Copy rights זהו המושג המשפטי המקורי. "זכויות יוצרים" יש ליוצרים - זכויות ההעתקה נתפסות במערכת המשפט כשוות ערך לזכויות היוצרים כיוון שהן מבוססות על הסכמת היוצרים. כלומר - פורמלית, מילולית וגם משפטית זה נכון. ולמה לא? מפני שבעל סכויות ההעתקה יכול לשכפל את היצירה המקורית כאוות נפשו ולהנות מהרווחים, בעוד שהיוצר מוכר את יצירתו בנזיד עדשים (לא מפני שהוא אדיוט אלא מפני שאין לו ברירה אחרת, ההפצה מנוהלת על ידי המו"לים). לדעתי - ואתה יכול לחלוק עלי - יש ליוצר זכות בסיסית על יצירתו שאינה ניתנת למסחר, והיא הקרדיט עצמו, בניגוד לימים עברו שבהם יכלו קונים לשלם עבור יצירות שיירשמו על שמם ממש (ראה מקרה הרקויאם של מוצארט שזו היתה מטרתו לפי המסופר). עלן מנת להמחיש את האבסורד: ברשותי הקלטות של אמי המנוחה, ש"זכויות היוצרים" עליהן נמכרו לחברות דיסקים. ההקלטות כבר מזמן לא נמכרות, ואמי נפטרה לפני 15 שנה, עדיין - אם אני מעונין, מטעמי הנצחה בלבד וללא שום רווח אישי, לשכפל ולהפיץ את ההקלטות האלו, אני חייב לקבל את הסכמת החברות האלו, שלא תנתן אלא תמורת סכום נדיב ביותר. של מי "זכויות היוצרים" ומה משמעותן אם כך? אין אלו אלא זכויות השכפול, היוצר עצמו - לא סופרים אותו בכלל. בעלי הזכויות הם אלו שיש להם מונופול על מנגנוני השיווק וההפצה, והיוצרים תלוים בהם לפרנסתם, התשלום שאתה משלם בחנות לא מגיע ליוצרים (למעט פרוטות), רובו המוחלט מגיע למפיצים ולסוחרים.
