אל תשאל אותי לפשר מעשיי,

naknicki

New member
אל תשאל אותי לפשר מעשיי,

לכשאמות אדע. אני אוהב מוזיקה, וניסתי להתחקות אחריה, לזרום ולהיות חופשי כמוה, ניסתי לכתוב ולהלחין, אבל אין לי את הכישרון. ככה זה כשחלומות מתנפצים זה אחר זה. הרעיון של חיים הולך ומתגמד וככה המוזיקה השאירה אותי. חסר אונים ואילם. אני אהבתי ועדיין אני אוהב אותה, אבל היא לא אוהבת אותי בחזרה. בדידות היא דרך חיים ולא ססטוס ניתן לבחירה. אני אוהב לקום בבוקר להבנה ששומדבר רע לא יכול לקרות היום. זה בשמיים, בעניים היפים שאני כ"כ אוהב, שמש מעוורת את עיניי, אבל אני אוהב את זה. מחשבות סיטמיות על המוות בימים כאלה, נדחקות לכל פינה אפשרית. אני יודע למה רע לי. אני יודע מה המניע של האבדון הפראי הזה. א - הנטייה המינית הזאת, הדבר המגעיל הזה שאני פשוט לא יכול לשנות. ואולי זה בגלל שאף פעם לא חלקתי אהבת אישה? כי עכשיו אני מבולבל יותר מתמיד. ב - ההורים שלי. במריבות אינסופיות, אני כבר לא יודע אם אני צודק או טועה, אני לא יודע בכלל מי נגד מי. ההורים שלי דתיים, ההורים שלי שונים. אבל גם אני שונה. גם מהם, גם מאחרים. גם מאלו שאוהבים את החיים. אני תחיל לגבש דעה לגבי הכל. אני מתחיל לנסות ולהבין את משמעות החיים עבורי. הדיכאון הזה לעולם לא יחלוף כי אני עדיין שונה, אני עדיין תמה על משמעותו ורצונו של אלוהים. למה להבין לפה בריה, למה נועדתי אם א לסבל אינסופי? רק הזמן יגיד את שלו, רק מוות יספיק את השאלות האלה, ועדיף לי למות בגלל שאין לי אפילו תשובה אחת.
 

kosh

New member
ואולי לא

אתה בטוח שהמוות יתן את התשובות. אולי במוות אתה מפסיק להתקיים. אולי הנשמה מתגלגלת. אולי תגיע לגן עדן ואולי גיהנום. אולי המוות שהיה של הנפש בחלל רייק ושחור. אתה רוצה להיות שם, כאן אתה עוד יכול לעשות דברים המוות יגיד אם לא עכשיו אז עוד 70 80 שנה זה באמת הרבה זמן אולי עכשיו זה נראה הרבה אבל תחשוב כמה זמן האנושות קיימת אנחנו רק נקודה בקו הזמן הזה נצל את הזמן בחוכמה אם לא טוב לך עם משהו אל תעשה אותו תתמקד הטוב גם אם אלו שברירי אור קטנים. תזכור לא בטוח שהמוות יתן תשובות, ואולי הוא יביא רק עוד שאלות? תחשוב על זה kosh we are gray
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
nacnicki

ככל שאנחנו קוראים יותר ויותר מהרהורי לבך, ומתרשמים מהיכולת התיאורית והמדויקת שלך לגבי היומיום המאוד לא קל שאתה עובר, אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שיש בך השלמה עם השוני, עם החיים הלא פשוטים שאתה חי, עם הבדידות הזו, עם הדיכאון והעצב. אין בך שום רצון לעשות או לשנות או להחליט החלטות. האם אנחנו צודקים? לעומת זאת, לגבי המוות עדיין נשארו שאלות פתוחות - ובצדק, כדברי קוש לפנינו, אין שום תשובה במוות, שום פיתרון, שום הבטחה. ייתכן שהמנוחה והנחלה היא שם - ובאותה מידה ייתכן שזהו הסיוט שאתה לא יכול לדמיין לעצמך. אנחנו שמחים שאתה מתלבט ומתחבט ולא בטוח. אנחנו מקווים שלא תעשה צעד אל הלא נודע. Nacnicki, יש לנו תחושה חזקה שאתה לא כל כך רוצה להיפרד מהמצב כמו שהוא. כאילו התרגלת לבעסה הנוראית הזו, וכעת לא תוותר עליה. אפילו במחיר שיהיה לך טוב יותר בעתיד. אנחנו לא שופטים אותך, אלא מקבלים אותך בדיוק כפי שאתה, אבל חשוב לנו לדעת אם אנחנו קולטים אותך נכון.
 
למעלה