אכזבה מהחוגים אצל אריקה

מצב
הנושא נעול.
זה הבזבוז !

יש מחקרים.
ואפילו לא מעט. אבל אולי תסבירי, היכן הבזבוז אם בן אדם משיג את מה שהוא רוצה? אני מכיר כמה וכמה מחוננים מבוגרים אשר בולטים ביכולות שלהם גם בקרב אוכלוסית המחוננים, אבל לא מעוניינים לעסוק (שלא לדבר על להגיע להישגים) בתחום שבו הם בולטים הרבה, הרבה, הרבה מעל השאר.
זה הבזבוז !
יש להם משהו, משהו מיוחד... והם לא משתמשים בו... ה"משהו" הזה נמצא שם - והוא לא מנוצל. נגיד שלמדינה כלשהי יש נפט וזהב באדמה, אבל השליט של המדינה הזו בוחר שלא להשתמש בהם, כי למה לו ? יש מדינות אחרות ללא זהב ונפט שמסתדרות, נכון ? אז בשביל מה בעצם להתאמץ, לחפור באדמה, להשקיע ? עדיף שהתושבים יתעסקו בדברים אחרים, עדיף להיות "כמו כולם" - לא ?
 

E s t e b a n

New member
לא מסכים.

זה הבזבוז !
יש להם משהו, משהו מיוחד... והם לא משתמשים בו... ה"משהו" הזה נמצא שם - והוא לא מנוצל. נגיד שלמדינה כלשהי יש נפט וזהב באדמה, אבל השליט של המדינה הזו בוחר שלא להשתמש בהם, כי למה לו ? יש מדינות אחרות ללא זהב ונפט שמסתדרות, נכון ? אז בשביל מה בעצם להתאמץ, לחפור באדמה, להשקיע ? עדיף שהתושבים יתעסקו בדברים אחרים, עדיף להיות "כמו כולם" - לא ?
לא מסכים.
אני לא מאמין שיש לנצל כל משאב שקיים. למעשה כל מי שלמד כלכלה יסכים איתי, שלפעמים לא להשתמש במשאב מסויים זו האלטרנטיבה עם התועלת הגבוהה ביותר. אני אדגים לפי הדוגמא שלך, למרות שאנחנו מדברים כאן על אנשים ולא על מדינות. ובכל זאת: נניח שלמדינה יש נפט בשווי X בתוך האדמה. ונניח שכדי להוציא את הנפט הזה, צריך להשקיע 4X בתחזוקת המשאבות. אז יוצא שאם נוציא את הנפט, נפסיד 3X. ואם לא נוציא, נפסיד/נרוויח 0. מה עדיף? אם בן אדם מחונן במתמטיקה, אבל אוהב נורא נורא להיות גנן ולטפח גינות... והעיסוק במתמטיקה יכריח אותו לוותר על הגינות, אז למעשה הוא "יפסיד" אם הוא ישתמש ביתרון שלו. זו דוגמא מהחיים, אגב. עבדתי עם אדם כזה. אני מקווה שזה ברור...
 

