אם אתה שם - אתה לא קיים.

[מלחייה מתוקה]

לא, לא חייבים להסכים כמה דברים:

*לא אמרתי שאדם מושלם הוא משעמם, אמרתי שלאדם המושלם בעצמו - משעמם, משעמם לו. למה? כי אין לו לאן לצמוח, נגמרו לו האפשרויות. הוא בדד אנד.

*אני לא חושבת על אלוהים במונחים של מושלם/לא מושלם, אלא במונחים של יוצר. והעובדה היא, שהיצירה שלו מושלמת עדיין, אבל עדיין ממשיכה להתפתח (אחרת לא היה עולם, לא?). זו לפחות תפיסתי.
כך גם האדם, יוצר את חייו, לפחות בעל היכולת הזאת, אך הוא גם בסדר גמור כפי שהוא. משמע, צריך לקבל את עצמו כפי שהוא, מבלי לבקר את עצמו או את שסביבו, כי כביכול הכל מושלם כרגע, אך עם זאת הכל ממשיך ומתפתח.

* התנסתי בתחושת המושלמות שאתה מדבר עליה (לא מגלומניה). זה היה כיף לרגע. הגעתי לדד אנד. הרבה יותר מהנה ומספק להיות לא מושלם מאשר מושלם. אין מושלם. יש תחושת מושלמות והיא זמנית ולא נכונה.

* הפסוק שכתוב בחתימה שלי נותן את הלגיטימציה המוחלטת לחופש בחירה. אני מציעה לך לקרוא עליו מעט.

 

[דניאל גליקר]

בכלל לא

אדם מושלם יש לו הכל.
אין לו כמיהה לדבר.
זה בודאי לא יכול להיות משעמם.
זו מושלמות.
כמיהה יכולה להיות רק למי שאין לא הכל.
אז הוא יכול לחשוק במשהו שעדיין אין לו.

'כיף לרגע', זה דבר נחמד.
מטרת החיים היא לחיות את אותו 'כיף לרגע' 24/7.
לא פחות מזה.

אם אלהים החליט כבר על ה כ ל עבורנו איפה המקום לבחירה חופשית.

 

[מלחייה מתוקה]

ומה רע בכמיהה? בתשוקה בחיים? בלהתעורר בבוקר

עם רצון חדש לעשות משהו שעדיין לא חווית? מחשבות חדשות ורעיונות, אנשים חדשים ושיחות חדשות להתקל בהם? גם לאדם ש כביכול נראה שיש לו הכל, עדיין משהו חסר.

"כיף לרגע", היה כאשר חוויתי את המושלמות. לכן זה היה רק לרגע, כי זה לא היה נכון. היום אני יכולה לומר שאני באמת חווה סוג אחר של מושלמות, וכיף לי בכ 90% מהזמן ולו בגלל שאני מכירה בעובדה שאין לי את כל הידע. אני לא חושבת שאצליח להסביר לך את זה, כי זה משהו שכנראה צריך לחוות.

קח לדוגמה בן אדם שהדבר שהוא הכיייי אוהב בעולם זה לקרוא ספרים. יום אחד הוא מגלה שזהו - הוא קרא את כל הספרים בעולם. זהו, נגמר. אין יותר ספרים לקרוא. אז אמנם, יש לו את כל הידע שקרא, אבל מה הוא יעשה עכשיו? כלום? מה הוא יעשה??? לטענתך הוא השלים את התחביב האהוב עליו, ואמור לאבד את כמיהתו. האם כמיהתו לספרים וידע אכן אבדה? האם היית מציע לו למצוא תחביב חדש כדי למלא את החסר או שמא הוא מושלם?

נ.ב. אני לא אמרתי שאלוהים החליט כבר על הכל. לתפיסתי, אלוהים עדיין מחליט בכל יום מחדש. אם לא כך הדבר, לשם מה נועדה התפילה, לשם מה היכולות שלנו והמוח?
הרשות נתונה וזה לא סותר את החתימה שלי.
בחתימה שלי כתוב "לך אכול בשמחה לחמל ושתה בלב טוב יינל כי כבר רצה אלוהים מעשייך" והכוונ היא שרצון אלוהים הוא שנאהב את עצמנו, שנקבל את עצמנו, שנחייה באורח חיים בריא מבלי להזיק לעצמנו במעשים/מחשבות... כי הוא כבר סלח והכל בסדר. (אפשר לראות ולהסיק זאת גם מהפרשנות של הזיווג והכניסה לא"י). ז"א שיש פה זכות בחירה להתנהגות והתייחסות לחיים והיא של האדם.

