אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הינך
בשבת שעברה (לא האחרונה, זאת שלפניה), התעוררתי ב- 5 וחצי בבוקר בעלי האכיל את ידידי'ה ישראל ואני הלכתי לשירותים, הייתי אז בשבוע 25+4 ופתאום ראיתי שתי נקודות דם קטנטנות על הנייר טואלט, לא האמנתי שזה קורה לי, (ככה גם היה עם ידידי'ה ישראל, בסוף שבוע 24 הגעתי לבית חולים בגלל הכתמה דמית) הבאנו את ידידי'ה ישראל להורים שלי ונסענו לבלינסון, לא הצלחתי לחשוב על כלום כל הנסיעה, הרגשתי שאני לא מרגישה, שלקחו לי את כל הרגשות שאני פשוט לא מסוגלת להרגיש כלום. הגענו לבית חולים, המוניטור היה תקין ב"ה- אין צירים (אבל גם בלידה של ידידי'ה ישראל לא היו צירים) אז לא באמת נרגעתי האולטרסאונד היה תקין והבדיקה הידנית של הרופא היתה תקינה- אפשר לחזור לנשום ב"ה!!! ואז הוא היה חייב ללכת לרגע לחדר לידה ואנחנו נישארנו לחכות, חשבתי שזהו והכל בסדר ואז הוא עשה לי אולטראסאונד וגינלי ופשוט ראיתי איך הצוואר שלי נפתח ונסגר ושוב נפתח. הרופאים קוראים לזה פיינלינג- זה אומר שמכיוון הרחם עד לתפר הצווארי יש פעילות צווארית. הרופא אישפז אותי להשגחה ולקבלת צלסטון. הוא הסביר לי שאין שום סיכוי שלחץ מכיוון הרחם יפתח את התפר ורק אם יתחילו צירים חזקים וסדירים יצטרכו להוריד את התפר זה היה נשמע מעודד, כי אין לי צירים ב"ה! במשך שבת שלמה ניהלתי משא ומתן עם הקב"ה, חושבת על ידידי'ה ישראל, מסתכלת על בעלי ומנסה לעודד אותו, להגיד לו שבטוח הכל יהיה טוב! חייב להיות טוב! ביום ראשון בבוקר מנהל המחלקה בדק אותי ואמר שאני יכולה ללכת הביתה ב"ה, אין לחץ על הצוואר והתפר מחזיק טוב! באולטרסאונד ראו צוואר סגור, ללא פעילות צווארית. אז אני בבית רוב היום שוכבת, מתפללת הרבה ומחכה שיעבור כבר הזמן.. כל כאב או אפילו תחושה מאיזור הבטן מקפיצים אותי, אבל אני משתדלת לשמור על אופטימיות ולהאמין שיהיה טוב בע"ה! וכמו שאמרתי לבעלי בשבת- "הריני משליך עליך אבי, מלכי ואלוקי את כל תנועותי, דיבורי, מחשבותי, רצונותי, תנועותיי שהכל יהיה כרצונך באמת!" (שיחות הר"ן ב') ואני מרגישה שבאמת אין לנו מה לעשות חוץ מלהתפלל ולקוות שהרצון שלנו יהיה גם רצונו של ה' יתברך! הרופאים אמרו לי לנוח וביום ראשון הבא יש לי אולטרסאונד לראות מה המצב מחר אני בשבוע 27 ואני ממש מתרגשת וגם לחוצה, את ידידי'ה ישראל ילדתי ב- 27+1 ואני כבר ממש מחכה לעבור את התאריך הזה ולהגיע ל- 28 אי"ה אני כל כך שמחה שהחלטתי לעשות את התפר, אם לא כבר הייתי יולדת כנראה, או לפחות שוכבת בלי לקום מהמיטה בבית חולים מקווה לספר לכם שאני כבר בשבוע 32 בע"ה! רק עוד קצת.. חוץ מזה ידידי'ה ישראל פשוט מקסים ב"ה!! שיהיה שבוע טוב לכולם ושנשמע רק בשורות טובות