ציפי ג

New member
איתי בכיתה למד בחור

לא מסכים.
אני לא מאמין שיש לנצל כל משאב שקיים. למעשה כל מי שלמד כלכלה יסכים איתי, שלפעמים לא להשתמש במשאב מסויים זו האלטרנטיבה עם התועלת הגבוהה ביותר. אני אדגים לפי הדוגמא שלך, למרות שאנחנו מדברים כאן על אנשים ולא על מדינות. ובכל זאת: נניח שלמדינה יש נפט בשווי X בתוך האדמה. ונניח שכדי להוציא את הנפט הזה, צריך להשקיע 4X בתחזוקת המשאבות. אז יוצא שאם נוציא את הנפט, נפסיד 3X. ואם לא נוציא, נפסיד/נרוויח 0. מה עדיף? אם בן אדם מחונן במתמטיקה, אבל אוהב נורא נורא להיות גנן ולטפח גינות... והעיסוק במתמטיקה יכריח אותו לוותר על הגינות, אז למעשה הוא "יפסיד" אם הוא ישתמש ביתרון שלו. זו דוגמא מהחיים, אגב. עבדתי עם אדם כזה. אני מקווה שזה ברור...
איתי בכיתה למד בחור
שמקצועו היה גנן. כל יום הוא הגיע ללימודים לבוש במדים מטונפים, ובנעליים גבוהות מזוהמות, ידים מלאות שאירות עלים, ושיער עם גיזומת בתוכו. הוא היה בן 30+. אחד האנשים המוכשרים שאני מכירה. אחד מעוה"ד הטובים ביותר בתחומו בארץ היום. הוא היה גנן נהדר, הוא עו"ד נהדר, והוא גם סתם בחור נהדר ומאוד מעניין. ללא ספק הוא אדם מחונן, שלא מצא את עצמו בילדותו בין כותלי ביה"ס וגם לא בשנים הראשונות לבגרותו. אבל לאותו אדם היה הדבר החשוב ביותר לטעמי אצל מחונן ואצל אדם סתם - בדיקה עצמית ויכולת שינוי כיוון. יכול אדם מחונן להחליט שהוא עייף מהאקדמיה, הוא מיצה את עצמו, ומאוד כיף לו לעבוד בגינה. נהדר, אדרבא, שיעבוד בגינה וירחיב. אבל, אם הוא כבר גנן, שלא יסתפק בלהיות אחד שכל פרחיו יבלו, שישקיע גם בתחום הזה את יכולותיו האחרות. הוא גם יכול ללמוד להיות אגרונום, או להיות בוטניקאי (לא כמקצוע, אלא כתחביב) הוא יכול לפתוח ספרים בנושא. לקרוא. לחשוב. אני ארגיש פספוס נורא אם ילדי לא ישתמשו בכלי שהם קיבלו - והוא המח שלהם, לכל תחום בו יעסקו. הם לא חייבים להיות אקדמאים מבחינתי, אבל אם הם בוחרים לעסוק בכל תחום, בתחום הזה יפעילו את הכלי שניתן להם ויצליחו להניב מעצמם את הפרי הבשל. החפץ חיים היה בעל חנות מכולת. ובכל זאת דברי התורה שהוא כתב הם מעל ומעבר. ר' יוחנן הסנדלר היה סנדלר, ועד היום בחלוף 2000 שנה לומדים את דבריו. גם איינשטיין היה בסך הכל פקיד אצל רשם הפטנטים כשפיתח את תורתו, ולא ספון אלי אקדמיה.
 

Kalla

New member
צודקת 100%

איתי בכיתה למד בחור
שמקצועו היה גנן. כל יום הוא הגיע ללימודים לבוש במדים מטונפים, ובנעליים גבוהות מזוהמות, ידים מלאות שאירות עלים, ושיער עם גיזומת בתוכו. הוא היה בן 30+. אחד האנשים המוכשרים שאני מכירה. אחד מעוה"ד הטובים ביותר בתחומו בארץ היום. הוא היה גנן נהדר, הוא עו"ד נהדר, והוא גם סתם בחור נהדר ומאוד מעניין. ללא ספק הוא אדם מחונן, שלא מצא את עצמו בילדותו בין כותלי ביה"ס וגם לא בשנים הראשונות לבגרותו. אבל לאותו אדם היה הדבר החשוב ביותר לטעמי אצל מחונן ואצל אדם סתם - בדיקה עצמית ויכולת שינוי כיוון. יכול אדם מחונן להחליט שהוא עייף מהאקדמיה, הוא מיצה את עצמו, ומאוד כיף לו לעבוד בגינה. נהדר, אדרבא, שיעבוד בגינה וירחיב. אבל, אם הוא כבר גנן, שלא יסתפק בלהיות אחד שכל פרחיו יבלו, שישקיע גם בתחום הזה את יכולותיו האחרות. הוא גם יכול ללמוד להיות אגרונום, או להיות בוטניקאי (לא כמקצוע, אלא כתחביב) הוא יכול לפתוח ספרים בנושא. לקרוא. לחשוב. אני ארגיש פספוס נורא אם ילדי לא ישתמשו בכלי שהם קיבלו - והוא המח שלהם, לכל תחום בו יעסקו. הם לא חייבים להיות אקדמאים מבחינתי, אבל אם הם בוחרים לעסוק בכל תחום, בתחום הזה יפעילו את הכלי שניתן להם ויצליחו להניב מעצמם את הפרי הבשל. החפץ חיים היה בעל חנות מכולת. ובכל זאת דברי התורה שהוא כתב הם מעל ומעבר. ר' יוחנן הסנדלר היה סנדלר, ועד היום בחלוף 2000 שנה לומדים את דבריו. גם איינשטיין היה בסך הכל פקיד אצל רשם הפטנטים כשפיתח את תורתו, ולא ספון אלי אקדמיה.
צודקת 100%
לדעתי פסגת ההצלחה וההגשמה העצמית היא כשאדם יכול לשלב עיסוק שהוא מחונן בו עם עיסוק שבו הוא יכול לעבוד, להרוויח ולתרום.
 