 

[דניאל גליקר]

לא זכור לי

שכתבתי שיש משהו רע בכמיהה.
לרוב זו ההבנה של ה-"בודהיסטים".

כל עוד אין לאדם הכל, ממשיכה הכמיהה.
אדם שיש לו הכל, למה יכולה להיות כמיהה? הלוא יש לו הכל.

מושלמות איננה משהו שונה בכל פעם.
אחרת זה משהו שנדמה לנו שהוא מושלם.
כשבפעם הבאה הוא "מושלם" אחר, כנראה שלא זה ולא השני היו ממש מושלמים.

אדם לא יכול לקרוא את כל הספרים בעולם.
גם זה שיודע קריאה מהירה.
לא יכול לקרוא אפיללו את כל הספרים הנמצאים בספרייה טובה אחת.
כשהוא יודע הכל, הוא כבר לא חייה לקרוא.
זה לא אומר שלא יקרא יותר, במידה וזה מסב לו עונג.

אגב.
זה לא אלהים שמחליט (סולח, איך נחייה וכו') בכל יום מחדש.
אלהים לא מחליט.
הוא יצר חוקי טבע שיחליטו.
מי שמחליט זו את בעצמך.
את מחליטה היום במעשים שלך, בדיבור, אפילו במחשבות שלך, איך ייראה המחר שלך.

אלהים לדעתך רוצה רק את זה שנאהב את עצמנו?
האם הוא לא רוצה שיהיה לנו הכל, את המקסימום של מה שהחיים יכולים להציע?

 

[מלחייה מתוקה]

אנחנו מתקשים להבין אחד את השני ועייפתי....

 

[דניאל גליקר]

אמת

נראה לי שההבנה שלך בנושא הארה, התפתחות רוחנית, וכל אלה, שונה לחלוטין מאיך שאני מבין ומתנסה בהם.

 

[ינוקא1]

ביהדות יש סיפור מעניין מאוד

שאומר שאפילו אלוהים מבקש שיקריבו עליו קורבן בגלל חטא שחטא .... המסר הוא שאפילו אלהים כביכול איננו "מושלם" !

אני חושב שגם הטבע טועה ומתקן כל הזמן , בונה והורס , וזה מה שהופך אותו לכל כך נפלא.

הגישה המושלמת לידע , יכולה להגיע רק כשאתה מבין שאינך יודע !
כדי לדעת , אתה חייב לא לדעת.
כדי לקבל תשובה , אתה חייב לשאול שאלה.
והעולם כולו הוא שאלה אחת גדולה !!!

רק כשתשאל את השאלה האינסופית , השאלה של אלהים בעצמו ,
תקבל את התשובה האינסופית - התשובה של אלהים.

גם אלהים עצמו כביכול "איננו יודע" ומגלה את עצמו דרכינו כל הזמן.

 

[ינוקא1]

ואגב ,

זה מה שיפה בתנ"ך שלנו לעומת הברית החדשה וכל מיני.

בתנ"ך גם אלהים טועה ומתקן , וגם הצדיקים הכי גדולים טועים ומתקנים , השלמות היא שאף אחד לא מושלם.

 

[דניאל גליקר]

כמו שכתבתי

אבל.
יש שני היבטים לאל.
האל האישי והאל הלא-אישי.
בלי ספק שהאל האישי מתאים למה שכתבת.
זו צורת האלהות בה כל אחד מדמיין לעצמו את אלוהיו.

האל הבלתי אישי הוא קבוע, מוחלט, לא משתנה, כל יכול, אינסופי, נצחי...

האל האישי הוא אל נקמות וגם ארך אפיים ורב חסד, אל חנון ורחום...

בהתנסות ניתן בקלות להבדיל בין השניים.

 

[ינוקא1]

לי יש רק אלוהים אחד

בלתי אישי לחלוטין , וגם אישי לחלוטין.

 

[דניאל גליקר]

ההגדרה של האלהות

אלוהים.
אלוהים היא המלה היקרה ביותר למאות מיליוני בני-אדם בכל רחבי העולם.
עבור אלה המבינים אותו, מהווה המושג אלוהים את הרעיון היקר ביותר בחיי אנוש.
בתפיסת אלוהים גלומה ממשות גדולה יותר, מהממשות הגלומה בכל תפישה מחשבתית אחרת., שפיתחה התודעה האנושית בזמן כלשהו.
מושג האלוהים אינו מחשבה דמיונית, אין הוא מחשבה שיש להסתירה, אף לא מחשבה שיש להשתמש בה כמקלט או כמקום מסתור.
האלוהים הוא ממשות מוחשית יותר מאיזו ממשות שהיא ביקום כולו.
קיומו של האלוהים הוא קיום מתמיד יותר ועוצמותי יותר מהקיום הזמני והמשתנה-תמיד של צורות הבריאה ותופעותיה.

