אישתי, אני, הילדים וחמותי...
שלום רב, ראשית אתנצל מראש על אורכו של המכתב אך חשוב לי להבהיר את הדברים בצורה הברורה ביותר. אני בן 35, נשוי באושר ויש לי את הזכות להיות מאוהב ונאהב. לאחרונה (בשלוש שנים האחרונות) מאז לידת הילדה הראשונה שלנו, חמתי עושה לאשתי את המוות. זה התחיל כשמיד לאחר הלידה גרנו אצל הורי (מבחירה של שנינו) ומיד לאחר הלידה (ביום הראשון שחזרנו הביתה) היא הטיפה לי שהבת שלה מסכנה ואני לא דואג לה מספיק והתחילה בטפטופים על זה שאני בעל לא תומך. כמובן שהסתרתי זאת מאשתי ולא סיפרתי לה דבר על מנת שלא תתעצבן ויפתח וויכוח בינה לבין אמא שלה כיומיים לאחר לידה (גם ככה היה לשנינו לא פשוט עם השינוי שהתחולל בחיינו כשגילינו שלא הבאנו "צעצוע" הביתה שאפשר ל"כבות" אותו כשרוצים ). בלי לטפוח לעצמי על השכם, אני, להבדיל ממה שחמתי טענה, אדם פעיל ואנרגטי שתמיד דאג לבית כולל ניקיונות בימי שישי, כביסות, כלים, בישולים, עבודה וכו'... מעולם לא הפסקתי לעבוד מאז גיל 21, ואפילו בגיל 28 הספקתי להיות עצמאי עם עסק מצליח. בהתחלה היא הרבתה לזרוק הערות על חינוך הילדה, דרך הטיפול בה וההתנהלות שלנו בחיי היום יום. בהדרגה זה החמיר והגיע למצבים בהם חמתי מלכלכת עלי מאחורי גבי לאשתי ומטיפה לה שאני "אפנדי" עצלן ושהיא נראית אומללה ושאני לא דואג לה, אשתי לא הייתה מספרת לי את כל הדברים האלה מחשש שיפגע הקשר שלי עם הוריה. היום אני יודע שאשתי תמיד עמדה לצדי והייתה רבה עם אמא שלה ומבקשת שתפסיק עם ההערות שלה, שהיא מרגישה מצוין ושהיא מבקשת שתפסיק מאחר וזה גורם לה להרגיש חוסר רצון להיפגש איתה. התגלגלנו ככה במשך שנתיים והנסיכה שלנו צמחה והפכה לנסיכה אמיתית בת שנתיים וקצת. באותה תקופה קרה משבר רציני בין אשתי לאמא שלה והוא חשף אותי רק לחלק קטן מההערות הפוגעניות וחסרות הבסיס של חמתי דרך SMSים שנשלחו לאשתי ואלי במקביל. בעקבות SMSים אלה, אשתי התחילה להיפתח אלי בנושא וחשפה בפני מעט מהדברים שנאמרו מאחורי משפחתי (הורי, אחותי והאחיינים שלי), לטענתה אחותי אמא שמגדלת את ילדיה לבנוניות, בתה הבכורה הוזנחה כשהילד השני נולד, ועוד דברים נוספים עלי ועל הורי שאפילו קשה לי לרשום אותם. כמובן שהכל מופרך ואינו נכון. אשתי ענתה לה שהדברים אינם נכונים וניתקה איתה קשר לשבועיים בעקבות המקרה. אני ומשפחתי בקשר מדהים, הורי מקבלים את אשתי כבת השלישית שלהם ובין אשתי לאחותי קיים קשר אמיתי של אחיות שגורם לי לגאווה. משפחתי מעולם לא הוציאה מילה לרעתם של המשפחה של אשתי ואף היו דואגים לזמן אותם מדי פעם לארוחות משותפות ואפילו לפיקניקים משפחתיים . תמיד ניסיתי לעשות הכל על מנת לדאוג שהקשר לא יתפרק והייתי מסביר לאשתי שלמרות ההתנהגות של אמא שלה (בלי לדעת את הנאמר מאחורי גבי כמובן) אמא יש רק אחת וצריך לכבד אותה ויהי מה. משבר זה גרם למתח תמידי בין אשתי לאמא שלה ואשתי כבר ממש הייתה סובלת מהמפגשים עם האמא. ארוחות שישי (אחת לשבועיים כי יש גם את הורי) הפכו כמעט למטרד ותמיד היו נגמרים במתח ואפילו בחילופי הערות מסביב לשולחן שהיו גורמים לכל הסובבים חוסר