E s t e b a n

New member
בדיוק מה שהתכוונתי.

לא מסכים.
אני לא מאמין שיש לנצל כל משאב שקיים. למעשה כל מי שלמד כלכלה יסכים איתי, שלפעמים לא להשתמש במשאב מסויים זו האלטרנטיבה עם התועלת הגבוהה ביותר. אני אדגים לפי הדוגמא שלך, למרות שאנחנו מדברים כאן על אנשים ולא על מדינות. ובכל זאת: נניח שלמדינה יש נפט בשווי X בתוך האדמה. ונניח שכדי להוציא את הנפט הזה, צריך להשקיע 4X בתחזוקת המשאבות. אז יוצא שאם נוציא את הנפט, נפסיד 3X. ואם לא נוציא, נפסיד/נרוויח 0. מה עדיף? אם בן אדם מחונן במתמטיקה, אבל אוהב נורא נורא להיות גנן ולטפח גינות... והעיסוק במתמטיקה יכריח אותו לוותר על הגינות, אז למעשה הוא "יפסיד" אם הוא ישתמש ביתרון שלו. זו דוגמא מהחיים, אגב. עבדתי עם אדם כזה. אני מקווה שזה ברור...
בדיוק מה שהתכוונתי.
זה שהוא עו"ד מחונן, לא מחייב שאם הוא יהיה גנן מחונן הדבר יהיה "בזבוז"...
 
אני מניחה שאתה מדבר

לא מסכים.
אני לא מאמין שיש לנצל כל משאב שקיים. למעשה כל מי שלמד כלכלה יסכים איתי, שלפעמים לא להשתמש במשאב מסויים זו האלטרנטיבה עם התועלת הגבוהה ביותר. אני אדגים לפי הדוגמא שלך, למרות שאנחנו מדברים כאן על אנשים ולא על מדינות. ובכל זאת: נניח שלמדינה יש נפט בשווי X בתוך האדמה. ונניח שכדי להוציא את הנפט הזה, צריך להשקיע 4X בתחזוקת המשאבות. אז יוצא שאם נוציא את הנפט, נפסיד 3X. ואם לא נוציא, נפסיד/נרוויח 0. מה עדיף? אם בן אדם מחונן במתמטיקה, אבל אוהב נורא נורא להיות גנן ולטפח גינות... והעיסוק במתמטיקה יכריח אותו לוותר על הגינות, אז למעשה הוא "יפסיד" אם הוא ישתמש ביתרון שלו. זו דוגמא מהחיים, אגב. עבדתי עם אדם כזה. אני מקווה שזה ברור...
אני מניחה שאתה מדבר
על העקרון של ה"יתרון היחסי" בכלכלה. אני מסכימה כמובן עם העקרון הזה. אם כבר אנחנו מדברים כלכלה, הרשה לי להרחיב קצת את האנלוגיה: לכל אדם (כמו לכל מדינה) יש "עקומת תמורה" של התפוקה שהוא יכול להפיק מהיכולות שלו. אדם יכול להשקיע את כל כולו במתמטיקה, או בגינון או בשניהם, תלוי בשילוב של היכולות של אותו אדם בשני התחומים עם מידת ה"תועלת" שהוא מפיק מכל אחד מהם ביחס לשני. במקרה שאדם מנצל את מלוא הפוטנציאל שלו, להנאתו, אפשר לאמור שאין בזבוז משאבים. אבל יש גם מקרים אחרים. אנשים מחוננים שלא עוסקים בגינון. פחות או יותר לא עושים כלום עם עצמם. עבודות מזדמנות כאלה או אחרות, חיפוש עצמי, לימודים פה לימודים שם... איך מסתדרים ? מסתדרים ! ההורים קצת עוזרים, עושים קצת חלטורה בצד... הכל בסדר, יופי ! האם הם מאושרים ? אם תשאל אותם, רוב בסיכויים שיענו לך שכן.
 
