איפה טעיתי

[סלסילה ומלמלה]

איפה טעיתי

מהר מהר סיימתי להכין עריסה לחברה שהקדימה ללדת. התאמנתי כל הסוף שבוע על כיסים בעזרת ההדרכה המצויינת של פרפרים לתיק שק הצלחתי להקשות את הכיס למוצצים אבל הצלחתי יתר על המידה - הכיס יצא לי קשה מדי ובקושי הצלחתי לתפור את שני השקיקים ואני חושדת שהשקעתי בכיס הקטן הזה כמעט את אותו הזמן שהשקעתי בקליעה. איפה טעיתי? ריפדתי דפנות של כיס אחד בלבד שהדבקתי עם פליזלין. אולי הפליזלין מיותר? אולי הייתי צריכה לתפור את הלבד? או שאולי הייתי צריכה להשתמש בלבד רק בצד אחד של הכיס ולא לרפד את כולו?

 

[סלסילה ומלמלה]

ויותר קרוב

 

[carmelita2]

אני באמת לא יודעת איפה טעית../images/Emo140.gif

אני פשוט מסתכלת על כל מה שעשית וחושבת שזה פשוט מושלם! ומושלם זה אפילו לא מילה. כאילו לקבל מתנה כזו, עבודת יד עם כל מה שיש כאן, העריסה, הריפוד שתפרת בפנים, הכיס קשה או רך למוצצים זה פשוט... אין מילים...

 

[תחיק]

קשה להתיחס לכיס כשהעריסה פשוט גונבת את כל ההצ

ההצגה! מדהים. מה ז"א מהר מהר? כמה זמן לוקח לך להכין אחת כזו? לגבי הכיסים, אני השתמשתי רק בלבד מבפנים וזה הספיק.

 

[סלסילה ומלמלה]

ובכן, הכל יחסי...

בדרך כלל לוקח לי שבועות, כי לרוב יש לי הרבה זמן מרגע ההזמנה עד שהתינוק נולד, ואני מנצלת אותו. (ממיינת את הענפים לקליעה, משרה אותם במים כמה שעות או כמה ימים, תלוי בסוג הענפים, מכינה את הבסיס של העריסה, קולעת את העריסה, צובעת את הגלגלים, מכינה את המזרן והמגן, הולכת לחפש בדים, תופרת את הבדים ונאבקת עם כיסים(. הפעם עשיתי הכל בכמה ימים. יחסית לעצמי, זה מהר

 

[רחלה של הצאט]

מעריצה אותך

על התוצאה ובעיקר על כל השלבים עד שמגיעים לעריסה שכזו. עושה לי חשק לאיזה פיצפון, זה יקח זמן.....כי זה כבר לא תלוי בי, אלא בילדי.

 

[ילדה טובה3]

העריסה משגעת

תחכי למומחיות, לי ניראה שגם 2 שכבות של לבד וגם 2 שכבות של פליזלין זה באמת יוצא מידי קשיח, אבל אני לא יודעת לייעץ לך מה כדאי לעשות פעם הבאה. העריסה פשוט משגעת משגעת!!

 

[ofrarm]

העריסה הורסת...... איפה מזמינים?.?

והכיס לדעתי לא צריך גם פליזלין וגם לבד... הלבד אמור לייצב את הכיס, והפליזלין מקשיח את הבד ומייצב את הכיס, אז אפשר לבחור באחת משתי הדרכים ....

 

[WiKi]

../images/Emo2.gif איזה סלסלה מהממת

 

[איולה 10]

../images/Emo95.gif העריסות שלך יכניסו אותי להריון ..

כ"כ מתה עליהן !!!!! א י ז ה י ו פ י !

 

[י ע ל ר ו ן]

איזה יופי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מדהים מדהים!!!!!!!!!!! העריסה הזו פשוט. מדהימה..........!!!!!!!!!!!!!!!!!!! יפהפיה אמיתית - וגם אני מצטרפת לשאלה - איך אפשר להזמין???? פרטים??? מקסימה!! לגבי הקשיחות של הכיס - נראה לי שגם פליזילין וגם לבד מיותר, אולי אפשר - אם התיק מיועד למוצצים - להסתפק בריפוד הלבד ללא הפליזין .

