אם עובדת

ponder

New member
אם עובדת

לא פעילה כאן בפורום אבל חייבת לפרוק והמקום נראה לי מתאים


אני אמא לפעוטה כבת שנתיים, עובדת במקום עבודה ממשלתי, עם שעות נוחות מאוד, מנהל שלא יושב על הראש בכלל ומשכורת גבוהה.
העניין הוא שאני מאוד מאוד מתוסכלת מהעבודה. אני אקדמאית, עם שני תארים (בהצטיינות
), יכולות גבוהות ו...אין לי עבודה. אני מה שנקראה "מובטלת סמויה", אין לי מה לעשות וגם כשיש לי עבודה - היא לא תואמת את כישוריי..
וגם לא ממש "סופרים" אותי במקום העבודה,עוקפים מימין ומשמאל.. התחושה היא שתהיי נוכחת, אל תהיי נוכחת- זה ממש לא משנה לנו..

אני מתוסכלת ברמות קשות מהעניין, אבל מצד שני - השכר הגבוה, השעות הנוחות ואף אחד לא יושב על הראש (אף פעם..) , אם אני אצא החוצה -לשוק הפרטי - אני אדרש לעבוד יותר שעות יותר קשה יותר בלחץ בתנאים פחות טובים וסביר להניח גם בשכר נמוך יותר..
אני מנסה לשכנע את עצמי שזה מה יש וזהו. שימי את העבודה במקום השני, והמשפחה בראשון - יש לך יכולת להיות עם המשפחה שלך, יש לך יכולת כלכלית להעניק להם הכל, אז מה אם העבודה לא מספקת? היום זה המצב בהרבה מאוד מקומות עבודה. תסתכלי על חצי הכוס המלאה ושבי בשקט..
מצד שני, אני צעירה מאוד, יש לי עוד שנות עבודה מרובות לפני, ככה אני רוצה לראות את החיים שלי? ואני נשחקת. כל שנה בה אני ממשיכה בעבודה הזו, הניסיון שלי נשחק, הידע שלי נשחק, השווי שלי נשחק. אני מתקשה להאמין שאם אמשיך בעבודה הזו עוד כמה שנים אני אצליח למצוא עבודה אחרת כי השווי שלי פשוט נשחק ונשחק ונשחק..

אוף! סליחה על הנפילה, אבל הייתי חייבת לפרוק
 

ממושקה4

New member
אני בדיעה שבגלל שנמצאים שעות רבות כל כך במקום

העבודה - אם לא טוב לך שם - תחפשי מקום אחר .
היתרונות חשובים אבל יותר חשוב שתרגישי טוב
שתגיעי לעבודה (לפחות לפעמים) עם חיוך , שתרגישי שעשית משהו
ושיש לך משמעות .
זה נכון שלכל מקום יש יתרונות וחסרונות , השורה התחתונה מה את מרגישה
כשאת נכנסת לעבודה , יושבת בכיסא ומעבירה את היום .
אם זה קשה לך ורק המחשבה על זה עושה לך רע - תעזבי .
 

דביבו

New member
עונה מניסיון

אל תעזבי, או לפחות אל תעזבי עד שתסיימי עם ההריונות וילדייך יגדלו עד גיל ביה"ס לפחות. אני עזבתי פעמיים!!! משרות ממשלתיות שוות מבחינת תנאים אבל מאוד מתסכלות מבחינתי והיום אני עובדת בשוק הפרטי ומצטערת על כך. בחוץ המצב הרבה יותר קשה וגרוע עם המון חוסר וודאות ואף אחד לא מבטיח לך שתהני מהעבודה או שיעריכו אותך. פשוט תתרכזי במשפחה שלך או תנסי להגדיל ראש ולצאת לקורסים/ השתלמויות שיעבירו לך את הזמן בכיף בתוך שעות העבודה.
 
