משהו שכתבתי כשעוד האמנתי ...
שאולי יצא מזה משהו .... כל מה שאני רוצה כרגע זה פשוט להסתכל לך עמוק בתוך העיניים . בלי להתחמק , בלי להסיט מהמבטים , ישר פנימה לתוכם , להתחבר לחוט שמחבר אותם יחד וממשיך למוח שלך שנמצא מאחורי הצבע המדהים הזה שלהם , לנצל את ערוץ התקשורת הזה לנפש שלך כדי לשלוח לך מברק ישירות ללשכת הרגשות שבמוח שלך , מברק קצר , רק שלוש מילים על דף לבן .. אני אוהב אותך . שלוש מילים שמהוות את כל מה שאני מסוגל לחשוב עליו , עכשיו , כרגע , כאן . לא רוצה לחשוב על זמניות ולא על נצחיות, בכלל לא לקשר את זה לזמן , זה משהו שמעל להגדרה של המושג זמן , זה מימד אחר . אף אינשטיין או פרוייד או דאלי לא יוכל להגדיר את המימד הזה במדויק , הוא מעבר לכל הבנה של כל מדע או אומנות וזה מה שיפה בו , הוא חסר פירוש אחיד , הוא מסתורי , הוא מרגש , הוא כל כך אישי לכל אחד . תחשבי שאת נמצאת בתוך מערבולת , את נסחפת פנימה , את מתחילה להרגיש כאילו את הופכת לחלק ממנה , לרוח , לאוויר , לכוח שבסופה , לגשם , הברקים הרעמים את הופכת להיות הסופה ואז אולי תביני סוף סוף מה קורה לי בכל פעם שאני מביו בך , שאני פוגש את העיניים האלו שלך , כשאני שומע את קולך , מריח אותך בסביבה , אני הופך להיות דייג שנתקע עם סירת הדייג הקטנה שלו באמצע הסופה וצועק לעזרה , אני מנסה להציל את הסירה שנשברת אל הגלים אבל היא נסחפת , נסחפת לתוכך , את הסופה ... הדרך היחידה שלך להרגיע את הסופה הזו , להציל את הדייג שם שצועק לעזרה בחליפת הסערה הצהובה הזו שהוא לובש , עמוק בתוך הגשם והרוחות בגשר של אותה ספינת עץ רעועה , היא כל כך פשוטה שזה כואב . במשפט אחד את יכולה לחרוץ גורלות . המילים הנכונות יהוו מקל של קוסמים שבעזרתו תוכלי להרגיע את הגשם , להשתיק את הרוח , לפזר את העננים ולתת לשמש לפרוץ מבעדם , לאפשר לתכלת הזו של השמיים ולחמימות של קרני השמש לפרוץ פנימה לתוכנו בו זמנית ולהתיך את שנינו לגורם אחד שמרגיש , חי ונושם ביחד , שקיומו אחד הוא . אני יודע שאהבה היא לא דבר פשוט , ששלוש המילים הללו הם רק ההתחלה ובשביל להגיע לחוף המבטחים אי שם בקצה האוקיינוס הענק ששמו בניית מערבת יחסים צריך לעבור הרבה כרישים , סופות ומכשולים רבים אבל בשביל שנוכל לשוט ביחד ברחבי האוקיינוס לכיוון החוף הזה , הכל כך בטוח את צריכה להרגיע קודם כל הסופה הזו .