האלוהים מצוי בשני צידיה של הממשות: כהוויה עליונה שטבעה נצחי ומוחלט, מצד אחד, וכאל אישי ברמה הגבוהה ביותר של הבריאה התודעתית, הרמה השמימית של הבריאה, מצד שני.
כך יש לאלוהים שני היבטים: היבט אישי והיבט לא-אישי; ואלו הן שתי הממשויות הגלומות במלה אלוהים.

ההיבט הלא-אישי של האלוהים.
ההיבט הלא-אישי של האלוהים הוא נעדר צורה, עילאי; הוא ההוויה הנצחית והמוחלטת.
אין לו תארים, תכונות או תווי-היכר, שכן כל התארים, התכונות ותווי-ההיכר משתייכים לתחום החיים היחסי, ואילו טבעו של האלוהים הבלתי-אישי הוא מוחלט, בלתי-אישי, ונעדר תארים.
אך הוא מקור-נביעתו של כל הקיום היחסי.....

האלוהים הבלתי-אישי, השורה בכל והמוחלט מתגלה על פי עצם טבעו באופן הדרגתי.
הוא מתגלה בתוך ההיבטים השונים שבבריאה, אבל גם כשהוא נמצא ברבגוניות של הצורות והתופעות של הבריאה הנגלית, שומר הוא על מעמדו הבלתי-נגלה.
וכך, האלוהים הבלתי אישי השורה-בכל, נשאר תמיד בלתי-אישי ושורה-בכל.
הוא מופיע בתחום היחסי בצורת הבריאה עצמה...

כל הצורות והתופעות המשתנות-תדיר מעוגנות בהוויה המוחלטת, הנצחית ושאיננה-משתנה-לעולם, שהיא בורא העולם, מקיימו והתומך בו.
היא קרויה 'הבורא', שכן עומת היא בבסיס כל הבריאה הנובעת ממנה....

האלוהים אינו עוצמה של יראה; אין הוא משהו שממנו יכול לנסוע פחד.
האלוהים הוא קיומה של תודעת אושר-עליון, של חיים מוחלטים ונצחיים.
אסור להחדיר פחד מפני שמו של אלוהים לחייהם של בני-האדם; אל לשום דת להתבסס על יראה מפני האלוהים....

האלוהים הבלתי אישי הוא ההוויה השוכנת בליבו של כל אחד.
כל אדם הוא – בטבעו האמיתי – האלוהים הבלתי אישי.
לפיכך, בפילוסופיה של האופאנישדות, המפרשת את הוודות, מוצהר שוב ושוב:
אני הוא זה, אתה הוא זה, הכל הוא זה.
אין אך אחד צריך לפחוד מהעצמי.שלו, אין צורך לפחוד מתודעת אושר-עליון, ולא צריך לחשוש ממלכות השמיים, שכולה אושר-עליון והגשמת הייעוד.

האלוהים – ההוויה הכל-יכולה, הבלתי-אישית, הבלתי-נגלית – הוא הממשות הנצחית של החיים.
הוא בלתי נכחד, הוא קרן-השפע, הוא החיים והוא ההגשמה.
מימושו הוא בהישג ידו של כל אחד.
כל מה שנדרש הוא להיות. הטכניקה שמלמדת כיצד להיות היא תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית.

ההיבט האישי של האלוהים.
האלוהים בצורתו האישית הוא הוויה עילאית, כל –יכולה בטבעה, בניגוד לאלוהים בהוויתו הבלתי-אישית, אין הוא משהו סתמי, היינו "זה", אלא משהו מוגדר במינו, היינו "הוא" או "היא".
בתור "הוא" או "היא" יש לו צורה ספציפית, טבע ספציפי, תארים מסויימים ותכונות מסוימות...."

 

[ינוקא1]

ראשית , תודה רבה על ההרחבה וההשקעה.

אני מאוד מעריך את זה , ואני אומר זאת בכנות

לגופו של העניין -
אני חושב שההבדלות הללו של "אישי" ו"לא אישי" באות רק מהמקום שלנו כבני אדם , שצריכים לעשות "חילוקים" בכל דבר.

ועם זאת כאשר אתה "עולה למעלה" , אתה רואה שאין הבדל בין האלהים האישי לאלהים הלא אישי !

