אין דברים כאלה (והפעם בגזרת האופוריה)
תמיד ידעתי שיש לי אחיות מדהימות. יש להן רגעים, גם לי; אבל בסך הכל, אני יודעת שהן אוהבות ומעריכות אותי כמות שאני אותן.
והיום נוכחתי לכך מחדש.
הייתי אצל אחותי הבינונית (19) בחדר, והיא בדיוק אמרה משהו על זה ש'אנחנו מוזמנות להשאיר לה "פתקי אהבה" על השולחן' (הסבר זריז: השולחן שלה בן מלאנתלפים-טריליוני-שנים. שולחן מעץ, איכותי אבל התעללנו בו קשות; חרטנו עליו, כתבנו בטושים-בלתי מחיקים ומה לא).
"אין בעיה," אמרתי לה, "ואת מוזמנת להשאיר לי פתקי אהבה על המקרר" (קניתי לוח+טוש מחיק. וטוש מחיק+מקרר לבן מעאפן= הרבה הרבה כיף!)
"כבר השארתי..." היא חיכתה לתגובה. "ראית?"
"לא, אני אראה לפני שאלך ללמוד."
שכחתי מזה.
הלכתי למקרר להוציא בקבוק מים, וזה חיכה לי:
"אחותי, את דיי מדהימה.
אני שמחה שהתחלת עם הרטלין, זה עושה לך רק טוב.
בהצלחה בקורס!
♥♥"
זה ברור לי שעשיתי את הבחירה הנכונה כהתחלתי עם הרטלין. אני לא באמת זקוקה לחיזוקים חיוביים על החלטה זו. מאידך, כשהרבה מאוד אנשים סביבך, גם אם לא מוחים בתוקף נגד השימוש, לא באמת מתלהבים מהרעיון... בטח לא כמוך.
אז כשראיתי את זה התמוגגתי מאושר.
במיוחד כי הבנתי שהיא רואה שזה באמת עושה לי טוב. שבאמת טוב לי יותר. שהיא מבינה כמה תקועה הייתי (במעגלי קסמים אכזריים) עד הרטלין.
בקיצור, אני אוהבת אותה על שהיא תומכת. אוהבת אותה על שהיא רוצה את הטוב בשבילי. כל כמה זמן, היא עושה משהו קטן כזה, שמזכיר לי למה באמת יש לנו קעקועים משותפים.
(סיפור ארוך בפני עצמו...)
רק בנאדם שבאמת אוהב אותך יכול לראות מעבר לדעתו האישית ה"מתנגדת" למה שעושה לך טוב, ולפרגן.
זהו, די לקיטש. חוזרת להיות אני. ביי.
תמיד ידעתי שיש לי אחיות מדהימות. יש להן רגעים, גם לי; אבל בסך הכל, אני יודעת שהן אוהבות ומעריכות אותי כמות שאני אותן.
והיום נוכחתי לכך מחדש.
הייתי אצל אחותי הבינונית (19) בחדר, והיא בדיוק אמרה משהו על זה ש'אנחנו מוזמנות להשאיר לה "פתקי אהבה" על השולחן' (הסבר זריז: השולחן שלה בן מלאנתלפים-טריליוני-שנים. שולחן מעץ, איכותי אבל התעללנו בו קשות; חרטנו עליו, כתבנו בטושים-בלתי מחיקים ומה לא).
"אין בעיה," אמרתי לה, "ואת מוזמנת להשאיר לי פתקי אהבה על המקרר" (קניתי לוח+טוש מחיק. וטוש מחיק+מקרר לבן מעאפן= הרבה הרבה כיף!)
"כבר השארתי..." היא חיכתה לתגובה. "ראית?"
"לא, אני אראה לפני שאלך ללמוד."
שכחתי מזה.
הלכתי למקרר להוציא בקבוק מים, וזה חיכה לי:
"אחותי, את דיי מדהימה.
אני שמחה שהתחלת עם הרטלין, זה עושה לך רק טוב.
בהצלחה בקורס!
♥♥"
זה ברור לי שעשיתי את הבחירה הנכונה כהתחלתי עם הרטלין. אני לא באמת זקוקה לחיזוקים חיוביים על החלטה זו. מאידך, כשהרבה מאוד אנשים סביבך, גם אם לא מוחים בתוקף נגד השימוש, לא באמת מתלהבים מהרעיון... בטח לא כמוך.
אז כשראיתי את זה התמוגגתי מאושר.
במיוחד כי הבנתי שהיא רואה שזה באמת עושה לי טוב. שבאמת טוב לי יותר. שהיא מבינה כמה תקועה הייתי (במעגלי קסמים אכזריים) עד הרטלין.
בקיצור, אני אוהבת אותה על שהיא תומכת. אוהבת אותה על שהיא רוצה את הטוב בשבילי. כל כמה זמן, היא עושה משהו קטן כזה, שמזכיר לי למה באמת יש לנו קעקועים משותפים.
(סיפור ארוך בפני עצמו...)
רק בנאדם שבאמת אוהב אותך יכול לראות מעבר לדעתו האישית ה"מתנגדת" למה שעושה לך טוב, ולפרגן.
זהו, די לקיטש. חוזרת להיות אני. ביי.