טכניקה
מהותן של אמנויות הלחימה השונות היא להביא את המתאמן לשליטה מלאה בטכניקה נכונה. כושר גופני הוא מרכיב חשוב אצל לוחמים, אבל האימונים באומנות הלחימה לכשעצמה אינם מיועדים לבנות כושר גופני. את מרכיבי הכושר הגופני רוכשים לרוב המתאמנים ע"י אימוני כושר נוספים לאימוני הלחימה - אימונים אירוביים ואימוני כוח. למרות כל זאת, ברמה גבוהה תוכל לראות אימוני אומנויות לחימה שהינם קשים לא פחות מאימונים אירוביים "רגילים": אימוני קרבות, למשל. למרבה הצער, שיעורי ה"קיקבוקסינג" למיניהם מועברים לרוב ע"י מדריכי אירובי, לא ע"י אמני לחימה. הטכניקה אצל אותם מדריכים לקויה (בלשון המעטה). במקום אחד ראיתי מדריך שהטכניקה שלו היתה לא-רעה, אבל הוא לא טרח להעביר את הטכניקה הנכונה לחניכיו. מה רע בזה? מי שמתאמן באמנות לחימה יודע שהטכניקה הנכונה נרכשת ע"י תרגול חוזר ונשנה של התנועות, שוב ושוב. לפעמים חולפות שנים עד שהמתאמן מפנים ומבין באמת איך הטכניקה צריכה להתבצע (למעשה, מדובר בשיפור מתמיד, ולרוב קורה שכמה שנים אחרי "הבנה" כזו, מגלים מחדש את הטכניקה ומבינים אותה טוב יותר). מה שקורה באימוני הקיקבוקס הוא, שהמתאמנים חוזרים על טכניקות שגויות שוב ושוב. לאורך הזמן התנועות הלא נכונות הללו מתקבעות והופכות לטבע שני. שגוי, למרבה הצער. כמי שעוסק אי אילו שנים באמנויות לחימה למיניהן, אני סבור שעדיף לוותר על הקיקבוקס לחלוטין מאשר לרכוש תנועות שגויות.