אישה באוטובוס אם הבן לוקח תרופות

אישה באוטובוס אם הבן לוקח תרופות

אישה זרה באוטובוס שראתה שההתנהגות של הבן שלי לא נורמטיבית שאלה אותו אם הוא לוקח תרופות. ככה פתאום. בן אדם זר רואה אותך באוטובוס וזה המשפט הראשון שיש לו לומר. שאלתי אותה למה היא מתכוונת והיא אמרה שהיום בבתי הספר נותנים לילדים ''כאלה'' תרופות כדי שלא יהיו היפר אקטיבים. לבן שלי אין שום מצב שדומה להיפר אקטיביות. הוא אוטיסט והוא אדם בריא בהקשר של קשב ריכוז והיפר אקטיביות. אני גם תמיד שמח לראות שהוא לא ירש ממני את הסימפטומים של לקויות הקריאה והכתיבה. הבן אומנם לא מתנהג כמו איש הגשם או הסטראוטיפ האוטיסטי כי הוא לא אוטיסט מהסוג הקלאסי. הסברתי לאישה שהבן שלי לא היפר אקטיבי ושבתרופות המועילות האלה עוזרות לאנשים כמוני ולא לאנשים כמוהו. לא אמרתי לה מה כן יש לו. היא התחילה לשתף אותי בלי בקשתי בידיעה שאחיין שלה לוקח תרופות נגד היפר אקטיביות ושהן מאוד מועילות. אמרתי לה שהתרופות האלה מאוד מועילות לי אבל זה עדיין לא הופך את השאלה שלה למנומסת. הייתי צריך לחזור פעמיים כדי שהיא תשתוק וביקשתי מהבן שלי, בעברית, לשאול אותה אם בעלה לוקח משהו להגברת הזיקפה. ידעתי שהבן לא ישאל אותה. פשוט היה לי חשוב להסביר לו שממש לא הייתי חייב להיות מנומס איתה וגם קצת להראות לו שכלום לא טרגי. איפה שהור גם קיוויתי שהיא כן תבין מה שאני אומר לילד. בערך איש אחד בכל אוטובוס מלא מבין עברית באיזור של אבנסטון וסקוקי שמצפון לשיקגו.
 

05 מיכל

New member
איתך בתקווה שאולי היא כן הבינה...

אבל אתה יודע, חוץ מ ADHD, לקויות למידה ואוטיזם - יש עוד בעיות שמשפיעות על התנהגות. אולי היא סובלת מהפרעת התנהגות כלשהי, או מפיגור קל... כשגרתי בירושלים אהבתי לנסוע באוטובוסים ולהתיידד עם אנשים בדרך או בהמתנה. אבל פה ושם קרה שמישהו התנהג או דיבר כאילו אין לו מעצורים בפני זרים - ולא פעם זה היה באמת בן אדם מופרע. (דרך אגב, פעם גם הגעתי לחתונה של חברה וגיליתי שהחתן הוא מופרע אחד שזכרתי מתחנת אוטובוס.זה היה באמת סיפור עצוב.) כמובן, בהחלט יכול גם להיות שהיא סתם גסת רוח.
 
../images/Emo127.gif

אפשר היה גם לאמר לה זה לא עינינך ותודה על הכוונה הטובה ברוגע ובשלווה
 
לוא דוקא ../images/Emo41.gif

אז אתה משדר לילד שיש הרבה אנשים בעולם הזה וכל אדם זכאי לפרטיות שלו ולכל אדם יש זכות לדרוש אותה לעצמו דוקא יש לו הזכות לדרוש את הפרטיות הזאת למרות הקשיים שלו ולא בגללם אני בדעה שהכרה בקושי , במגבלה, הוא הדבר הקשה ביותר והחשוב ביותר לפעמים לוקח שנים לעבור בשלבי ההכרה בבעיה מצבו של בנך לא טרגי אלא מצריך את רמת האנרגיה המרובה אותה הוא משקיע בו במקום שאנשים אחרים משקיעים הרבה פחות וכל מה שצריך זה להכיר בזה ולא לשפוט את המצב הזה . (אני יודעת מנסיון שזה תהליך ארוך אבל ככל שאני מכירה בבעיה של הבת שלי (ויש לי עוד דרך לעשות בענין זה )הבטחון העצמי שלי בעמידה מול אחרים גדל.
 

zivadina

New member
היי, עדו

אני בהחלט מחזקת את ידיך בכך שהסברת לה שיש הרבה תרופות והרבה תופעות, וזה שאנחנו מכירים תופעה אחת ותרופה אחת, לא אומר שאנחנו יכולים לאבחן את כל האנשים באוטובוס. אני בהחלט לא מצדיקה את הבקשה שלך מן הבן שלך. הרי אתה רוצה להסביר לה להיות מנומסת ולכבד את הגבולות של הבן שלך, אז למה אתה נלחם בה באותה דרך פסולה שלה. היא בוודאי לא תבין את ה"עין תחת עין" הזאת כשעור. לבסוף, לא הייתי מתחילה להכניס ילד בגיל הגן לנושא זיקפה ועניינים שבין איש לאשתו, רק כדי שיעזור לאבא שלו במלחמתו בבורות. אני מודה לך מאוד על השיתוף הכן והעמוק אתנו. אני לומדת ממך המון.
 
