אל תשאל אותי לפשר מעשיי,
לכשאמות אדע. אני אוהב מוזיקה, וניסתי להתחקות אחריה, לזרום ולהיות חופשי כמוה, ניסתי לכתוב ולהלחין, אבל אין לי את הכישרון. ככה זה כשחלומות מתנפצים זה אחר זה. הרעיון של חיים הולך ומתגמד וככה המוזיקה השאירה אותי. חסר אונים ואילם. אני אהבתי ועדיין אני אוהב אותה, אבל היא לא אוהבת אותי בחזרה. בדידות היא דרך חיים ולא ססטוס ניתן לבחירה. אני אוהב לקום בבוקר להבנה ששומדבר רע לא יכול לקרות היום. זה בשמיים, בעניים היפים שאני כ"כ אוהב, שמש מעוורת את עיניי, אבל אני אוהב את זה. מחשבות סיטמיות על המוות בימים כאלה, נדחקות לכל פינה אפשרית. אני יודע למה רע לי. אני יודע מה המניע של האבדון הפראי הזה. א - הנטייה המינית הזאת, הדבר המגעיל הזה שאני פשוט לא יכול לשנות. ואולי זה בגלל שאף פעם לא חלקתי אהבת אישה? כי עכשיו אני מבולבל יותר מתמיד. ב - ההורים שלי. במריבות אינסופיות, אני כבר לא יודע אם אני צודק או טועה, אני לא יודע בכלל מי נגד מי. ההורים שלי דתיים, ההורים שלי שונים. אבל גם אני שונה. גם מהם, גם מאחרים. גם מאלו שאוהבים את החיים. אני תחיל לגבש דעה לגבי הכל. אני מתחיל לנסות ולהבין את משמעות החיים עבורי. הדיכאון הזה לעולם לא יחלוף כי אני עדיין שונה, אני עדיין תמה על משמעותו ורצונו של אלוהים. למה להבין לפה בריה, למה נועדתי אם א לסבל אינסופי? רק הזמן יגיד את שלו, רק מוות יספיק את השאלות האלה, ועדיף לי למות בגלל שאין לי אפילו תשובה אחת.
לכשאמות אדע. אני אוהב מוזיקה, וניסתי להתחקות אחריה, לזרום ולהיות חופשי כמוה, ניסתי לכתוב ולהלחין, אבל אין לי את הכישרון. ככה זה כשחלומות מתנפצים זה אחר זה. הרעיון של חיים הולך ומתגמד וככה המוזיקה השאירה אותי. חסר אונים ואילם. אני אהבתי ועדיין אני אוהב אותה, אבל היא לא אוהבת אותי בחזרה. בדידות היא דרך חיים ולא ססטוס ניתן לבחירה. אני אוהב לקום בבוקר להבנה ששומדבר רע לא יכול לקרות היום. זה בשמיים, בעניים היפים שאני כ"כ אוהב, שמש מעוורת את עיניי, אבל אני אוהב את זה. מחשבות סיטמיות על המוות בימים כאלה, נדחקות לכל פינה אפשרית. אני יודע למה רע לי. אני יודע מה המניע של האבדון הפראי הזה. א - הנטייה המינית הזאת, הדבר המגעיל הזה שאני פשוט לא יכול לשנות. ואולי זה בגלל שאף פעם לא חלקתי אהבת אישה? כי עכשיו אני מבולבל יותר מתמיד. ב - ההורים שלי. במריבות אינסופיות, אני כבר לא יודע אם אני צודק או טועה, אני לא יודע בכלל מי נגד מי. ההורים שלי דתיים, ההורים שלי שונים. אבל גם אני שונה. גם מהם, גם מאחרים. גם מאלו שאוהבים את החיים. אני תחיל לגבש דעה לגבי הכל. אני מתחיל לנסות ולהבין את משמעות החיים עבורי. הדיכאון הזה לעולם לא יחלוף כי אני עדיין שונה, אני עדיין תמה על משמעותו ורצונו של אלוהים. למה להבין לפה בריה, למה נועדתי אם א לסבל אינסופי? רק הזמן יגיד את שלו, רק מוות יספיק את השאלות האלה, ועדיף לי למות בגלל שאין לי אפילו תשובה אחת.