בשבת שעברה (לא האחרונה, זאת שלפניה), התעוררתי ב- 5 וחצי בבוקר בעלי האכיל את ידידי'ה ישראל ואני הלכתי לשירותים, הייתי אז בשבוע 25+4 ופתאום ראיתי שתי נקודות דם קטנטנות על הנייר טואלט, לא האמנתי שזה קורה לי, (ככה גם היה עם ידידי'ה ישראל, בסוף שבוע 24 הגעתי לבית חולים בגלל הכתמה דמית) הבאנו את ידידי'ה ישראל להורים שלי ונסענו לבלינסון, לא הצלחתי לחשוב על כלום כל הנסיעה, הרגשתי שאני לא מרגישה, שלקחו לי את כל הרגשות שאני פשוט לא מסוגלת להרגיש כלום. הגענו לבית חולים, המוניטור היה תקין ב"ה- אין צירים (אבל גם בלידה של ידידי'ה ישראל לא היו צירים) אז לא באמת נרגעתי האולטרסאונד היה תקין והבדיקה הידנית של הרופא היתה תקינה- אפשר לחזור לנשום ב"ה!!! ואז הוא היה חייב ללכת לרגע לחדר לידה ואנחנו נישארנו לחכות, חשבתי שזהו והכל בסדר ואז הוא עשה לי אולטראסאונד וגינלי ופשוט ראיתי איך הצוואר שלי נפתח ונסגר ושוב נפתח. הרופאים קוראים לזה פיינלינג- זה אומר שמכיוון הרחם עד לתפר הצווארי יש פעילות צווארית. הרופא אישפז אותי להשגחה ולקבלת צלסטון. הוא הסביר לי שאין שום סיכוי שלחץ מכיוון הרחם יפתח את התפר ורק אם יתחילו צירים חזקים וסדירים יצטרכו להוריד את התפר זה היה נשמע מעודד, כי אין לי צירים ב"ה! במשך שבת שלמה ניהלתי משא ומתן עם הקב"ה, חושבת על ידידי'ה ישראל, מסתכלת על בעלי ומנסה לעודד אותו, להגיד לו שבטוח הכל יהיה טוב! חייב להיות טוב! ביום ראשון בבוקר מנהל המחלקה בדק אותי ואמר שאני יכולה ללכת הביתה ב"ה, אין לחץ על הצוואר והתפר מחזיק טוב! באולטרסאונד ראו צוואר סגור, ללא פעילות צווארית. אז אני בבית רוב היום שוכבת, מתפללת הרבה ומחכה שיעבור כבר הזמן.. כל כאב או אפילו תחושה מאיזור הבטן מקפיצים אותי, אבל אני משתדלת לשמור על אופטימיות ולהאמין שיהיה טוב בע"ה! וכמו שאמרתי לבעלי בשבת- "הריני משליך עליך אבי, מלכי ואלוקי את כל תנועותי, דיבורי, מחשבותי, רצונותי, תנועותיי שהכל יהיה כרצונך באמת!" (שיחות הר"ן ב') ואני מרגישה שבאמת אין לנו מה לעשות חוץ מלהתפלל ולקוות שהרצון שלנו יהיה גם רצונו של ה' יתברך! הרופאים אמרו לי לנוח וביום ראשון הבא יש לי אולטרסאונד לראות מה המצב מחר אני בשבוע 27 ואני ממש מתרגשת וגם לחוצה, את ידידי'ה ישראל ילדתי ב- 27+1 ואני כבר ממש מחכה לעבור את התאריך הזה ולהגיע ל- 28 אי"ה אני כל כך שמחה שהחלטתי לעשות את התפר, אם לא כבר הייתי יולדת כנראה, או לפחות שוכבת בלי לקום מהמיטה בבית חולים מקווה לספר לכם שאני כבר בשבוע 32 בע"ה! רק עוד קצת.. חוץ מזה ידידי'ה ישראל פשוט מקסים ב"ה!! שיהיה שבוע טוב לכולם ושנשמע רק בשורות טובות
שבוע 42!!!
