אל עצמי.

אל עצמי.

נפלת. חזק. זה לא בגללו , אל תאשימי. זה בגללך. זה כי את כזאת. את עדיין לא יודעת להתמודד. שישי, שלוש לפנות בוקר. גשם זלעפות. פלאפון לא זמין. אוטו קטן נוסע. אורות גבוהים. מחפשת. בית בית. הוא לא כאן והוא לא שם. נעלם. חשדות. שוב הפחד הזה מחלחל, הפחד העתיק הזה שלך, מאז שהיית קטנה כשהיו משאירים אותך לבד, כל הזמן לבד. יוצאת לגשם . מחפשת מאחורי הבית. כל הנעליים מלאים בבוץ. גשם בחוץ, וגם בפנים, סערה. שוב פעם הכל כל כך בעוצמה. כל כך חד. שחור או לבן. אין אפור. נוסעת לבית שלו. אולי הוא כבר הגיע? פותחת את החלון , כמו גנב. נכנסת לחדרץ מיטה ריקה. מורידה את המעיל. את הבגדים. שקט. נכנסת ומריחה את הכרית. הריח שלו.הלב דופק. מהר מידי, יותר מידי.לא יכולה לנשום. ואז את נזכרת איך את היית מחכה לה על המרפסת כל ערב. שתחזור כבר מהעבודה. כי לא רצית ל היות לבד. והיא כל כך לא הייתה. כל כך רצית לחבק ולהריח את הבושם שלה. בוקר. המיטה ריקה. מסתכלת מהחלון. הג'יפ כבר חונה בחוץ. יוצאת חרש. הוא שם ישן בחדר השני. ריח של וודקה וסיגריות. נוסעת הביתה. חור בבטן. ממלאה אותו ומתרוקנת. כמו תמיד. אין חדש תחת השמש. כי בינתיים זו הדרך היחידה שאת יודעת. מתי תלמדי. רק שלא יהייה מאוחר מידי.
 

Michallllllllll

New member
את כותבת חזק ועצוב...

לא קל בכלל גם לא עם השחור והלבן שאני מזדהה איתו.. לא תמיד הטוב מגיע מהר כמו בסרטים.. אבל לפעמים האפור הזה עושה פחות סערות רגשיות.. ומה לעשות שאין מחק זכרונות.. את בטיפול לפחות להוציא אותם? אפילו שקשה בהתחלה ולפעמים הוא מרסק יותר אחר כך.. אבל צריך לחשוב לטווח ארוך של יציאה ממעגל הסבל שלא נותן מנוח..|וחיבוק| מיכל.
 

נשמת

New member
אבל את לומדת.

את לומדת, נכון? את בטיפול. את מתקדמת. אני מאוד מקווה שתשתפי את המטפלת ושהיא תעזור לך להוציא את המקסימום מהנפילה הלגיטימית הזו. [חיבוק-דואג]
 
../images/Emo10.gif../images/Emo10.gif../images/Emo10.gif

עשה לי מאוד עצוב.. מאוד. מצטרפת ללהבה, התמלאות והתרוקנות זו לא דרך. את לומדת עכשיו, לפני שנהיה מאוחר מידי אל תדאגי, את לומדת וזה ייקח זמן רק תיהי חרוצה ותלמדי. שמרי נפשך, שמרי
 
../images/Emo14.gif

רק את יכולה לעשות שלא יהיה מאוחר מדי. {כתבת כל כך עצוב. אלוהים. מחבקת אותך חזק חזק.}
 
למעלה