 

[לימיצ]

אני אסביר לך איפה טעית......../images/Emo3.gif

עם כזה כשרון ויכולת טכנית היית אמורה להכין בכלל כיס קלוע בחצי עיגול למוצץ (שהגב שטוח והקדימה בולט בצי ירח, למקרה שאנ לא ברורה

). למה את מתעקשת לתפור אותו???? וברצינות? העריסה כזאת מהממת שמשהו בפרופורציה של הכיס לא מסתדר לי בכלל עם כל העריסה.. אני חושבת שהוא בכל מקרה צריך היה להיות גדול יותר, לא? אולי אפילו , אם את מתעקשת שהוא יהיה תפור, ככיס על רקע של בד קשיח..

 

[סלסילה ומלמלה]

תודה רבה על המחמאות והרעיונות

אבל כיס קלוע שבולט מהעריסה זה מאד לא פרקטי. כל הרעיון של העריסה זה ליצור משהו פרקטי שפותר בעיות ולא כזה שעלול ליצור בעיות חדשות. העריסה תמיד מונחת בחדר ההורים, בסטריפ הצר שנשאר בין המיטה לארון או לקיר ואין טעם להוסיף לה נפח רק מטעמים אסתטיים. מה גם שהעריסה נמצאת בתנועה מתמדת בין חדר השינה והסלון וכל תוספת בולטת רק תסרבל, ככה שאני נשארת עם הבד וגם עם הגודל, אחרי הכל, כמה מה שהיא צריכה להכיל זה מוצץ...

 

[ayala26]

רעיון מעולה לדעתי

לתינוקות שמשתמשים במוצץ שיהיה כיס קטנטן כזה ליד העריסה המדהימה! לא חושבת שטעית. לפחות לא נראה מפה שיש איזושהי טעות שם. גם סרט הסאטן דווקא מסתדר לי מאוד בניגוד לדעות שהועלו פה. סאטן לבן הוא תינוקי ומוסיף מאוד לעריסה הקלועה מראה רך ומלאכי. מה שכן, אולי באמת כיס עם פינות תתתונות עגולות ישתלב יותר בהרמוניה עם הצורה העגולה של העריסה ובכלל צורות עגולות נעימות יותר לעין.

 

[juspan]

את יודעת מה

בואי נעזוב עכשיו את ענייני הטעם, הרי בתכלס הכל מתחיל ונגמר בטעם אישי (ותסלח לי סלסילה, אין לדברים שלי עכשיו שום קשר להודעה שלה, מנצלש"ת להתפלספות קלה בנושא שמעסיק אותי לפעמים). כשאת אומרת שסאטן לבן הוא תינוקי אני חושבת שסאטן לבן הוא בעיקר קונבנציה של "מה זה תינוקי". קונבנציה מערבית די נושנה, בטח אמריקאית, אולי לאו דווקא. תמיד אני תוהה לגבי הקונבנציות האלה, מי המציא אותן ולמה

(נו, את חלקן גם אני מחבבת). פחות לגבי עולם התינוקות, כי שם רוב הזמן עושים דברים חמודים ונקיים יחסית גם אם מדובר בקיטש או בדברים סופר מסחריים, אבל לגבי עולם הפעוטות-ילדים אני תמיד נחרדת מהקונבציות של מה זה עיצוב לילדים. ויותר אני נחרדת מזה שגם הבת שלי, כמו רוב הילדים, מחפשת אך ורק את הקונבציות האלה שהאכילו אותה מגיל אפס (לא בבית

, כל עוד אתה לא גר במקום מבודד באיזה מצפה, ללא כלי תקשורת וכו' אז הטעם הרע מגיע אלייך פשוט יותר מהר, אף אחד לא חסין...). ואני אפילו לא מדברת על דמויות מסחריות שמוכרות מהטלוויזיה וכד' שאז ברור והגיוני למה הילד נמשך דווקא למוצרים שהדמויות האלה מעטרות אותם (מצעים, תיקים וכו'), אבל זה פשוט הקונבנציות האלו שהילד (והוריו...) שטופי מוח בעקבותיהם. אני לא מצליחה להילחם בזה רוב הזמן, למרות שממש חשוב לי לחנך אותה לאסתטיקה ראויה בעיניי (עוד בגיל שנה וקצת היא ידעה לחקות אותי ולהגיד "גועל נפש"

היום היא פשוט מתרעמת ומתווכחת שזה ממש לא גועל נפש). יש דברים שהם מוקצים בעיניי ובל יעברו (מצעי דורה למשל שקנו לנו וגנזתי תוך שניה לפני שהיא קלטה, אני אמות אם אראה כזה דבר מכוער כל בוקר) אבל ברוב המקרים אני פשוט נכנעת ומחכה שהיא תתבגר והלוואי ותבין טעם טוב מהו

אלו היו 60 שניות על קונבציות עיצוביות

 

[ayala26]