נעימות מוחלט ולי במיוחד. לאחר תקופה ארוכה שניסיתי לתמוך באשתי שהייתה בוכה ועצבנית החלטתי שעלי לערב את אבא שלה על מנת שייקח את הדברים בידיים ויסביר לאישתו כמה היא פוגעת בבת שלה וכמה קשה לי להחזיק את הקשר הזה רק על הגב שלי ובשיחה אישית שלי ושלו נחשפו בפני פרטים נוספים של התמונה וכי גם הוא סובל וחסר אונים וכי אישתו לא מקשיבה לו וכבר מזמן הקשר שלהם רחוק מלהיות קשר של זוג נורמטיבי ושהם בקושי מדברים, לטענתו הוא חי איתה רק בגלל הילדים שעדיין בבית (2 אחייה של אשתי), הוא הבטיח שינסה לדבר עם אישתו ובאמת לאחר כשבועיים קיבלנו שניינו SMS מתנצל מחמתי שהיא מבקשת סליחה על המילים המכוערות שאמרה ושהיא גאה בנו שלא ירדנו לרמה הירודה שלה ולא ענינו לה על כל המילים שלה. לתומנו חשבנו שאנחנו אחרי הכל וסוף סוף אפשר לחזור שוב לחיים תקינים ורגילים, ובאמת לתקופה קצרה הכל היה תקין ואף שמחנו שהצלחנו לשמור את כל המערבולת הזו מחוץ לכל הסובבים אותנו ולא ערבנו את הורי ומשפחתי בנעשה. לפני כתשעה חודשים נכנסנו שוב להריון וגילינו שזכינו בנסיכה נוספת, מאז חיינו השתנו שוב וחמתי התחילה עם כל הנושא שוב: הערות, גידופים, טענות וכו' ושוב, כמו גלגל ניסיתי לעשות הכל על מנת לשמור על אשתי והקשר שלה עם אמא שלה... כשבועיים לפני הלידה היא שלחה לאשתי SMS שממש עיצבן אותי שלכלך עלי על הורי ועל אחותי, אשתי שממש התעצבנה ענתה לSMS בצורה חריפה וביקשה ממנה להפסיק את ההערות המורעלות שלה, וגם כאן הSMS הגיע מאחר והיא רצתה לקחת את ביתי לטיול וכשניסינו להסביר לה שיש לה תוכניות אחרות לשבת היא התחילה בזה שאנחנו סוגרים את הילדה ולא נותנים לה לנשום אוויר. למרות כל הנסיונות שלנו להסביר לה שיש לנו תכנונים אחרים וכבר קבענו תוכניות להיום היא סירבה לקבל את זה ואף דרשה שבשעה 10:00 בבוקר הילדה תהיה מוכנה ושהיא באה לקחת אותה ושאנחנו לא מחליטים ולמרות שאנחנו הוריה היא הסבתא! אשתי ענתה לה בSMS חוזר בצורה קצת תוקפנית והיא ענתה לה שהיא הראתה את הSMS לאבא שלה ומזל שהוא היה לידה כי הוא חושב שהיא בת חוצפנית. אשתי נלחצה מהסיטואציה והרגישה שפתאום נפתחת נגדה חזית חדשה שעד היום הייתה יחסית לטובתה (אבא שלה), אני, שידעתי טוב מאוד שאבא שלה לא יגיב בצורה כזו ביקשתי מאשתי תוך כדי בכי שתרים טלפון לאבא שלה ושתשאל אותו אם הוא באמת חושב ככה, לאחר שיחה קצרה התברר שהוא בכלל לא היה בבית והוא ממש לא ידע שיש התכתבויות מסוג זה בניהם בתקופה האחרונה אך כמו פעם שעברה הוא הסביר לבת שלו שהוא לא יכול לעשות כלום בנדון כי אמא שלה לא מקשיבה לו והם בקושי מדברים. ביום הלידה (ממש בחדר לידה) שניה לפני שהנסיכה שלנו הגיחה לעולם חמתי שלחה לי SMS מגעיל עם מלא טענות ועקיצות. כמובן שלא עניתי והמשכתי להתרכז באשתי ובנסיכה שלי ולאחר הלידה הגיעה אמא שלה לבית החולים עם אחיה ואבא שלה ובעודה ביתה יושבת על מיטת הלידה היא התחילה להטיף לה שהיא נראית רע ושעכשיו בטח נתחיל להזניח את הילדה הגדולה שלנו בגלל שהבאנו את הקטנה, אשתי ענתה לה ליד כולם ושאלה אותה עם זה מה שיש לה להגיד כדבר