ננעץ, וזה תמיד מגיע. אני מוצאת נחמה עצומה בכך שלילדים שלי כבר טוב יותר ממה שהיה לי. כן, ברור שאני לא האמא המושלמת, ברור לי שגם אני וגם אהובי בני אדם שטועים וחוטאים לפעמים, גם בהורות, ושלילדים שלנו גם יהיו יום אחד טענות כלפינו. ועדיין, במקרה שלי, אני מרגישה בטוחה למדי להגיד שהילדים שלי גודלים בבית חם, נעים ותומך הרבה יותר מהבתים שבהם אני ואישי גדלנו, ושלהם יש, ותמיד יהיה, את הגב שלי ולאהובי מעולם לא היה. אני מניחה שגם אצלך זה ככה...
 
אני כבר לא יודעת מה עדיף...

נורא עצובה ההתמודדות המחודשת עם כל מיני דברים שהיינו מעדיפים לא להתמודד איתם יותר
 

pema

New member
לא קל

גם לגעת בפצעים הפתוחים וגם להסביר את כל הכאב הזה לילדה שלך.
 

ede1

New member
המצב בהחלט לא פשוט ../images/Emo201.gif

הפצע שלך עדיין פתוח ומאוד קשה להתמודד עם זה בראש וראשונה לך וקל וחומר להסביר לבתך. קיבלי
ועוד הרבה כאלו. באמת אין לעצות ומי אני שיכולה לתת כאלו.....
 

anguly

New member
../images/Emo10.gif

מצב לא פשוט אבל אני בעד להגיד את האמת - כי תמיד מתישהו היא בסוף מתגלה ובדרך כלל בסוף זה פחות טוב מבהתחלה ולהסביר במילים ובהיגיון של מה שילד יכול להבין בהתאם לגיל
 
באמת שאלה קשה.. :(

הילדים שלנו, הם תמיד כל כך מדייקים... ודורשים מאיתנו להתמודד גם עם מה שרצינו להדחיק ולהרחיק... אני בעד התיעצות עם אמהות ללא אם, יש לי חברה טובה עם סיפור מסובך, ואני יודעת עד כמה זה קשה... חיבוקים אסנת
 

דש1דש

New member
../images/Emo201.gif מצב לא קל..... בעיקר לך!

סיפור ממש קשה וכואב... מצד שני - בקשר לשי - ילדים מקבלים מה שנעביר להם, ויש להם סנסורים מדהימים לזהות זיופים ונקודות חולשה! חטפת אותה בבטן הרכה, בלי הכנה - לפעם הבאה את חייבת (בעיקר לעצמך) ליהיות מוכנה עם מה תגידי ואיך.... ותראי - אולי אצלי המצב אחר - אבל אצלי אומרים ש"לא לכולם יש אבא" זה המצב. בעצם אצלך זה לא ממש ככה - אלא ,"רכש" אבל בהחלט זכותך לומר ש"לא לכולם יש אמא" אין "איך קואים לה" או "למה" - כי ככה זה. "אין" כשתגדל אולי תספרי לה יותר - כל גיל לפי רמת ההבנה והענין שהיא תראה בסיפור - אבל אם את לא רוצה או יכולה להכנס לפרטים את חייבת ליהיות ברורה ושלמה עם התשובה שאין לך אמא.
 
סליחה שאני כאן מתפרצת

אבל לא יכולה לקרוא הודעות כאלה מבלי לתהות על היום שבו מעין ישאל איפה אבא. למרות שעכשיו אני מאוד רגועה היו תקופות שזה היה לי מאוד קשה. בפורום אמהות יחידניות מאוד מדגישים את הבחירה ואני מכבדת את זה, אבל אצלי זה קרה אחרת. זה מתקשר למה שאמרתי בפעם הקודמת: נדמה שאין אף פורום קרוב או דומה. סליחה. ותודה לכל מי שפה. אין באמת סגירת מעגל, כנראה. לבנתיים פה אני נשארת. זה כמו לחזור. זה כמו שתמיד הייתי. אנסטסיה אוהבת.
 
למעלה