אל תעזבי

בעולם אוטופי, הייתי אומרת לך, לכי תחפשי מקום בו תמצי את עצמך הכי טוב שאפשר אבל האמת המרה שאין הרבה משרות זהב שמתאימות למידותייך בחוץ יכול להיות לך מזל ובאמת תמצאי אחת כזאת ויכול להיות מאד שלא.
אני גם בדעה, שתעברי את השנים שיש ילדים קטנים במקום העבודה הבטוח כלכלית, הכל כך נוח.
בינתיים היתיי מנסה כן לחפש מה אפשר לייעל או לשפר בעבודה. להתקדם? לעצב את החדר שלך בזמן העבודה? למצוא תחביב או התנדבות שימלאו אותך אחרי שעות העבודה?
באמת שהמצב הוא לא טוב ואנשים נאחזים לכיסאות שלהם. אני אומרת את זה ואני עצובה שאני אומרת את זה אבל אני רואה ומכירה יותר מידי מקרים.
 

noahanoon

New member
חשבתי על שני דברים בזמן שקראתי אותך

1. האם את יכולה לבוא ולומר "אני רוצה לעשות עוד! תנו לי אחריות, תנו לי עבודה, תנו לי פרויקטים!"?
2. להבין שזה המצב - יש לך עבודה, לא קריירה, אבל עבודה שמתאימה לשעות שאת יכולה לתת ומאפשרת לך לתרום לפרנסת המשפחה, ולמצוא אפיקים אחרים בהם תממשי את עצמך ואת יכולותייך - התנדבות, תחביבים, חוגים...
ובכל מקרה, כמו שכתבו לפני, לא לעזוב לפני שיש משהו אחר בטוח ביד... הלוואי ויכולנו להתנהג אחרת במדינה שלנו אבל אין ברירה.
 

פנדה30

New member
את עם קביעות?

בעיניי זה ה-שיקול. גם אני כל הזמן חושבת על לעזוב, אני כבר 13 שנה באותו המקום הלא מעניין, יש לומר משעמם, אבל כשאני מסתכלת ימינה ושמאלה- מה שמחזיק אותי (מלבד התנאים שמסביב), זו הקביעות.

בהצלחה.
 

סו ורד

New member
לא הייתי עוזבת

הייתי נשארת ונהנית מהיתרונות של לצאת בזמן בשביל לבלות עם ילדי וכל הבנפיטס שמגיעים עם משרה כזו. במקביל הייתי מחפשת דרכים לחתור קדימה במקום הנוכחי (אני יודעת שזה קשה, נמצאת במצב דומה לשלך, אבל לא מפסיקה לחתור קדימה וזה עובד...). בנוסף והכי חשוב -לומדת משהו. מנצלת את זה שהעבודה לא מתישה ושהעומס מתון כדי להעשיר את חיי ואת הרשומה בלימודים שאולי ישמשו אותך כשתסיימי את פרק הילדים והפעוטות ותרצי להתקדם הלאה.
 

Rossay

New member
מסכימה אם קודמותי

לפחות בשנים הקרובות, לא יותר מאוחר
ובינתיים, אל תהיי מתוסכלת, תעשי לעצמך, אם לא סופרים אותך,
אם מיצית את האפשרויות ואם את לא יכולה וניסית להרחיב אחריות, לעשות מעבר, רק כדי לא לשבת סתם, תחשבי מה יעשה לך טוב במהלך העבודה,
כדי שלא תשבי סתם
 

kookadoo

New member
תשובות מעובדת מדינה

נשאלת השאלה איך את מרגישה בעבודה מבחינה חברתית? הנאים השכנים בעינייך? הם לא אמורים להיות החברים הכי טובים שלך אבל אם את מרגישה איתם "בבית" זה גם שיקול משמעותי.

הרבה מאד אנשים היו חותמים היום על מקום עבודה עם אנשים נעימים + משכורת גבוהה + שעות נוחות + בוס לא מלחיץ.