לבן שלי יש מצעי פורמולה 1

ותיק אוכל, גרביים וחולצות של cars כי למרות שזה לא טעמי, אני מעדיפה לתת לו לבחור בחנות לבד מה הוא רוצה מאשר לכפות עליו את טעמי. ואין לנו כל כך עיצוב לחדרים. די בלגן פה (בגללי, לפני שבאתי לגור פה היה מאוד מעוצב, חבר שלי מינימליסט-עיוור-צבעים כשזה קשור לעיצוב) אני אוהבת צבעוני, מרקמי והכל ביחד. לא כל כך קונבנציונלי. האמת היא שחוץ מהסטאן הלבן שהעלית פה אין לי מושג אילו קונבנציות קיימות בכלל בעולם העיצוב. אני לא יודעת אם חינכו אותי שסאטן לבן הוא תינוקי. זו האסוציאציה שלי. סאטן לבן מתאים לעריסות (לבן שלי היתה כילה עם סרטן סאטן אפור דווקא אבל הכילה עצמה היתה מבד שקוף לבן) אולי גם בגלל שאני נוטה לא לדעת את מין העובר עד שהוא נולד (נוטה, כמה אפשר לומר נוטה שיש לי רק ילד אחד אבל ברור לי שגם בילד הבא לא אדע עד הלידה) רוב הדברים שהיו לי לפני שבני נולד היו לבנים. רק אחרי שהוא נולד העמיסו עלינו כל מיני חומים וכחולים..(שגם זו קונבציה בפני עצמה כי כשאני קונה לו בגדים אני מחפשת דווקא צבעים אחרים כמו בורדו וקשה למצוא) הבן שלי לא שומע בייבי מוצרט, הוא רוקד איתי עם מיסי אליוט ואיב וליל קים בעליית הגג או בון ג'ובי וkiss עם אבא שלו.. (והוא מנגן בגיטרה! זו לא קונבנציונלי בכלל לדעתי שילד בן 3 וחצי ינגן בגיטרה) והוא עומד ליד קירות באמסטרדם כמוני ומתפעל בקול רם מהגרפיטי... חבר שלי הוא מאוד קונבנציונלי. בשבילו אומנות זה the night watch וזהו. ועיצוב, כאמור, שחור, לבן ומינימלי. ממוחזר mixed media, לא בבית ספרנו..

(עדיין)

 

[juspan]

אוי, יש מלא קונבציות

את הכי גדולה אולי הזכרת - עניין הצבעים. ואני לא אומרת עכשיו שש לי בעיה עם זה, בכלל לא (וכבר דנו כאן פה ושם על ענייני "ורוד" או אנטי ורוד לבנות וכו'). אבל בחיי, אני מתה לדעת איך הקונבציה הזו עלתה יום אחד. הרי זה יכול היה להיות לגמרי הפוך, לא? זו טיבה של קונבציה, זה לא שום דבר "טבעי" אלא מוסכמה שיכולה להיות שרירותית לגמרי. אני לא סוציולוגית או מי שזה לא יהיה שחוקר גם עניינים כאלה, אבל בטוחה לחלוטין שבתרבויות מסוימות (שבטיות או סתם כאלה שמנותקות לחלוטין מהמערב) אין את הקונבנציה הספציפית הזו של ורוד-כחול, מכיוון שאין בצבע הוורוד משהו "חמוד, נשי" וכו' אפריורית

זו פשוט מוסכמה! (שלא לדבר על המוסכמה הבסיסית יותר שאישה היא דבר "חמוד"). אני גם יכולה להניח שזו לא מוסכמה עתיקת יומין בכלל, אנחנו פשוט נולדנו אליה לגמרי אבל אולי אפילו רק כמה דורות לפנינו זה עדיין לא היה קיים. וכאמור, גם אני משתפת פעולה עם הבת שלי והבחירות שלה (בוחרת את המלחמות...) אבל בדיוק כמו שאני מרשה לה מדי פעם תפוצ'יפס ושאר זבל ולא שוכחת לסנן שזה ממש לא בריא, אז גם כשאני מסכימה לקנות לה את הזוועות שהיא מתלהבת מהן (כל מיני תיקים של בנות עם קשקושים לא אסתטיים, ולא עוזרים משפטי "אני יכולה לתפור לך כזה", הרי מן הידועות שאם זה לא מהחנות זה לא שווה כלום