ראשון לבת שלה שרק עכשיו ילדה והיא ענתה לה שזה לא משנה מתי היא תמיד תגיד את מה שהיא חושבת והיא לא שואלת אף אחד אם לדבר או לא. כמובן וכרגיל שאשתי העמידה אותה במקום ואמרה לה שאם יש לה עוד הערות מסוג זה שתיקח את הרגליים שלה ותצא החוצה והיא ענתה לה כרגיל שהיא לא שואלת אותה מה לעשות. למחרת היום (בוקר ראשון לאחר הלידה) התחילה חמתי היקרה במתקפת SMSים מוצלבת אלי ואל אשתי ברמות ירודות שחבל לי לפרט אותם כאן... דבר זה גרם לאשתי כל היום לבכות ולהיות עצבנית מה שגרם לכך שלא הצליחה לייצר חלב להנקה (אשתי רק מניקה), למרות כל הנסיונות שלי להרגיע חמתי המשיכה בלי הרף לשלוח לנו הודעות וביום השחרור הביתה שקלו את ביתי והודיע לנו שהיא ירדה במשקל ורמת המלחים שלה בגוף עלתה מה שמעיד על התייבשות וחייבים לאשפז אותה בפגייה על מנת להזרים לה נוזלים, אני הייתי בבית כשהודיעו לאשתי ובדיוק עמדתי לצאת אליה לבית החולים ובדיוק במהלך השיחה עם אשתי קיבלתי SMS חמתי היקרה ובו רשום שאני לא ראוי לבת שלה ושהבת שלה חכמה יותר ממני ויבוא יום והיא תתפכח ותעזוב אותי ובלי להבין בכלל איך במקום ללכת לבית החולים מצאתי את עצמי בבית של חמתי מתעמת איתה פעם ראשונה בחיי בעימות קולני וחסר גבולות ותוך כדי צעקות על כך שהנכדה שלה מאושפזת בפגיה עם הילדה שלה בגללה ועל כל הסבל שאני יודע שהבת שלה עברה בשנתיים האחרונות. צעקתי לה שהיא לא תיראה אותי יותר בחיים שלה ובתגובה קיבלתי תשובה שאני ממש לא מעניין אותה בתגובה לכך שאמרתי לה שהיא לא תיכנס אלי לעולם לבית היא ענתה
שלום רב, ראשית אתנצל מראש על אורכו של המכתב אך חשוב לי להבהיר את הדברים בצורה הברורה ביותר. אני בן 35, נשוי באושר ויש לי את הזכות להיות מאוהב ונאהב. לאחרונה (בשלוש שנים האחרונות) מאז לידת הילדה הראשונה שלנו, חמתי עושה לאשתי את המוות. זה התחיל כשמיד לאחר הלידה גרנו אצל הורי (מבחירה של שנינו) ומיד לאחר הלידה (ביום הראשון שחזרנו הביתה) היא הטיפה לי שהבת שלה מסכנה ואני לא דואג לה מספיק והתחילה בטפטופים על זה שאני בעל לא תומך. כמובן שהסתרתי זאת מאשתי ולא סיפרתי לה דבר על מנת שלא תתעצבן ויפתח וויכוח בינה לבין אמא שלה כיומיים לאחר לידה (גם ככה היה לשנינו לא פשוט עם השינוי שהתחולל בחיינו כשגילינו שלא הבאנו "צעצוע" הביתה שאפשר ל"כבות" אותו כשרוצים ). בלי לטפוח לעצמי על השכם, אני, להבדיל ממה שחמתי טענה, אדם פעיל ואנרגטי שתמיד דאג לבית כולל ניקיונות בימי שישי, כביסות, כלים, בישולים, עבודה וכו'... מעולם לא הפסקתי לעבוד מאז גיל 21, ואפילו בגיל 28 הספקתי להיות עצמאי עם עסק מצליח. בהתחלה היא הרבתה לזרוק הערות על חינוך הילדה, דרך הטיפול בה וההתנהלות שלנו בחיי היום יום. בהדרגה זה החמיר והגיע למצבים בהם חמתי מלכלכת עלי מאחורי גבי לאשתי ומטיפה לה שאני "אפנדי" עצלן ושהיא נראית אומללה ושאני לא דואג לה, אשתי לא הייתה מספרת לי את כל הדברים האלה מחשש שיפגע הקשר שלי עם הוריה. היום אני יודע שאשתי תמיד עמדה לצדי והייתה רבה עם אמא שלה ומבקשת שתפסיק עם ההערות שלה, שהיא מרגישה מצוין ושהיא מבקשת