אם את צעירה מאד זה דווקא ייתרון. יידע תמיד אפשר לשמר, להעמיק בו, להשתלם. במיוחד אם את עובדת בעבודה בשעות נוחות ועם בוס נוח (אין הרבה מקומות שאפשר לשלב בהם לימודים כמו במגזר הציבורי). אני מאמינה שהאדם יוצק תוכן לתפקיד שלו. הגדרת התפקיד שלך יכולה להיות מינימלית אבל אם את עם ראש גדול ויוזמה את יכולה לצבור תחומי אחריות ומיומנויות שיוכלו לקדם אותך לכיוונים אחרים בעתיד, בתוך או מחוץ לשירות הציבורי.

כעובדת מדינה (תואר שני + תזה) שבניגוד אליך מרוויחה רק "בסדר", עוסקת בתחום סזיפי ושוחק ותחת בוסית סופר סופר מלחיצה, אני יכולה לומר לך שאני ממש לא מתכננת לעזוב בקרוב. יש לי מומחיות בתחום מבוקש בשוק הפרטי אבל אני יודעת כמה זמן ואנרגיות נפשיות צריך להשקיע בעבודה חדשה (וזה לא משנה שוק פרטי או ציבורי) אז כרגע אני מעדיפה להשקיע את ההון הזה בילדיי.
 

kramerkaren

New member
מסכימה עם האחרות

הייתי מחפשת תחביב, הייתי מחפשת עבודה מהצד, עושה קורסים והשתלמויות. הכל, רק לא לעזוב כאלה תנאים נוחים וטובים, כשיש לי ילדים קטנים.
אני יכולה רק לדמיין כמה זה מתסכל. אני פשוט לא חושבת שהצד השני של עבודה מעניינת, אבל לא להיות בבית ולהיות בסטרס מתמיד ובלחץ מכסף...לא נראה לי שזה יותר טוב.
 

Nuna 1

New member
קצת מהצד השני

שלום,
אני אמא ל 3 פעוטות,עובדת במגזר הפרטי,במשרה מלאה+++,עם לחץ מטורף בעבודה,ניהול אנשים,מנהל שיושב עם חרב על הצוואר,אירגון שעובר רה אירגון בפעם המי יודע כמה,פיטורים,קולגות אכזריות שנלחמות על התפקיד,חוסר יציבות כי כולם רוצים את המשרה שלי חופשת לידה של יותר מ 14 שבועות זו לא אופציה ,אין לי ימי חופש כי יש חופשות מרוכזות והשכר...בסדר.

העבודה לצערי במקום ה-1 כי בלעדיה לא היה מתאפשר לי לתת לילדי.
אך העבודה מספקת,מאתגרת.

אני עם תואר שני בהצטיינות,צעירה ואני נשחקת.
נשחקת מכיוון שאני לא מספיקה. לא רואה את ילדיי בבוקר,נשארת עד שעות מאוחרות לפחות 2-3 בשבוע,עובדת מהבית כשכולם ישנים,אין לי דקה פנויה לעצמי,בעוונותיי הפסדתי כמה מסיבות חנוכה/פורים בגנים.
כשהילדים שלי חולים לרוב לא אני איתם,בגנים מתקשרים ישר לאבא אם חלילה קורה משהו ואני יכולה להמשיך עוד ועוד..

ככה אני רואה את החיים שלי?
נשחקת בעבודה?
יש לפניי עוד הרבה שנות עבודה..
אני שחוקה.

הכל כמובן בחיוך.
מה עדיף?
הכל עניין של ויתורים/פשרות שהמצב המשפחתי מאפשר לך.

ממליצה לך ללכת להשתלמות/קורס/תחביב
יתכן ויש עוד ילדים על הפרק כך שהפוקוס ישתנה בעתיד הקרוב.

בהצלחה במה שתיבחרי
 

rio11

New member
מצאי תחביב

אני נוטה להסכים עם קודמותי.
המצב בשוק ממש לא קל, ואולי באמת לא כדאי לעזוב מקום כל כך נוח, ועם משכורת גבוהה.
אולי באמת תישארי עד שתסיימי את פרק הילדים הקטנים בחייך.

