איפשר לענות שמה, סקאנדל
"זה לא כרוך בשיפוט אישי? האם האדם מסוגל לעשות שיפוט אובייקטיבי לחלוטין? הרי במידה וניסית אכן לבטא התרשמות מסויימת , התרשמות שבו רגש היופי יתעורר ויסופק למראה קומפוזיציות , קונפיגורציות כאלו ואחרות , נטולות משמעות, בעלות משמעות , האין התרשמותך כבר מכילה את טעמך האישי?" אני חושש שלא הייתי מספיק בהיר: כשאמרתי שזה לא עניין של טעם אישי, התכוונתי לכך שאני לוא דוקא מעדיף את האמנות המודרנית על פני האחרות, וענייני היה רק לעורר את שאלת הרלוונטיות של התענוג האסתטי (או איך שתרצי לקרוא לזה) ברובד הראשוני הזה של השפעת אותן קונפיגורציות פורמליות וכו' על חוש יופי ייחודי. הטעים לחיך טעים ברמה הפרצפטואלית (טוב, עם קצת הדרכה לגבי צדפות, קוויאר, ושבלולים, אבל מינימלית, באמת...) ; "היפה למראה" יכול להיות יפה ברמה הפרצפטואלית הזאת... בהיותה לעיתים משחק כמעט טהור של צורות, אור וצבעים, חלק מהאמנות המודרנית התמקד בדיוק ברמה הזאת, ובמקום לרדת "לנתונים המיידיים של המוחש" (כפרפארזה על ספרו המפורסם של ברגסון), הרי מספר מתבוננים משתהים עושים בדיוק את ההיפך, מתנפלים לכיוון הספאירות (spheres) העליונות, ומחפשים שם פיתרונות והסברים. צר לי שאני חוזר על עצמי. אם היופי "שם בשביל משהו", הוא שם בשביל משהו... ו"תכלית" היא שם כמעט נרדף ל"להיות שם בשביל משהו", אודר...? באשר לשאלתך כשלעצמה, באשר לאופי האישי של השיפוט האסתטי, הו הו... טוב, אז מה עם הדבר הזה של קאנט, שהיפה הוא מה שנתון בצורה אוניברסלית ללא קונצפט...? אם זה אוניברסלי, איך זה יכול להיות ללא קונצפט? אבן הפינה של הטיעון הוא אותו "שיפוט רפלקסיבי", שהוא ההיפך מהשיפוט האנלטי.
"זה לא כרוך בשיפוט אישי? האם האדם מסוגל לעשות שיפוט אובייקטיבי לחלוטין? הרי במידה וניסית אכן לבטא התרשמות מסויימת , התרשמות שבו רגש היופי יתעורר ויסופק למראה קומפוזיציות , קונפיגורציות כאלו ואחרות , נטולות משמעות, בעלות משמעות , האין התרשמותך כבר מכילה את טעמך האישי?" אני חושש שלא הייתי מספיק בהיר: כשאמרתי שזה לא עניין של טעם אישי, התכוונתי לכך שאני לוא דוקא מעדיף את האמנות המודרנית על פני האחרות, וענייני היה רק לעורר את שאלת הרלוונטיות של התענוג האסתטי (או איך שתרצי לקרוא לזה) ברובד הראשוני הזה של השפעת אותן קונפיגורציות פורמליות וכו' על חוש יופי ייחודי. הטעים לחיך טעים ברמה הפרצפטואלית (טוב, עם קצת הדרכה לגבי צדפות, קוויאר, ושבלולים, אבל מינימלית, באמת...) ; "היפה למראה" יכול להיות יפה ברמה הפרצפטואלית הזאת... בהיותה לעיתים משחק כמעט טהור של צורות, אור וצבעים, חלק מהאמנות המודרנית התמקד בדיוק ברמה הזאת, ובמקום לרדת "לנתונים המיידיים של המוחש" (כפרפארזה על ספרו המפורסם של ברגסון), הרי מספר מתבוננים משתהים עושים בדיוק את ההיפך, מתנפלים לכיוון הספאירות (spheres) העליונות, ומחפשים שם פיתרונות והסברים. צר לי שאני חוזר על עצמי. אם היופי "שם בשביל משהו", הוא שם בשביל משהו... ו"תכלית" היא שם כמעט נרדף ל"להיות שם בשביל משהו", אודר...? באשר לשאלתך כשלעצמה, באשר לאופי האישי של השיפוט האסתטי, הו הו... טוב, אז מה עם הדבר הזה של קאנט, שהיפה הוא מה שנתון בצורה אוניברסלית ללא קונצפט...? אם זה אוניברסלי, איך זה יכול להיות ללא קונצפט? אבן הפינה של הטיעון הוא אותו "שיפוט רפלקסיבי", שהוא ההיפך מהשיפוט האנלטי.