אבל

לא מסכים.
אני לא מאמין שיש לנצל כל משאב שקיים. למעשה כל מי שלמד כלכלה יסכים איתי, שלפעמים לא להשתמש במשאב מסויים זו האלטרנטיבה עם התועלת הגבוהה ביותר. אני אדגים לפי הדוגמא שלך, למרות שאנחנו מדברים כאן על אנשים ולא על מדינות. ובכל זאת: נניח שלמדינה יש נפט בשווי X בתוך האדמה. ונניח שכדי להוציא את הנפט הזה, צריך להשקיע 4X בתחזוקת המשאבות. אז יוצא שאם נוציא את הנפט, נפסיד 3X. ואם לא נוציא, נפסיד/נרוויח 0. מה עדיף? אם בן אדם מחונן במתמטיקה, אבל אוהב נורא נורא להיות גנן ולטפח גינות... והעיסוק במתמטיקה יכריח אותו לוותר על הגינות, אז למעשה הוא "יפסיד" אם הוא ישתמש ביתרון שלו. זו דוגמא מהחיים, אגב. עבדתי עם אדם כזה. אני מקווה שזה ברור...
אבל
איך עיסוק במתמטיקה יכול להכריח לוותר על הגינות?
 
ייתכן שב97 האנושות הפסידה

זה הבזבוז !
יש להם משהו, משהו מיוחד... והם לא משתמשים בו... ה"משהו" הזה נמצא שם - והוא לא מנוצל. נגיד שלמדינה כלשהי יש נפט וזהב באדמה, אבל השליט של המדינה הזו בוחר שלא להשתמש בהם, כי למה לו ? יש מדינות אחרות ללא זהב ונפט שמסתדרות, נכון ? אז בשביל מה בעצם להתאמץ, לחפור באדמה, להשקיע ? עדיף שהתושבים יתעסקו בדברים אחרים, עדיף להיות "כמו כולם" - לא ?
ייתכן שב97 האנושות הפסידה
מוסיקאית מחוננת, אבל היות ובאותו הזמן התחשק לי להפסיק - זה לא כ"כ משנה לי. קשה להיות רעב ומאושר היות והבטן לא נותנת שקט, אבל כל עוד הצרכים הבסיסיים מסופקים כל אחד עושה את השיקולים שלו בהתאם למה שנכון לו.
 
ומה אומרים המחקרים האלה ?

יש מחקרים.
ואפילו לא מעט. אבל אולי תסבירי, היכן הבזבוז אם בן אדם משיג את מה שהוא רוצה? אני מכיר כמה וכמה מחוננים מבוגרים אשר בולטים ביכולות שלהם גם בקרב אוכלוסית המחוננים, אבל לא מעוניינים לעסוק (שלא לדבר על להגיע להישגים) בתחום שבו הם בולטים הרבה, הרבה, הרבה מעל השאר.
ומה אומרים המחקרים האלה ?
 
תכונות להעשרה

זה באמת נורא מעניין
עם כל הכבוד ל"הגשמה עצמית" בדרך פנימית (שלא קשורה להישגים "חיצוניים") אני חושבת שאדם בעל פוטנציאל גבוה בתחום מסויים שאינו מגשים את עצמו בדרך של הישגים באותו תחום - זה בזבוז בשבילו ובשביל האנושות. והשאלה היא: כמה מהאנשים שהגיעו לגדולה בתחומים שונים - היו כבר בילדותם "מחוננים" ? וכמה מאלה שהיו "מחוננים" אכן גדלו להיות מבוגרים יוצאי דופן שהתבלטו בתחומם ? ועוד יותר מעניין - מהם הגורמים המשפיעים על התפתחות כזאת או אחרת ? גיסי היה ואובחן כילד מחונן בילדותו. היום - אני לא יודעת האם הוא מגשים את עצמו, אבל אם כן - הוא עושה זאת בדרך "פנימית" בלבד, מה שבעיניי מצער מאוד. אין לי מושג למה זה קרה. זה לא שהוא התמכר חו"ח לאלכוהול או לסמים - לא, בחור נורמטיבי לגמרי, אפילו קצת "חנון". אין לי מושג האם יש על הדברים האלה מחקרים (נראה לי שהתחום הזה הוא לא נחקר כל כך).
תכונות להעשרה
בתשובה לתהיה לגבי הצלחתם של המחוננים והיעילות של חוגי העשרה אזי: מהחוגים בהם השתתפתי בגיל 12 בטכניון (לפני שנות דור) נשארו לי רק זכרונות מועטים ואף שליליים. כל קושי בהתמודדות עם חומר קשה מדי, כגון תורת החבורות, הנדסת חומרים וארכיואולוגיה ימית, גרם לרתיעה מהנושא לשנים ולהעדפה של כוונים קלים יותר. החשיפה לחומרי לימוד מתקדמים חייבת להיות מלווה ע"י ההורים אחרת זו ברכה לבטלה. מהתבוננות בפרספקטיבה של שנים על התפתחותי שלי, ושל רבים במקום עבודתי, מילדים מחוננים למהנדסים חנונים אני מסיק שעדיף להעשיר תכונות אופי ואישיות כגון: אומץ, יושרה, משמעת עצמית/חריצות, יוזמה/תושיה/מנהיגות, חברמניות וכושר גופני, מאשר מתמטיקה/פיזיקה וכיוב. היכולות השכליות יעזרו להתקדם בקריירה, אבל כדי להמריא, כדי להוביל להגשמה עצמית, יש צורך בכישורים חברתיים ובטחון עצמי למנהיגות. - עמית לבט
 