אני יכולה לתאר לעצמי כמה מתסכל ומשעמם זה לשבת במשרד שעות ולא לעשות כלום.
אולי תמצאי תחביב שתוכלי לעסוק בו גם בשעות העבודה? (אם מתאפשר).
אם לא, אז תחביב שיעסיק אותך בשעות הפנאי, וימלא אותך באנרגיות.
את יכולה לעסוק בעבודות יד, או להצטרף לקבוצות שהמכנה המשותף שלהן הן תחביב מסוים או תחום עניין, ואז תהיה לך גם אינטרקציה עם אנשים.
אם יש לך אינטרנט בעבודה, אז בכלל יש המון אפשרויות...
 

Internet Mom

New member
כל מה שכתבו לך הגיוני ונכון

אבל יש אנשים שפשוט לא יכולים לשרוד כך.
הייתי במצבך בדיוק- דווקא במגזר הפרטי- ואחרי שנתיים של נסיונות לשנות את התפקיד או לקבל את המצב קמתי ועזבתי... חשבתי שכולם יגידו שאני משוגעת אבל במקום זה כולם אמרו: הלוואי שהיה לי את האומץ שלך.
עוד שתי בנות היו במצב דומה ועזבו אחרי.
לפני שבוע נפגשנו והסכמנו שעם כל הקשיים שחוינו אחרי העזיבה- לרגע לא התחרטנו וזה היה הדבר הכי טוב שעשינו. ואלו 3 חוויות נפרדות של שלוש נשים שונות- רווקה, נשואה וחד הורית.
לפעמים ההגיון פשוט לא עוזר, ההרגשה שאת מבזבזת את החיים יום אחרי יום היא בלתי נסבלת.
 

בלונד23

New member
זה מטריף את הדעת שככה זה במדינה שלנו

שככה את מוחזקת במקום העבודה שאנחנו - משלמי המיסים התמימים - מחזיקים אותך ומשלמים לך את המשכורת הגבוהה כדי לא לעשות כלום.
זה ממש ממש לא תקין
וכמובן פוגע גם בך כי את משועממת ולא מסופקת.
עצתי לך תגידי תודה ותשמרי על המקום כי המצב שם בחוץ לא מזהיר.... בלשון המעטה. וכמובן חוגים, לימודים, תעשי כמה שיותר דברים לעצמך.
 

ponder

New member
תודה על התשובות!

עזרתן לי להרגיש הרבה יותר טוב. אני עובדת על עצמי הרבה וחוזרת ואומרת את כל מה שכתבתן - בשלב הזה של החיים המשפחה קודמת לכל, אז פשוט ליהנות מהיתרונות שהעבודה הזו מעניקה לי.

כן, חוץ מהעניין הפעוט של עבודה , לא רע לי - שכר,תנאים, שעות, סביבת העבודה אכן נעימה, אולי לא חברים לחיים, אבל בהחלט חברים שאפשר לדבר ולשתף ולהעביר את הזמן בכיף בעבודה. אין לי קביעות, כי אני בחוזה (וזו הסיבה שהשכר יחסית גבוה. היום כבר אין את החוזה שלי יותר..)
וכן, עצוב מאוד שזה המצב במדינה. מלמדים אותך להפוך לעובד מדינה. פשוט כך. יש כל כך הרבה עובדים כמוני, טובים, איכותיים שרוצים לתרום שרוצים לעשות והמערכת פשוט לא מסוגלת להכיל אותנו.

