אלסטייר ריינולדס, terminal world
טוב, אז פעם ב... אני ואביב מסכימים עם משהו. זה לא ספר ממש טוב. לא הייתי קורא לו זוועה צרופה, אבל הוא לא כל כך טוב. זה הספר האחרון (בינתיים) של ריינולדס, והוא לא מתרחש בחלל אלא על כדור הארץ עוד אלפי שנים, בעיר בשם ספירפוינט שממוקמת על מין קונוס ענק בגובה קילומטרים. הטכנולוגיה בעיר שונה בהתאם לגובה ומחולקת לאזורים עם שמות שנשמעים כמו אזורים בדיסנילנד (steamtown, circuit city, neon heights) - הכי למעלה יש פוסט-אנושיים וככל שיורדים למטה הטכנולוגיה האפשרית באזור יותר נמוכה, עד שהכי למטה רק סוסים וחרבות אפשריים, אפילו מנועי קיטור ושעונים על קפיץ לא יעבדו. מאוחר יותר - זה קצת ספוילר אבל לא רציני - מסתבר שאזורי הטכנולוגיה האלו מפוזרים על פני כל העולם (רוב העולם נמצא באזורי סטימפאנק). מהם האזורים האלו ולמה הם קיימים, זו השאלה הגדולה. הגיבור צריך לברוח מהעיר מחשש לחייו, משוטט בעולם שבגלל האזורים האלו הפך לשממה פוסט אפוקליפטית, נכנס לצרות, יוצא מצרות, וכמובן, מוצא עצמו בהרפתקה שתגלה את הגורם לאזורים ואולי את הפתרון להם. לספר יש שתי בעיות עיקריות. אחת היא העולם. ריינולדס ניסה להמציא עולם "מאגניב" כזה, שיש בו חרבות וצפלינים וסייבורגים זוללי מוח ומכשפות ותתי מקלעים ומה שלא יהיה, הכל ביחד. אבל האמת היא שהוא לא ממש קנה אותי עם העולם שלו. הסלט לא יצא טעים. גם ההסבר של איך האזורים עובדים, כשהוא מגיע, ממש לא אמין ואני לא רואה איך הוא יעבוד בלי להרוג כל אדם שנמצא בתוכו מיידית. הבעיה השניה היא הדמויות. כשהעולם לא קונה אותך פתאום שמים לב לדמויות של ריינולדס והן לא משהו. בסיפור גם אין שום אספקט רומנטי / רגשי מעבר לידידות, אז בכלל חזרנו כאן לסיפורת של שנות החמישים.\ למי שמוכן לכל זה מחכה הפתעה עגומה נוספת, הספר לא ממש נסגר. הוא עוצר בנקודה בה יש התווייה ברורה לסיום אבל אין את הסיום עצמו, יש משהו שנראה כאילו הוא מוביל לספר המשך. האמת? קרל שרודר ניסה לבנות עולם דומה בסדרת VIRGA ויצא לו הרבה יותר טוב. רוצים סטימפאנק מעורב עם מד"ב קשה? חפשו את שרודר במקום. וגם מבחינת דמויות (בעיקר בספר השני) הוא יותר מוצלח.
טוב, אז פעם ב... אני ואביב מסכימים עם משהו. זה לא ספר ממש טוב. לא הייתי קורא לו זוועה צרופה, אבל הוא לא כל כך טוב. זה הספר האחרון (בינתיים) של ריינולדס, והוא לא מתרחש בחלל אלא על כדור הארץ עוד אלפי שנים, בעיר בשם ספירפוינט שממוקמת על מין קונוס ענק בגובה קילומטרים. הטכנולוגיה בעיר שונה בהתאם לגובה ומחולקת לאזורים עם שמות שנשמעים כמו אזורים בדיסנילנד (steamtown, circuit city, neon heights) - הכי למעלה יש פוסט-אנושיים וככל שיורדים למטה הטכנולוגיה האפשרית באזור יותר נמוכה, עד שהכי למטה רק סוסים וחרבות אפשריים, אפילו מנועי קיטור ושעונים על קפיץ לא יעבדו. מאוחר יותר - זה קצת ספוילר אבל לא רציני - מסתבר שאזורי הטכנולוגיה האלו מפוזרים על פני כל העולם (רוב העולם נמצא באזורי סטימפאנק). מהם האזורים האלו ולמה הם קיימים, זו השאלה הגדולה. הגיבור צריך לברוח מהעיר מחשש לחייו, משוטט בעולם שבגלל האזורים האלו הפך לשממה פוסט אפוקליפטית, נכנס לצרות, יוצא מצרות, וכמובן, מוצא עצמו בהרפתקה שתגלה את הגורם לאזורים ואולי את הפתרון להם. לספר יש שתי בעיות עיקריות. אחת היא העולם. ריינולדס ניסה להמציא עולם "מאגניב" כזה, שיש בו חרבות וצפלינים וסייבורגים זוללי מוח ומכשפות ותתי מקלעים ומה שלא יהיה, הכל ביחד. אבל האמת היא שהוא לא ממש קנה אותי עם העולם שלו. הסלט לא יצא טעים. גם ההסבר של איך האזורים עובדים, כשהוא מגיע, ממש לא אמין ואני לא רואה איך הוא יעבוד בלי להרוג כל אדם שנמצא בתוכו מיידית. הבעיה השניה היא הדמויות. כשהעולם לא קונה אותך פתאום שמים לב לדמויות של ריינולדס והן לא משהו. בסיפור גם אין שום אספקט רומנטי / רגשי מעבר לידידות, אז בכלל חזרנו כאן לסיפורת של שנות החמישים.\ למי שמוכן לכל זה מחכה הפתעה עגומה נוספת, הספר לא ממש נסגר. הוא עוצר בנקודה בה יש התווייה ברורה לסיום אבל אין את הסיום עצמו, יש משהו שנראה כאילו הוא מוביל לספר המשך. האמת? קרל שרודר ניסה לבנות עולם דומה בסדרת VIRGA ויצא לו הרבה יותר טוב. רוצים סטימפאנק מעורב עם מד"ב קשה? חפשו את שרודר במקום. וגם מבחינת דמויות (בעיקר בספר השני) הוא יותר מוצלח.