איל

[אור פרא]

איל

איזה דשא! מרת מרלווי לוקחת אותו אל הגבעה המוריקה ואונסת אותו בסוף היום זה רק ירח אחר כך מרת מרלווי מזדקנת עשרים שנה בשנייה היא לא מסכימה שיזהו אותה אחרי מה שהיא עשתה הוא שוכב מדמם על הגבעה המוריקה מבשיל לאיל יפהפה שלא יודע שפת אדם.

 

[1אריאדנה]

אני אוהבת את זה

איזה דשא! מרת מרלווי לוקחת אותו אל הגבעה המוריקה ואונסת אותו בסוף היום זה רק ירח אחר כך מרת מרלווי מזדקנת עשרים שנה בשנייה היא לא מסכימה שיזהו אותה אחרי מה שהיא עשתה הוא שוכב מדמם על הגבעה המוריקה מבשיל לאיל יפהפה שלא יודע שפת אדם. ** משהו בסוף מתפספס מבחינת הזרימה. גם קצת בגלל הנקודה, אבל גם בגלל שהזרימה מתפספסת. בערך בשלושת השורות האחרונות, במיוחד בשתיים האחרונות. גם יכול להיות, ובקשר לזה אני לא בטוחה, שהתהליך של "מבשיל לאיל" יהיה יותר טוב אם הוא יהיה הדרגתי אני משערת גם שהדמיון בין מרת מרלווי למרת דאלווי לא בדיוק מקרי. יהיה טוב הרבה יותר בעיני פשוט לקרוא לה מרת דאלווי, אם לזו הכוונה. אם זו לא הכוונה (אפילו שקשה לי להאמין) אז עדיף פשוט לתת לה שם אחר, ולא סתם ליצור הקבלה לא נכונה. בכל אופן, אני אוהבת את השיר הזה. צריך לתקן קצת בסוף, אבל בסך הכול הוא אחלה.

 

[אור פרא]

תודה

האמת היא שבכלל לא חשבתי על מרת דאלוויי. 'מרת מרלווי' זה פשוט שם שעלה לי בראש, והיה לי הכרחי לתת לה שם ולא לקרוא לה סתם 'היא'..זה גם צריך לבוא בניגוד ל'הוא' שהוא אוניברסלי. אני מבין למה את מתכוונת בנוגע לזרימה בסוף. בהתחלה זה היה ככה, אשמח לשמוע מה עדיף: היא לא מסכימה שיזהו אותה אחרי מה שהיא עשתה והוא הוא שוכב מדמם על הגבעה המוריקה מבשיל לאיל יפהפה שלא יודע שפת אדם. אני דוקא חושב שהנקודה בסוף הכרחית. יש סיום מאד ברור למסופר: הוא לעולם לא ידבר על מה שקרה.

 

[1אריאדנה]

זה עדיף

אבל עוד כדאי קצת לעבוד על העניין בעיני. תשאיר את זה קצת, ואז תחליט. לשתי השורות האחרונות יש קצב מאוד שונה מלשאר השיר. יכול להיות שלהדגיש את העניין זה גם סוג של פתרון. ותחשוב על לשנות לדאלווי, זה יכול להוסיף הרבה. ואם לא, כדאי בכל זאת שם אחר.

 

[אור פרא]

האמת

שאני לא כ"כ מכיר את מיסיז דאלווי. אני יותר מכיר את קלריסה ווהן מהשעות שהיא מקבילה שלה. את יכולה לפרט למה את חושבת שהיא מתאימה לשיר?

 

[לי לח והפלח]

אוריה,

אני חייבת להודות שהיה לי די קשה לי להבין לגמרי מה קורה בשיר בהתחלה, הדבר שבעיקר תהיתי לגביו הוא השימוש בשם המסויים הזה 'מרת מרלווי'. עכשיו, אחרי שחזרתי אליו מספר פעמים, אני יכולה להגיד שהשיר פשוט טוב, כתוב טוב ומורגשת פה אווירה שזה אולי הדבר שהכי חשוב לי לקבל משירים. מעבר לזה, ההתרחשות בשיר באופן סמוי ושקט בעטה בי חזק והשאירה אותי באופן לא מטאפורי כואבת מאוד. אהבתי את השיר אוריה וזהו.

 

[אור פרא]

תודה, לילך

 

[אופטימית עצובה]

-

*שישים שניות של בורות* מי זו מרת דאלווי? השם ממש מוכר לי, אבל אני לא באמת יודעת מה הוא אומר. ולמה דווקא מרת מרלווי? האמת שזה אולי החלק הכי פחות מוצלח בשיר, "מרלווי" נשמע לא-אמין-משהו. זה גם קצת כמו "מר לוי" (mister Levi, יענו) אם אתה מפרק את זה. טוב, שירה, עצרי כאן - - - אני חושבת שהסוף השני (זה שכתבת בתגובה לאריאדנה) יותר טוב. הוא מחלק את השיר בצורה מאוד יפה ומזרים אור בהתחלה על האישה ובסוף על הגבר; כך אפשר להתמקד בשני הצדדים, בלי שיפריעו אחד לשני, ועדיין שיתחברו לשיר אחד. אני חושבת שזה אחד השירים הטובים ביותר שפירסמת. במיוחד אהבתי את המשפטים "מזדקנת עשרים שנה בשנייה" ו"בסוף היום זה רק ירח". אלה משפטים מהסוג שנשאר איתך אחר כך ואתה לא שוכח אותם. זו יצירה מקסימה, באמת, ואני ממש יכולה לדמיין אותה בתוך ספר.

 

[אור פרא]

תודה שירה

גברת דאלווי היא דמות בספר של וירג'יניה וולף. אני מודע לכך ש'מרלווי' זה מן שם מסובך כזה ואני בכלל לא בטוח שהוא קיים. ככל הנראה אשנה למשהו קליט יותר או לחילופין אחליף ב'היא'

 

[אופטימית עצובה]

לא, אל תחליף ב"היא"

אתה תבטל את כול האפקט שעושה המילה "מרת". זה ישר מעלה לראש איזו אלמנה שחורה, וזה מה שרצית, לא? רק את השם, מרלווי, כדאי אולי לשנות... אבל ממש לא להחליף ב"היא".