ומה עם טרחת הציבור ???
אם שופט רוצה לדעת מה עמדתו של צד לגבי הצעת פשרה, והוא לא סומך על הודעה שניתנה בענין על ידי עוה"ד של אותו צד, שיתכבד השופט ויסע אל הצד וישאל אותו (או יטלפן אליו). הזמנתו של הצד עם עוה"ד שלו ל"דיון" בבית המשפט, תעלה ללקוח סכום שאותו הוא יצטרך לשלם לעוה"ד על הישיבה, והכל סתם. (סכום זה היה יכול לשמש לצרכי הפשרה). חוץ מזה, הזמנה כזו פירושה לחץ לא הוגן על הצד לטובת הפשרה, ויש חשש שגם אם הוא יביע הסכמה, לא תהיה זו הסכמה אמיתית. לכן חשבתי שזה היה צריך להיות ברור לחלוטין שאין מקום להזמין צד לדיון רק כדי לברר אם הוא בכל זאת "מואיל" להסכים לפשרה שבית המשפט הציע. לכן גם כל כך התפלאתי שהיה מדובר בשופטת גרסטל. בדרך כלל אין לי שום טענות נגדה.