שתפסיק מאחר וזה גורם לה להרגיש חוסר רצון להיפגש איתה. התגלגלנו ככה במשך שנתיים והנסיכה שלנו צמחה והפכה לנסיכה אמיתית בת שנתיים וקצת. באותה תקופה קרה משבר רציני בין אשתי לאמא שלה והוא חשף אותי רק לחלק קטן מההערות הפוגעניות וחסרות הבסיס של חמתי דרך SMSים שנשלחו לאשתי ואלי במקביל. בעקבות SMSים אלה, אשתי התחילה להיפתח אלי בנושא וחשפה בפני מעט מהדברים שנאמרו מאחורי משפחתי (הורי, אחותי והאחיינים שלי), לטענתה אחותי אמא שמגדלת את ילדיה לבנוניות, בתה הבכורה הוזנחה כשהילד השני נולד, ועוד דברים נוספים עלי ועל הורי שאפילו קשה לי לרשום אותם. כמובן שהכל מופרך ואינו נכון. אשתי ענתה לה שהדברים אינם נכונים וניתקה איתה קשר לשבועיים בעקבות המקרה. אני ומשפחתי בקשר מדהים, הורי מקבלים את אשתי כבת השלישית שלהם ובין אשתי לאחותי קיים קשר אמיתי של אחיות שגורם לי לגאווה. משפחתי מעולם לא הוציאה מילה לרעתם של המשפחה של אשתי ואף היו דואגים לזמן אותם מדי פעם לארוחות משותפות ואפילו לפיקניקים משפחתיים . תמיד ניסיתי לעשות הכל על מנת לדאוג שהקשר לא יתפרק והייתי מסביר לאשתי שלמרות ההתנהגות של אמא שלה (בלי לדעת את הנאמר מאחורי גבי כמובן) אמא יש רק אחת וצריך לכבד אותה ויהי מה. משבר זה גרם למתח תמידי בין אשתי לאמא שלה ואשתי כבר ממש הייתה סובלת מהמפגשים עם האמא. ארוחות שישי (אחת לשבועיים כי יש גם את הורי) הפכו כמעט למטרד ותמיד היו נגמרים במתח ואפילו בחילופי הערות מסביב לשולחן שהיו גורמים לכל הסובבים חוסר נעימות מוחלט ולי במיוחד. לאחר תקופה ארוכה שניסיתי לתמוך באשתי שהייתה בוכה ועצבנית החלטתי שעלי לערב את אבא שלה על מנת שייקח את הדברים בידיים ויסביר לאישתו כמה היא פוגעת בבת שלה וכמה קשה לי להחזיק את הקשר הזה רק על הגב שלי ובשיחה אישית שלי ושלו נחשפו בפני פרטים נוספים של התמונה וכי גם הוא סובל וחסר אונים וכי אישתו לא מקשיבה לו וכבר מזמן הקשר שלהם רחוק מלהיות קשר של זוג נורמטיבי ושהם בקושי מדברים, לטענתו הוא חי איתה רק בגלל הילדים שעדיין בבית (2 אחייה של אשתי), הוא הבטיח שינסה לדבר עם אישתו ובאמת לאחר כשבועיים קיבלנו שניינו SMS מתנצל מחמתי שהיא מבקשת סליחה על המילים המכוערות שאמרה ושהיא גאה בנו שלא ירדנו לרמה הירודה שלה ולא ענינו לה על כל המילים שלה. לתומנו חשבנו שאנחנו אחרי הכל וסוף סוף אפשר לחזור שוב לחיים תקינים ורגילים, ובאמת לתקופה קצרה הכל היה תקין ואף שמחנו שהצלחנו לשמור את כל המערבולת הזו מחוץ לכל הסובבים אותנו ולא ערבנו את הורי ומשפחתי בנעשה. לפני כתשעה חודשים נכנסנו שוב להריון וגילינו שזכינו בנסיכה נוספת, מאז חיינו השתנו שוב וחמתי התחילה עם כל הנושא שוב: הערות, גידופים, טענות וכו' ושוב, כמו גלגל ניסיתי לעשות הכל על מנת לשמור על אשתי והקשר שלה עם אמא שלה... כשבועיים לפני הלידה היא שלחה לאשתי SMS שממש עיצבן אותי שלכלך עלי על הורי ועל אחותי, אשתי שממש התעצבנה ענתה לSMS בצורה חריפה וביקשה ממנה להפסיק את ההערות המורעלות שלה, וגם כאן הSMS הגיע מאחר והיא רצתה לקחת את ביתי לטיול וכשניסינו