כמו המשפט - "הדבר הבלתי משתנה היחיד הוא השינוי עצמו".
אז אצלינו כבני אדם קיים הבדל בין ה"בלתי משתנה" לבין "השינוי" , אך אצל אלהים , ההבדל הזה לא קיים.
אותו דבר , אצל אלהים לא קיים ההבדל בין "אישי" ל"לא אישי" - הכל אלהים אחד.


רק כאשר אתה "מסתכל מלמטה" , כלומר כאשר אתה מנסה לתאר את אלהים מהעולם שלנו , אז אתה יכול לתת לו תארים -
כמו "האל הגדול , הגיבור והנורא" , והתארים הם על שם פעולותיו -
כי פעם אנחנו רואים אותו פועל במידת החסד , פעם במידת הגבורה וכדומה.
וכנ"ל אתה יכול לעשות הבחנה בין האל האישי , לבין אלהים הנמצא מחוץ לכל הגדרה.
אך למעלה , הכל אחדות אחת !


(לגבי "הפחד מאלהים" -
מכיוון שיש את המושג שנקרא "פחד" בעולם , ומכיוון שכל דבר מתחיל מאלהים , אז גם הפחד מתחיל ממנו.

ולכן בהחלט יש מושג של "יראת אלהים" , ואת כל הפחדים צריך להפוך אותם ל"יראת אלהים".
מי שבאמת יש לו יראת אלהים , כבר לא יפחד משום דבר בעולם !
אך אין מדובר כאן על פחד נמוך כמו "פחד מעונש" , אלא פחד שנקרא "יראת הרוממות" , דהינו סוג של התפעמות.
בניגוד לאהבה שהמהות שלה הוא "התקרבות" , המהות של הפחד זו "התרחקות".

ואצל אלהים שייכים שני הצדדים -
1. ההבנה שהוא קרוב אלינו ונמצא בכל מקום - וזה שורש "אהבת האל" הנובעת מהרגשת הקירבה.
2. ההבנה שאין בכלל מה להשוות ביננו לבינו ולעולם לא נוכל להשיגו כמו שהוא - וזה שורש "יראת האל" הנובעת מהרגשת הריחוק.

מי שאוחז בשני אלו ביחד , יש לו שתי "כנפיים" , מי שאוחז רק באהבת האל יש לו רק כנף אחת , והוא עדיין לא יכול להמריא).

 

[דניאל גליקר]

הבלתי משתנה

כשהוא מיוחס לשינוי עצמו, הוא אחד העקרונות של האקזיסטנציאליזם.
שטוען שהכל, כל הזמן משתנה.
זה נובע מהעובדה של חוסר התנסות בזה שאינו משתנה מעולם.

לגבי ההיבטים של האלוהות.
האם אלהים הוא הבורא?
במידה וכן הוא עושה (או לפחות עשה) משהו.
מצד שני ההוויה המוחלטת, איננה עושה דבר.
היא אינסופית, נצחית, לא משתנה.
אז איך זה מסתדר ביחד?

 

[ינוקא1]

התשובה לשני הדברים שאמרת היא אותה תשובה

אצלינו בעולם התופעות , קיים הבדל בין ה"בלתי משתנה" לבין "המשתנה".

אך אצל הבורא , לא קיים ההבדל הזה :

אם נניח אתה "נמצא שם" , אתה רגע אחד צופה בשינוי , ופתאום רואה שהוא בלתי משתנה.
וגם ההיפך - רגע אחד אתה צופה בנצחי הלא משתנה , ופתאום אתה רואה שהוא משתנה כל הזמן.

ואין לך שם שום יכולת להבדיל בין השינוי לבין הקבוע !

כל זאת נובע מכך שהתפיסה שלנו (וממילא גם העולם שלנו) מתחילה מהמספר 2 , ובמספר 2 קיים הבדל בין דבר לדבר.
לכן אנחנו תמיד מבחינים בין "שני דברים" - אור וחושך , מוחלט ויחסי , יש ואין , מלא וריק , קיים ולא קיים , קבוע ומשתנה וכדומה.

אך במספר 1 כל הדברים הללו אינם שייכים !
כל ההפכים מאוחדים שם.
מה שהוא "יש" מתהפך ל"אין" וההיפך , מה שהוא "קבוע" מתהפך "למשתנה" וההיפך , מה שהוא "קיים" מתהפך ל"לא קיים" וההיפך , והכל באותו הדבר עצמו !
כנ"ל גם הקרבה האינסופית להוויה (אהבה) , מתהפכת לריחוק אינסופי מההוויה (יראה) וההיפך , והכל בעת ובעונה אחת !
וזה מה שמשיגים בהתנסות.