ואז היא צווחת את המנטרה שתקועה לה כבר שנתיים "לא רוצה מחוט ומחט!!!") אז אני מדי פעם קונה אבל ממשיכה להגיד לה בשיא הבוטות שזה נורא מכוער בעיניי. נו, פולניה. וזה כמובן לגמרי שונה מתרבות לתרבות גם במערב עצמו. למשל קונבציה של איך חדר ילדים צריך להיראות. בואי נגיד שעם כל הפטריוטיות שלי אני מזהה מרחוק מה זה חדר ילדים ישראלי טיפוסי... שוב, עניין של טעם אישי, אבל איפה זה, לדעתי האישית בלבד, ואיפה חדר ילדים סקנדינבי למשל, מהקטנות כמו ידיות של מגירות השידה

ועד מה שאת לא רוצה (וגם אצלנו בבית זה רחוק מאוד מאוד מהאידיאל שלי מאלף סיבות).

 

[la Cigale]

דיון מרתק, בנות../images/Emo24.gif

הקונבנציות האלו הן שהולידו את המושג "אופנה". בילדותי מכמסיים מתרחבים היו הכי בעולם, בנערותי הם היו כבר "פאסה" חזק והכי בעולם היו מכנסי רכיבה ו"באגי" וגזרה גבוה גבוה במכנסיים וכתפיים ברוחב של שחקני פוטבול וחותלות... (כן, אתן יודעות כבר שנערותי היתה בשנות ה80

) אחר כך פתאום חזרו המתרחבים והגזרה הנמוכה ואני לא הצלחתי להשתחרר מזה שזה "פאסה", זה שנות ה-70... כל פעם שמשהו נהיה הכי בעולם - השאר נהיו "גועל נפש" ובילתי מתקבלים על הדעת.. הקונבנציות הפכו למטרה ממש. "זה מודרני" משכנעת אותך המוכרת בחנות, "ירוק, הקיץ זה הצבע" אומרת לי המוכרת על מסגרת משקפי הראייה שבחרתי (ומה יהיה בחורף, אני אקרא בלי משקפיים??!!) לפני שנים כבר החלטתי שאני קצת נותנת לזרם הקונוונציות לסחוף אותי ולטלטל אותי קדימה וקצת מתעקשת על מה שיפה בעיני... (חותלות נשאר, לנצח, פריט מהמם בעיני ואני נראית בו, לנצח, בחורונת צעירה..) אני לא מסוגלת, ריגשית, לקנות נעליים כי זה "עכשיו במודה". אני קונה רק כי אני אוהב את זה גם הרבה אחרי שתחלוף המודה.. (מי שנועלת מידה 43 קונה רק נעליים נורררררא יקרות...) אבל יש משהו נפלא בקונבנציות.... כן, כן. במיוחד לנו היוצרות/מעצבות. כל כך קל לשבור קונבנציות, לעשות אחרת מהקונבנציות... לשלב, לערבב, "לזהם" (תרגום מאיטלקית), להפתיע ולחדש. בכזו קלות, בכזו גאונות. וזו גם דרך נהדרת לבחון את האנשים. מי באמת יש לו טעם ומי יש לו רק מגזין של קונבנציות וטרנדים בראש...

סיגל

 

[juspan]

../images/Emo6.gif

או שהאופנה מולידה קונבנציות? כך או כך, אמנם הצחקת אותי והרחבת את הנושא, אבל קונבנציות במובן של מוסכמות חברתיות הן חזקות יותר מזרם אופנתי זה או אחר ומטרנדים. מישהו שלא פועל לפי צו האופנה הוא בגדול סתם לא אופנתי, מיושן נניח וכו', אבל מישהו שלא פועל לפי מוסכמות נוקשות למדי הוא כבר חריג... כמה מאיתנו יעזו להלביש תינוק זכר בוורוד? פעוט? ילד בן 7 רחמנא לצלן?

דווקא כשהילד הופך לגבר כבר יש לו זכות *אופנתית* ללבוש חולצה וורודה מכופתרת, אבל נראה לי שזה מסתכם בחולצה כל עוד הוא לא איזה צעיר מאגניב מוביל אופנתי

 

[justmom]

תלוי איזה מספר הוא במשפחה ../images/Emo6.gif

אצלי האמצעי דווקא הלך בגאון עד גיל שלוש בערך בבגדים הוורודים והסגולים שהיו כבר קטנים על אחותו הגדולה (שגדולה ממנו ב-3 שנים). שמלות לא - אפילו אצלי יש גבולות

. אבל לא היו תלונות מיוחדות מצידו ולא נרשם נזק פסיכולוגי ארך טווח (היום הוא בן 16 וחתיך מהמם, באופן אובייקטיבי לגמרי כמובן).