אי-עשייה בחלום צלול, ושליטה עצמית.
בדרך כלל כשאני מודע לחלום, הדחף הראשוני שלי זה לעשות כמה שיותר דברים שלא הייתי יכול לעשות במציאות. אם זה לעוף, לשנות צורה, לעבור דרך קירות, לטייל בעולם הדמיוני ומה לא. העיקר הוא שאספיק לעשות כמה שיותר פעולות, שיהיה לי כמה שיותר מעניין בחלום עד שאאלץ להתעורר. אחרי מספר לא מעט של חלומות כאלו, נמאס לי מהדחף הזה, ועלה לי רעיון אחר. במקום כל הזמן להתרוצץ בחלום, אני לא אעשה כלום. זאת אומרת, אחרי שאקבל מודעות ארגע, אעמוד במקום ואתבונן בעין בוחנת בעולם בו אני נמצא ברגע הנתון. זה לא פחות מעניין להתרשם מהעולם הדמיוני שהמוח שלך מסוגל לצייר, מאשר לרוץ בו בלי לשים לב לפרטים בכלל. בסופו של דבר, היה לי חלום צלול שבו נזכרתי ברעיון הנ"ל. ניסיתי לעמוד במקום שלי ולהסתכל על הסביבה. זה הלך לא רע לכמה שניות, ואז התחלתי להרגיש פשוט לא רגוע. לא הייתי מסוגל עוד לעמוד ככה ובכלל לא יכולתי להתרכז בשום דבר. זה הרגיש לי כמו מקרה קיצוני של היפראקטיביות (ואני בכלל לא כזה בחיים). הרגשתי דחף עז לפעול, לדרמה, למשהו, ועם זה מיד הלכתי מהמקום לעיסוקים אחרים לא קשורים. ההרגשה בחלומות נורא דינאמית ורגעית, וכשהכל זז מסביבך מאוד קשה שלא לזוז ביחד עם הסביבה. לא יכולתי לשלוט בעצמי למרות הרצון שלי להנות מהנוף הדמיוני. יכול להיות שזה רק אני, ולכן אני רוצה לשאול אתכם אם למישהו יש ניסיון בחלומות בהתבוננות בלבד. או פשוט לדעת מה דעתכם על הניסיון לא לפעול בחלומות בניגוד לאינסטינקט הראשוני. כי בעצם המטרה היא לחלום חלום שלם בלי לזוז מהמקום, בלי לאבד מודעות ובלי לתת לדמיון להבריח אותך למקומות שאתה לא רוצה ללכת אליהם. מצד אחד, נראה לי שזה מעניין ללכת בגישה נגדית למה שהתת מודע שלך רוצה לעשות. זה סוג של אתגר נחמד. מצד שני, אולי אי-עשייה לא נועד לחלומות ובעצם לנסות לעשות כלום זה סתם מלחמה חסרת משמעות עם המוח שלך? ואולי בעצם זה בכלל בלתי אפשרי לא לפעול בגלל האופן הכל כך רגעי של החלום, כאשר רק הסתת מבט אחת קטנה יכולה לשנות סצינה שלמה מולך.
בדרך כלל כשאני מודע לחלום, הדחף הראשוני שלי זה לעשות כמה שיותר דברים שלא הייתי יכול לעשות במציאות. אם זה לעוף, לשנות צורה, לעבור דרך קירות, לטייל בעולם הדמיוני ומה לא. העיקר הוא שאספיק לעשות כמה שיותר פעולות, שיהיה לי כמה שיותר מעניין בחלום עד שאאלץ להתעורר. אחרי מספר לא מעט של חלומות כאלו, נמאס לי מהדחף הזה, ועלה לי רעיון אחר. במקום כל הזמן להתרוצץ בחלום, אני לא אעשה כלום. זאת אומרת, אחרי שאקבל מודעות ארגע, אעמוד במקום ואתבונן בעין בוחנת בעולם בו אני נמצא ברגע הנתון. זה לא פחות מעניין להתרשם מהעולם הדמיוני שהמוח שלך מסוגל לצייר, מאשר לרוץ בו בלי לשים לב לפרטים בכלל. בסופו של דבר, היה לי חלום צלול שבו נזכרתי ברעיון הנ"ל. ניסיתי לעמוד במקום שלי ולהסתכל על הסביבה. זה הלך לא רע לכמה שניות, ואז התחלתי להרגיש פשוט לא רגוע. לא הייתי מסוגל עוד לעמוד ככה ובכלל לא יכולתי להתרכז בשום דבר. זה הרגיש לי כמו מקרה קיצוני של היפראקטיביות (ואני בכלל לא כזה בחיים). הרגשתי דחף עז לפעול, לדרמה, למשהו, ועם זה מיד הלכתי מהמקום לעיסוקים אחרים לא קשורים. ההרגשה בחלומות נורא דינאמית ורגעית, וכשהכל זז מסביבך מאוד קשה שלא לזוז ביחד עם הסביבה. לא יכולתי לשלוט בעצמי למרות הרצון שלי להנות מהנוף הדמיוני. יכול להיות שזה רק אני, ולכן אני רוצה לשאול אתכם אם למישהו יש ניסיון בחלומות בהתבוננות בלבד. או פשוט לדעת מה דעתכם על הניסיון לא לפעול בחלומות בניגוד לאינסטינקט הראשוני. כי בעצם המטרה היא לחלום חלום שלם בלי לזוז מהמקום, בלי לאבד מודעות ובלי לתת לדמיון להבריח אותך למקומות שאתה לא רוצה ללכת אליהם. מצד אחד, נראה לי שזה מעניין ללכת בגישה נגדית למה שהתת מודע שלך רוצה לעשות. זה סוג של אתגר נחמד. מצד שני, אולי אי-עשייה לא נועד לחלומות ובעצם לנסות לעשות כלום זה סתם מלחמה חסרת משמעות עם המוח שלך? ואולי בעצם זה בכלל בלתי אפשרי לא לפעול בגלל האופן הכל כך רגעי של החלום, כאשר רק הסתת מבט אחת קטנה יכולה לשנות סצינה שלמה מולך.