 

[מגדלאור1]

מקסים ינוקא

 

[ינוקא1]

 

[neophile]

לדעתי זה הפוך

המחשבות נמצאות איפה שהבן נמצא בהתאם לנוכחות שלו .

מבחינתי זה מטעה לומר שאם אני חושב מחשבות שליליות אז שם אני נמצא כי במצב כזה אין אף אחד שנמצא , זאת פעילות מכאנית .
לכאורה זה רק הבדל בניסוח אבל זה הבדל מאוד מהותי מפני שלחשוב שאני זה שחושב את המחשבות השליליות זה לייחס לעצמי עצמיות כלומר זה לשקר לעצמי .

הגישות של הניו אייג' מלאות בשקרים האלה ובגלל זה הן מצאו חן בעיני פעם ואני בטוח שבגלל זה הן מוצאות חן בעיני אחרים ...כי הן מספקות את האשלייה של העצמיות .

חשוב לציין שאני לא אומר שכל עצמיות היא שקרית אבל ההתחלה של ההתפתחות שלה באה מתוך הכרה בחסרונה , זה מתחיל בתור הכרה שיכלית ( זה הרי רעיון שמישהו העביר לי) אבל צריך להמשיך להכרה ברמות עמוקות יותר ויש הרבה מכשולים בדרך .. הרבה רגשות שליליים.

לפי מיטב נסיוני הגישות הניו אייג'יות לא מספקות הכנה מספקת כדי להתמודד עם המכשולים האלה ולכן מומלץ להמשיך מהן הלאה...

 

[ינוקא1]

אני מסכים איתך

שמחשבות שליליות הן פעילות "מכאנית" , אך אינני מסכים איתך לדעתך שזה אומר "שאין אף אחד שנמצא".

מבחינתי בכל בן אדם יש ניצוץ , כולל אדם שפעילותו מכאנית \ ישן \ לא מודע וכו' וכו' , אך אדם מכאני הוא "כלוא" - הניצוץ שבו עטוף בקליפות של חושך.

אך בפנים - זה נמצא.
אין אדם שאין בו ניצוץ המחיה אותו.
השאלה היא רק האם הניצוץ מגולה או לא מגולה.

אצל אדם שמחשבותיו שליליות הניצוץ עטוף בקליפות אך אין זה אומר שהוא לא קיים.

לגבי גישות של ניו אייג' ושקרים וכו' -

ראשית גישה זו איננה של ניו אייג' , היא מגיעה מהבעל שם טוב במאה ה18 (ולא אתפלא אם איזה הודי אמר אותה גם).

ושנית - הכללות זה לא דבר טוב.
(גם משפט זה הוא הכללה

)

ושלישית - גם דבריך על "פעילות מכאנית" ו"אף אחד שנמצא" זוהי גישה של ניו אייג'.

יום טוב.

 

[neophile]

מסכים לגבי הניצוץ

אגב לא התייחסתי לדברים שלך כניו אייג'ים אם כי אתה כי באופן כללי אתה כן חוטא בהכללות

לא זכורה לי כרגע שום תורה שדומה למה שגורדייף לימד .

 

[ינוקא1]

נו , וכשלמדת

בעל הסולם , האם היתה זכורה לך תורה דומה ?
וכשלמדת טאי צ'י ?
וכשלמדת . . .

לכל תורה רוחנית יחודיות משלה , וכעת אתה בשלב של גורדייף , אבל תכיר בכך שזהו בסך הכל שלב . . .

לי אין בעיה שיגידו עלי שאני "ניו אייג'" -
אם ניו אייג' זה אומר להיות אדם מודע ולא "מכני" , אדם שמאמין במשהו מעבר ל"מכונה" שבאדם , אז ניו אייג' זה דבר מצויין.
בסך הכל ניו אייג' זה שם שכולל המון דברים - כולל דברים שונים זה מזה לחלוטין.
ובאופן כללי זה אחד הדברים הטובים שקרו לאנושות.
זו יציאה מההסתכלות המדעית ה"מכנית" , שאכן רואה את האדם כמכונה , להסתכלות קצת יותר עשירה.

אז יש פה ושם כמה דברים שאני לא מסמפט -
[כמו עיסוק בחוצנים , עיוות של ידע כדי להתאים להמונים (כפי שנעשה ב"קבלה" של הניו אייג') , נהיה אחרי תקשורים מבלי להפעיל את השכל , הפיכת השכל לדבר רע , ועוד].
ובכל זאת , ניו אייג' זה דבר נהדר.