להסביר לה שיש לה תוכניות אחרות לשבת היא התחילה בזה שאנחנו סוגרים את הילדה ולא נותנים לה לנשום אוויר. למרות כל הנסיונות שלנו להסביר לה שיש לנו תכנונים אחרים וכבר קבענו תוכניות להיום היא סירבה לקבל את זה ואף דרשה שבשעה 10:00 בבוקר הילדה תהיה מוכנה ושהיא באה לקחת אותה ושאנחנו לא מחליטים ולמרות שאנחנו הוריה היא הסבתא! אשתי ענתה לה בSMS חוזר בצורה קצת תוקפנית והיא ענתה לה שהיא הראתה את הSMS לאבא שלה ומזל שהוא היה לידה כי הוא חושב שהיא בת חוצפנית. אשתי נלחצה מהסיטואציה והרגישה שפתאום נפתחת נגדה חזית חדשה שעד היום הייתה יחסית לטובתה (אבא שלה), אני, שידעתי טוב מאוד שאבא שלה לא יגיב בצורה כזו ביקשתי מאשתי תוך כדי בכי שתרים טלפון לאבא שלה ושתשאל אותו אם הוא באמת חושב ככה, לאחר שיחה קצרה התברר שהוא בכלל לא היה בבית והוא ממש לא ידע שיש התכתבויות מסוג זה בניהם בתקופה האחרונה אך כמו פעם שעברה הוא הסביר לבת שלו שהוא לא יכול לעשות כלום בנדון כי אמא שלה לא מקשיבה לו והם בקושי מדברים. ביום הלידה (ממש בחדר לידה) שניה לפני שהנסיכה שלנו הגיחה לעולם חמתי שלחה לי SMS מגעיל עם מלא טענות ועקיצות. כמובן שלא עניתי והמשכתי להתרכז באשתי ובנסיכה שלי ולאחר הלידה הגיעה אמא שלה לבית החולים עם אחיה ואבא שלה ובעודה ביתה יושבת על מיטת הלידה היא התחילה להטיף לה שהיא נראית רע ושעכשיו בטח נתחיל להזניח את הילדה הגדולה שלנו בגלל שהבאנו את הקטנה, אשתי ענתה לה ליד כולם ושאלה אותה עם זה מה שיש לה להגיד כדבר ראשון לבת שלה שרק עכשיו ילדה והיא ענתה לה שזה לא משנה מתי היא תמיד תגיד את מה שהיא חושבת והיא לא שואלת אף אחד אם לדבר או לא. כמובן וכרגיל שאשתי העמידה אותה במקום ואמרה לה שאם יש לה עוד הערות מסוג זה שתיקח את הרגליים שלה ותצא החוצה והיא ענתה לה כרגיל שהיא לא שואלת אותה מה לעשות. למחרת היום (בוקר ראשון לאחר הלידה) התחילה חמתי היקרה במתקפת SMSים מוצלבת אלי ואל אשתי ברמות ירודות שחבל לי לפרט אותם כאן... דבר זה גרם לאשתי כל היום לבכות ולהיות עצבנית מה שגרם לכך שלא הצליחה לייצר חלב להנקה (אשתי רק מניקה), למרות כל הנסיונות שלי להרגיע חמתי המשיכה בלי הרף לשלוח לנו הודעות וביום השחרור הביתה שקלו את ביתי והודיע לנו שהיא ירדה במשקל ורמת המלחים שלה בגוף עלתה מה שמעיד על התייבשות וחייבים לאשפז אותה בפגייה על מנת להזרים לה נוזלים, אני הייתי בבית כשהודיעו לאשתי ובדיוק עמדתי לצאת אליה לבית החולים ובדיוק במהלך השיחה עם אשתי קיבלתי SMS חמתי היקרה ובו רשום שאני לא ראוי לבת שלה ושהבת שלה חכמה יותר ממני ויבוא יום והיא תתפכח ותעזוב אותי ובלי להבין בכלל איך במקום ללכת לבית החולים מצאתי את עצמי בבית של חמתי מתעמת איתה פעם ראשונה בחיי בעימות קולני וחסר גבולות ותוך כדי צעקות על כך שהנכדה שלה מאושפזת בפגיה עם הילדה שלה בגללה ועל כל הסבל שאני יודע שהבת שלה עברה בשנתיים האחרונות. צעקתי לה שהיא לא תיראה אותי יותר בחיים שלה ובתגובה קיבלתי תשובה שאני ממש לא מעניין אותה בתגובה לכך שאמרתי לה שהיא לא תיכנס אלי לעולם לבית היא ענתה