דורית1900

New member
מסכימה עם כל מילה

תכונות להעשרה
בתשובה לתהיה לגבי הצלחתם של המחוננים והיעילות של חוגי העשרה אזי: מהחוגים בהם השתתפתי בגיל 12 בטכניון (לפני שנות דור) נשארו לי רק זכרונות מועטים ואף שליליים. כל קושי בהתמודדות עם חומר קשה מדי, כגון תורת החבורות, הנדסת חומרים וארכיואולוגיה ימית, גרם לרתיעה מהנושא לשנים ולהעדפה של כוונים קלים יותר. החשיפה לחומרי לימוד מתקדמים חייבת להיות מלווה ע"י ההורים אחרת זו ברכה לבטלה. מהתבוננות בפרספקטיבה של שנים על התפתחותי שלי, ושל רבים במקום עבודתי, מילדים מחוננים למהנדסים חנונים אני מסיק שעדיף להעשיר תכונות אופי ואישיות כגון: אומץ, יושרה, משמעת עצמית/חריצות, יוזמה/תושיה/מנהיגות, חברמניות וכושר גופני, מאשר מתמטיקה/פיזיקה וכיוב. היכולות השכליות יעזרו להתקדם בקריירה, אבל כדי להמריא, כדי להוביל להגשמה עצמית, יש צורך בכישורים חברתיים ובטחון עצמי למנהיגות. - עמית לבט
מסכימה עם כל מילה
 

otn

New member
../images/Emo45.gif

תכונות להעשרה
בתשובה לתהיה לגבי הצלחתם של המחוננים והיעילות של חוגי העשרה אזי: מהחוגים בהם השתתפתי בגיל 12 בטכניון (לפני שנות דור) נשארו לי רק זכרונות מועטים ואף שליליים. כל קושי בהתמודדות עם חומר קשה מדי, כגון תורת החבורות, הנדסת חומרים וארכיואולוגיה ימית, גרם לרתיעה מהנושא לשנים ולהעדפה של כוונים קלים יותר. החשיפה לחומרי לימוד מתקדמים חייבת להיות מלווה ע"י ההורים אחרת זו ברכה לבטלה. מהתבוננות בפרספקטיבה של שנים על התפתחותי שלי, ושל רבים במקום עבודתי, מילדים מחוננים למהנדסים חנונים אני מסיק שעדיף להעשיר תכונות אופי ואישיות כגון: אומץ, יושרה, משמעת עצמית/חריצות, יוזמה/תושיה/מנהיגות, חברמניות וכושר גופני, מאשר מתמטיקה/פיזיקה וכיוב. היכולות השכליות יעזרו להתקדם בקריירה, אבל כדי להמריא, כדי להוביל להגשמה עצמית, יש צורך בכישורים חברתיים ובטחון עצמי למנהיגות. - עמית לבט
 

