Shine On Me Crazy
New member
אין לי רגע דל ../images/Emo10.gif
ערב טוב לכל הברנשים והברנשות של פורום סדירים. קוראים לי עידן, והיום אני עומד על פז"מ של כמעט שנתיים וחצי ימים ואני משרת בבסיס חיל האויר במרכז הארץ. לפני כמעט כשנה התחלף מפקד גף, לצורך העניין נזכיר שהוא רס"ן, והוא תופס ממני, בשל הותק והניסיון שצברתי, עלק, על תקן של איש קבע. נגד מעולם לא היה בפיסגת שאיפותיי, אך שאיפות לחוד ומציאות לחוד. במהלך השנה הזו מצאתי עצמי כחיל היחיד בגף שיש לו נע"תים, מחשוב והדרכה. בנוסף לעבודה שלי בשוטף. אני הסדירניק היחידי בגף שמזומן לדיונים ומוזנים לו מטלות שיש לתת עליהם דין וחשבון. אני הסדירניק היחידי שיום העבודה שלו הוא משמונה בבוקר עד אחת עשרה בלילה. מצד אחד, השחיקה והשביזות של שנתיים וחצי ימים להגיע כל יום ראשון לאותו מקום, והגועל מהמקום הזה, מאותם טכנאים, ומאותם אנשים, שלרוב אינם מהגף שלי בכלל, עושה את שלה, אבל מצד שני השיגרה היא דבר מוגדר, ששבירתה היא בגדר הימור, מי יודע מה יהיה במקום אחר. נוסיף על כך את העובדה שמפקד הגף מטרפד כל ניסיון לגיטימי של המערכת לטפל במקרה שלי, לעיתים בדרכים שאינן חוקיות ואינן בסמכותו כלל ועיקר. הבעיתיות מתחילה במקום בו פתחו בפני, רבי דרגה מסא"ל עד תא"ל, מסיבות כאלה ואחרות, מספר אפשרויות לתרחישים שונים: 1. להישאר בתפקיד ולטחון עבודה עוד חצי שנה, חמשושים קבועים בלי תורנויות. 2. לעבור לבסיס קרוב יותר, להישאר בתפקיד המקורי ולצאת יומיות. 3. לעבור לבסיס סגור אחר, ומי יודע מה יהיה שם. 4. להישאר בתפקיד, להישאר בבסיס, לקבל קיצור שירות של חודשיים עד שלושה חודשים, ולסחוב עד הסוף. יומיות כבר עשיתי, בתחילת השירות, כחודש, וזה נוראי, אבל זה היה כשהייתי טוראי, לאחר שהועברתי מקרבי בעל כורחי. ממ. המלצות?
ערב טוב לכל הברנשים והברנשות של פורום סדירים. קוראים לי עידן, והיום אני עומד על פז"מ של כמעט שנתיים וחצי ימים ואני משרת בבסיס חיל האויר במרכז הארץ. לפני כמעט כשנה התחלף מפקד גף, לצורך העניין נזכיר שהוא רס"ן, והוא תופס ממני, בשל הותק והניסיון שצברתי, עלק, על תקן של איש קבע. נגד מעולם לא היה בפיסגת שאיפותיי, אך שאיפות לחוד ומציאות לחוד. במהלך השנה הזו מצאתי עצמי כחיל היחיד בגף שיש לו נע"תים, מחשוב והדרכה. בנוסף לעבודה שלי בשוטף. אני הסדירניק היחידי בגף שמזומן לדיונים ומוזנים לו מטלות שיש לתת עליהם דין וחשבון. אני הסדירניק היחידי שיום העבודה שלו הוא משמונה בבוקר עד אחת עשרה בלילה. מצד אחד, השחיקה והשביזות של שנתיים וחצי ימים להגיע כל יום ראשון לאותו מקום, והגועל מהמקום הזה, מאותם טכנאים, ומאותם אנשים, שלרוב אינם מהגף שלי בכלל, עושה את שלה, אבל מצד שני השיגרה היא דבר מוגדר, ששבירתה היא בגדר הימור, מי יודע מה יהיה במקום אחר. נוסיף על כך את העובדה שמפקד הגף מטרפד כל ניסיון לגיטימי של המערכת לטפל במקרה שלי, לעיתים בדרכים שאינן חוקיות ואינן בסמכותו כלל ועיקר. הבעיתיות מתחילה במקום בו פתחו בפני, רבי דרגה מסא"ל עד תא"ל, מסיבות כאלה ואחרות, מספר אפשרויות לתרחישים שונים: 1. להישאר בתפקיד ולטחון עבודה עוד חצי שנה, חמשושים קבועים בלי תורנויות. 2. לעבור לבסיס קרוב יותר, להישאר בתפקיד המקורי ולצאת יומיות. 3. לעבור לבסיס סגור אחר, ומי יודע מה יהיה שם. 4. להישאר בתפקיד, להישאר בבסיס, לקבל קיצור שירות של חודשיים עד שלושה חודשים, ולסחוב עד הסוף. יומיות כבר עשיתי, בתחילת השירות, כחודש, וזה נוראי, אבל זה היה כשהייתי טוראי, לאחר שהועברתי מקרבי בעל כורחי. ממ. המלצות?