קשה לי עם המצב הזה וכל תקופה אני עוברת משבר שכזה, אבל התגובות שלכן חיזקו אותי. המון תודה על כך. ועכשיו כשגיליתי את הפורום המקסים הזה, יש מצב שמצאתי לי תחביב חדש :) :)
 

shigatox

New member
הייתי רוצה להגיש שהמצב שלך נשמע דמיוני

אבל גם אני בעצם במצב דומה.
אני מתכוונת להישאר את התקופה שאליה אני מחויבת לפי חוזה, אחרי השנה הראשונה שלי כאמא עובדת שבה חיפשתי בעיקר את הנוחות ואת זה שלא יעשו לי פרצופים כשאני לוקחת יום מחלת ילד הרגשתי שזה לא מספיק לי. באתי לבוסית שלי ואמרתי לה, אני רוצה לעשות יותר. השעות שלי מוגבלות אבל מה שאני עושה בתוכם יכול להיות הרבה יותר. זה הסתדר גם מאוד למערכת והעברתי באופן לא רשמי לתפקיד אחר תובעני הרבה יותר אבל עדיין בארבע אני יכולה לצאת בלי רגשות אשם. חוץ מזה גם התחלתי ללמוד יום בשבוע ללימודים מתקדמים במקצוע שבו אני עוסקת על מנת לשמור על כשירות ולהישאר מעודכנת.
לאורך זמן אני לא מתכוונת להישאר עם כל הנוחות שבעניין, חשוב לי להיות אמא אבל גם חשוב לי להיות אדם בפני עצמי והקרירה שלי היא חלק מזה אפילו שהשינוי בקרירה יחייב הרבה יותר שעות ויהיה פחות מתגמל כספית בצורה משמעותית.
ועוד דבר, כל עוד אני עובדת במשרת אם, אז אני אוספת את הילדים ארבעה ימים בשבוע, (יום אחד אני לומדת), ואני הרבה יותר אחראית על מה שקורה בבית. זו לא סיטואציה שאני אוהבת, הייתי מעדיפה משק בית שיוויוני יותר, וכשאני אעבור לעבודה אחרת זה יחייב גם את בן הזוג שלי להיות יותר דומיננטי בבית
 

ponder

New member
מסכימה איתך לחלוטין בעניין השיוויון

אני יכולה לצאת כל יום, אבל חשוב לי משק בית שוויוני ובנוסף חשוב לי להראות את עצמי בעבודה גם מעבר לשעות העבודה הרגילות (גם במדינה לצערי מעריכים יותר שעות מאשר תפוקה), אז יום או יומיים בשבוע אני נשארת עד מאוחר. אני גם צריכה את זה לעצמי.

המצב שלי לצערי מאוד לא דמיוני, יש המון במצב שלי. זה מצב שכל אחד צריך לייצר בעצמו את העבודה, כי אין מספיק לכולם (ד.א. יש המון תאוריות כלכליות בנושא של אבטלה סמויה, אומרים שזו תופעה נפוצה אבל עולם העבודה מסרב להשתנות על אף כל השינויים הטכנולוגיים והקידמה ושבכלל צריך לעבור לעולם עם 15 שעות עבודה בשבוע..) העניין הוא שנמאס לי לייצר לעצמי עבודה שאף אחד לא מתעניין בה.. אני יכולה לעבוד קשה על דברים , להכין מסמכים על גבי מסמכים אבל את אף אחד זה לא ממש מעניין... אז באיזשהו שלב אתה נכנס לקונכייה ועושה רק מה שצריך והכרחי.
 

shigatox

New member
אני יודעת שהדעה שלי היא יוצאת דופן

אבל לדעתי סיפוק במקום העבודה זה חשוב, ואפילו חשוב מאוד.
אם בעלך תומך וההורות שלכם יכולה להתחלק באופן שיוויוני, אם מיצית את אפשרויות הגיוון והקידום בתפקיד הנוכחי שלך, אם את מרגישה שזה פשוט לא זה, תעזבי.
כמובן לא לפני שיש לך משהו אחר ביד, אבל עם כל היופי שבנוחות ובכסף יש עוד דברים בחיים וסיפוק מקצועי זה אחד מהם
 
למעלה