ציפי ג

New member
מסכימה מאוד

תכונות להעשרה
בתשובה לתהיה לגבי הצלחתם של המחוננים והיעילות של חוגי העשרה אזי: מהחוגים בהם השתתפתי בגיל 12 בטכניון (לפני שנות דור) נשארו לי רק זכרונות מועטים ואף שליליים. כל קושי בהתמודדות עם חומר קשה מדי, כגון תורת החבורות, הנדסת חומרים וארכיואולוגיה ימית, גרם לרתיעה מהנושא לשנים ולהעדפה של כוונים קלים יותר. החשיפה לחומרי לימוד מתקדמים חייבת להיות מלווה ע"י ההורים אחרת זו ברכה לבטלה. מהתבוננות בפרספקטיבה של שנים על התפתחותי שלי, ושל רבים במקום עבודתי, מילדים מחוננים למהנדסים חנונים אני מסיק שעדיף להעשיר תכונות אופי ואישיות כגון: אומץ, יושרה, משמעת עצמית/חריצות, יוזמה/תושיה/מנהיגות, חברמניות וכושר גופני, מאשר מתמטיקה/פיזיקה וכיוב. היכולות השכליות יעזרו להתקדם בקריירה, אבל כדי להמריא, כדי להוביל להגשמה עצמית, יש צורך בכישורים חברתיים ובטחון עצמי למנהיגות. - עמית לבט
מסכימה מאוד
ולכן כל חוגי ההעשרה, מטרתם העשרה ותו לא. הם לא באים במקום בניית אישיות . ולכך, לדעתי, מכוון הדבר שאומרים שיש מחוננים שלא התפתחו. העובדה שהם שנו ולמדו יותר, לא הועילה להם במאומה, לא משום שלא הגיעו להיות פרופ' בטכניון, אלא משום שהאישיות שלהם בלמה מהם את ניצול יכולתם.
 

E s t e b a n

New member
והתוספת שלי:

תכונות להעשרה
בתשובה לתהיה לגבי הצלחתם של המחוננים והיעילות של חוגי העשרה אזי: מהחוגים בהם השתתפתי בגיל 12 בטכניון (לפני שנות דור) נשארו לי רק זכרונות מועטים ואף שליליים. כל קושי בהתמודדות עם חומר קשה מדי, כגון תורת החבורות, הנדסת חומרים וארכיואולוגיה ימית, גרם לרתיעה מהנושא לשנים ולהעדפה של כוונים קלים יותר. החשיפה לחומרי לימוד מתקדמים חייבת להיות מלווה ע"י ההורים אחרת זו ברכה לבטלה. מהתבוננות בפרספקטיבה של שנים על התפתחותי שלי, ושל רבים במקום עבודתי, מילדים מחוננים למהנדסים חנונים אני מסיק שעדיף להעשיר תכונות אופי ואישיות כגון: אומץ, יושרה, משמעת עצמית/חריצות, יוזמה/תושיה/מנהיגות, חברמניות וכושר גופני, מאשר מתמטיקה/פיזיקה וכיוב. היכולות השכליות יעזרו להתקדם בקריירה, אבל כדי להמריא, כדי להוביל להגשמה עצמית, יש צורך בכישורים חברתיים ובטחון עצמי למנהיגות. - עמית לבט
והתוספת שלי:
לדעתי אחד הדברים החשובים ביותר שיש להעניק לילדים באשר הם, ולמחוננים בפרט, זו תחושת המסוגלות. להרגיש שאם תשקיע, אין משימה שלא תוכל לעמוד בה. הכל אפשרי, והשמיים הם הגבול. יש דרכים להשיג זאת ויש דרכים להפריע לתחושה הזו (ביניהן כפיית משימות קשות על אנשים עם מדד הישג נמוך, או להיפך). בקשר לחוגים בטכניון -- גם אני הייתי בכמה חוגים כאלה בצעירותי (גם לפני כיתה ד' בה הצטרפתי לכיתת מחוננים). אני דווקא מאוד נהנתי, והימים בהם היינו נוסעים לטכניון זכורים לי מאוד לטובה. בהתאם, פיתחתי חיבה לנושאים שנחשפנו אליהם. על ההבדל בין מחוננות למצויינות, הגורמים התורמים והמפריעים למצויינות, על מצבי תת-הישגיות ועוד, אני ממליץ לקרוא בספר "מחוננים" של פרופ' אבנר זיו.
 