אולי באמת היתי צריך למצוא דרך אחרת

להתבדח עם הילד ולשמור על מה שהשגתי בגישה הרגועה.
 

מיליגו

New member
נקודה למחשבה

זה נכון שהשאלה הישירה שלה פגעה בך ואני בהחלט מבינה את הכעס שלך שמישהו זר התערב לך בחיים, במיוחד כשהוא מעיר הערות לגבי ההתנהגות של הבן שלך, א ב ל - מהסיפור שלך כפי שסופר כאן אני בהחלט חושבת שהיא התכוונה רק לטובה, היא ראתה שלאחיין שלה התרופות עזרו, וראתה - כמו כולנו בפורום אני חושבת - שהחיים הופכים להיות קלים יותר עם התרופות, אני מניחה שהיא ידעה שלא כל אחד נותן תרופות בקלות, ואולי היא רצתה לעודד אותך שהתרופות יכולות להיות פתרון טוב בשבילך. אני דווקא חושבת שיכולת להסביר לה בדיוק מה שכתבת כאן שהבן שלך סובל ממשהו אחר, שמידיעה אישית התרופות לא יכולות לעזור לו וכו'. אני מבינה שנפגעת ומזדהה איתך, התגובה הראשונה של כולנו - כאשר אומרים משהו על הילדים שלנו - היא כזאת, אבל כשאני מסתכלת מבחוץ על הסיטואציה אני חושבת שלא היית צריך להעלב אלא להבין שהדברים שלה נאמרו (כנראה) מתוך רצון טוב לעזור ולהואיל לך. במאמר מוסגר רציתי להוסיף שגם לי לאחר שהתחלתי עם מתן תרופות לבן שלי וראיתי כי טוב, יש דחף "להציל את העולם" ולספר לכולם שהתרופות הן הצלה למי שזקוק להן, שהסטיגמות הן לא לענין ועוד ועוד, אני משתדלת שלא לעשות זאת כי באמת כמו שאתה נעלבת מההתערבות הזו גם אחרים נוטים לראות דיבורים כאלה כהתערבות, הגם שזה לא כך. מנקודה זו אני באמת חושבת שאתה לא היית צריך לקחת ללב את מה שקרה. בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה עם בנך וגם בלימודים.
 
לא במיוחד נעלבתי ממנה כי אני רגיל

להיערות לגבי הבן שלי. היערות חכמות יותר וחכמות פחות. אני יודע שכשאחזור לארץ אשמע יותר היערות ושכשגרתי בלוזן שבשוויץ ההיערות היו הרבה יותר אנוכיות ומכוערות. שם ילדים היו מעירים על 'חינוך' ומבוגרים דרשו שקט מוחלט בכל מקום ומקום. אני לא יודע אם הגברת רצתה להציל את העולם. אולי כן ואולי לא.
 

חגית35

New member
אולי מוגזם מה שאומר אבל אני הייתי

אומרת לה כפשוטו- הילד אוטיסט היא היתה בוודאי שותקת מתביישת מצטערת שפלטה משהו אחרים היו לוטשים בה מבטים זועמים - איך היא מעיזה לחדור לפרטיות של ילד ולהעליבו פשוט זה היה שם אותה במקום שבו היא שמה אותך ואת ילדך מבלי להבין מה היא עושה נכון שזה נשמע כמו רחמים עצמיים אבל לפעמים זה סותם פיות להגיד בדיוק מה זה הדבר "הזה" ולסתום לכל הבורים והפלצנים את הפה
 
אין לי בעיה לספר שהוא אוטיסט אבל

יש לי בעיה להציג את האוטיזם שלו כטרגדיה, במיוחד בפניו. אם הייתי אומר לה שהוא אוטיסט, הייתי אומר את זה באופן שאינו סותם פיות. מה גם, שלא רציתי להחמיץ הזדמנות לדבר בשיבחי הריטלין.
 
כוונות טובות

אחרי שארבעים וכמה שנים הצדקתי כוונות טובות היום ברור לי שהרבה מאד פעמים הכוונות הטובות עלולות להוביל לגיהנום כי גם בנאדם שיש לו כוונות טובות צריך ללמוד איך ומתי לאמר אותם והעובדה שהיא בחרה להעיר לעידו בנוחכות בנו (כאילו הוא אויר - והוא לא עד כמה שידוע לי) זו חוצפה מצידה וחוסר כבוד כלפי הבן של עידו ובמצב כזה לדעתי צריך לשים גבול בצורה חד משמעית ולשדר לילד שלמרות מגבלתו,קשיו זכותו לכבוד .
 
אגב, אני למדתי שמי שלא פונה אלי

בעניינים שקשורים ללקויות למידה וריכוז אצלו, כנראה שפשוט לא רוצה לשמוע את דעתי. לפחות כך זה בארץ. אנשים לא רוצים לשמוע ממני שאני חושד שהם ADHD אלא אם כן הם מכוונים אלי שאלה בנושא.
 
למעלה