תמיד היית נוכל
ב"משפטו ומותו של ישו הנוצרי" באו לידי ביטוי כל הרכיבים האלו באישיותו גם יחד.
למעלה מ 60,000 ספרים חוברו במאה העשרים לבדה על ישו הנוצרי. במעטים מאד מתוכם זכה לאיזכור כלשהו משפטו, וכמעט אף אחד מהם לא התרכז בלבדית במשפט עצמו. החומר הכמעט בלבדי על המשפט הוא מהאוונגליונים הראשונים שב"ברית החדשה". אלו המכונים ה"סינופטים" ביטוי שפירושו דמיון הדדי, כפי שאכן קיים בין ארבעת הבשורות הראשונות של תלמידיו של ישו. מאחר ולמרבה הצער לא השתמרו ארכיונים של בתי המשפט ובהם תיקים פליליים של השלטונות הרומיים ששלטו ביד חזקה וקשוחה ביהודה בשנות השלושים של המאה הראשונה, נראית המשימה לנסות ולהבין במה בדיוק הואשם האיש מנצרת ומה התחולל בבית המשפט כמשימה בלתי אפשרית. אל הקושי האובייקטיבי מצטרף עולן המכביד של 2,000 שנות הסטוריה עגומה במהלכן ניסו מאמיניו של ישו לבוא חשבון עם אלו שלטענתם "רצחו אותו" – דהיינו בני עמו – היהודים. מסבה זו, חשוד כמעט אוטמטית כל ספר שיחובר בידי יהודי כבעל נטיה מולדת לאפולוגטיקה – עמדה מתנצלת. עמדה כזו, הייתה בעבר הרחוק האפשרות היחידה בפני רבנים או מנהיגים יהודיים שהוכרחו "להתווכח" עם אנשי דת נוצרים בויכוחים כפויים שאחד הנושאים בהם היה שאלת "האחריות" למשפטו ולמותו של ישו הנוצרי.
חיים כהן – עמד במשימה הזו בדרך מעוררת הערצה. ב"משפטו ומותו של ישו הנוצרי" הוא מצליח להביא מהגורן ומהיקב את התמונה המשפטית של מה שקרה שם – בבית דינו של פונטיוס פילאטוס בירושלים של הנציבים הרומיים בשנת 33 לספירה. ידיעותיו, כתלמיד חכם, כמומחה למשפט וכנראה גם בהחלט כהיסטוריון חובב בעל ידע מונומנטאלי בהסטוריה של התקופה בכלל ובהסטוריה המשפטית שלה בפרט . התוצאה היא חיבור מרתק, קריא מאד ומעל הכל עשיר בצורה יוצאת דופן. המסקנה המפתיעה אליה הוא מגיע היא כי לא רק שהיהודים לא "רצחו את ישו" כפי שטענו נושאי דברה של הכנסיה הקאתולית אלא שהיפוכם של דברים הוא הנכון. הסנהדרין, ומנהיגיהם של היהודים עשו ככל שביכולתם בכדי לשכנע את פונטיוס פילאטוס כי המטיף הגלילי איננו מורד במלכות ולכן אין להוציאו להורג. המקורות לתיאוריה הזו – הינם בראש ובראשונה בספרי הבשורה עצמם, כפי שמעיד על כך המחבר עצמו בהקדמה לספרו: "אילולא האיסור החמור על לימוד הברית החדשה וספרי הנוצרים יכול להיות שהיה אפשר עוד לפני מאות שנים מתוך כתבי הקודש שלהם עצמם שלא הייתה ליהודים יד ורגל ברצח האל שלהם" וכשהוא מתייחס לאלפיים שנות הויכוחים מאונס הוא אף ממשיך וקובע כי: במשך כל ההסטוריה שלנו עמדנו מול האשמות הנוצרים כאילו חרשים ואילמים מבלי לדעת מה להשיב. גילוי האמת והוכחתה היה מיישר את עמוד השידרה היהודי גם כלפי פנים".