ואם מאן דהו לא רוצה להיות מנהיג

תכונות להעשרה
בתשובה לתהיה לגבי הצלחתם של המחוננים והיעילות של חוגי העשרה אזי: מהחוגים בהם השתתפתי בגיל 12 בטכניון (לפני שנות דור) נשארו לי רק זכרונות מועטים ואף שליליים. כל קושי בהתמודדות עם חומר קשה מדי, כגון תורת החבורות, הנדסת חומרים וארכיואולוגיה ימית, גרם לרתיעה מהנושא לשנים ולהעדפה של כוונים קלים יותר. החשיפה לחומרי לימוד מתקדמים חייבת להיות מלווה ע"י ההורים אחרת זו ברכה לבטלה. מהתבוננות בפרספקטיבה של שנים על התפתחותי שלי, ושל רבים במקום עבודתי, מילדים מחוננים למהנדסים חנונים אני מסיק שעדיף להעשיר תכונות אופי ואישיות כגון: אומץ, יושרה, משמעת עצמית/חריצות, יוזמה/תושיה/מנהיגות, חברמניות וכושר גופני, מאשר מתמטיקה/פיזיקה וכיוב. היכולות השכליות יעזרו להתקדם בקריירה, אבל כדי להמריא, כדי להוביל להגשמה עצמית, יש צורך בכישורים חברתיים ובטחון עצמי למנהיגות. - עמית לבט
ואם מאן דהו לא רוצה להיות מנהיג
אלא נהנה לשבת לבד מול המחקרים שלו? הנכון, לדעתי, הוא לא לחזק תכונה X מסויימת, אלא לחזק את הבן אדם ללכת בדרך המתאימה לו.
 

azaria

New member
והבן אדם יודע מה מתאים לו?

ואם מאן דהו לא רוצה להיות מנהיג
אלא נהנה לשבת לבד מול המחקרים שלו? הנכון, לדעתי, הוא לא לחזק תכונה X מסויימת, אלא לחזק את הבן אדם ללכת בדרך המתאימה לו.
והבן אדם יודע מה מתאים לו?
מילא בן אדם בוגר. נניח שי כאלה שיודעים, ואשריהם. אבל ילדים בכיתה ב-ד?
 
הם יודעים הכי טוב

והבן אדם יודע מה מתאים לו?
מילא בן אדם בוגר. נניח שי כאלה שיודעים, ואשריהם. אבל ילדים בכיתה ב-ד?
הם יודעים הכי טוב
כמובן, לא מה מתאים להם במובן של "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול" (סתם שאלה מעצבנת), אבל מה הנטיות הטבעיות שלהם אפשר לראות כבר אז ובבירור - לפני שלחץ חברתי ומשפחתי נכנס לתמונה.
 

Kalla

New member
לא בהכרח נכון.

הם יודעים הכי טוב
כמובן, לא מה מתאים להם במובן של "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול" (סתם שאלה מעצבנת), אבל מה הנטיות הטבעיות שלהם אפשר לראות כבר אז ובבירור - לפני שלחץ חברתי ומשפחתי נכנס לתמונה.
לא בהכרח נכון.
של ילדים מוכשרים באופן יוצא דופן - אולי, אך לא של כולם. וגם אם כן - עדיין אין פירוש הדבר שצריך להזניח תחומים אחרים שהם חשובים רק בגלל שהילד עדיין לא מודע לחשיבות המיומנויות האלה ונרתע מהן רק כי הוא פחות מוכשר בהן.
 
גם נכון

לא בהכרח נכון.
של ילדים מוכשרים באופן יוצא דופן - אולי, אך לא של כולם. וגם אם כן - עדיין אין פירוש הדבר שצריך להזניח תחומים אחרים שהם חשובים רק בגלל שהילד עדיין לא מודע לחשיבות המיומנויות האלה ונרתע מהן רק כי הוא פחות מוכשר בהן.
גם נכון
 
אני לא חושבת שהכוונה היתה

ואם מאן דהו לא רוצה להיות מנהיג
אלא נהנה לשבת לבד מול המחקרים שלו? הנכון, לדעתי, הוא לא לחזק תכונה X מסויימת, אלא לחזק את הבן אדם ללכת בדרך המתאימה לו.
אני לא חושבת שהכוונה היתה
"מנהיג" במובן המדיני, אלא שתהיה לו איזו תכונה שתוביל אותו קדימה, לא לדברים ה"רגילים". אדם צריך להיות בעל תכונות אישיות מאוד חזקות כדי להצליח באקדמיה, בין אם זה להנהיג קבוצה, ובין אם להתמקד במחקר לבד. אני חושבת שהכותב התכוון לאותו ילד מחונן שהופך למהנדס במפעל או איש שיווק של חברה (אולי אפילו מרוויה משכורת גבוהה מאוד), ושואל את עצמו: "איך זה קרה לי ?"
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה