איך פולניה מסובבת במעט דמעות
את כולם.או כמו שסבתי הפולניה היתה אומרת"אוי ויי זמיר,אתם מקצרות לי את החיים" זה התחיל אתמול בצהרים.הדרדסית חזרה מבית הספר בשיער פרוע ועיניים בורקות.אני לתומי חשבתי שהן בורקות מהשמחה לראותי אחרי חצי יום של פרידה מאולצת-אבל אז נוכחתי שלא כך הוא.אההההההההההההה היא התחילה לבכות ולצעוק "אני לא יכולה אמבכ נואד םו אר צמחון םתצלחו אנה אההההההההההההההההההההה" מה הבעיה שאלתי,וקיבלתי כתשובה:"אםןמנ כא בכרא הכ בגקרדב הי עבכר" מאחר ולא הבנתי דבר,הרגעתי אותה ואז ניסיתי שוב. "המורה אמרה לכתוב שיר למסיבת סיום,מי שיכתוב הכי יפה השיר שלו יושר במסיבה בליווי האורגנית של המורה למוסיקה(להלן ריטה) ואתם לא יכולים לעזור לי,אתם יודעים רק לצייר,סבא וסבתא לא יכולים לעזור לי,היחידה שיכולה לעזור לי היא א" (א הינה גיסתי שתחיה שגרה בדרום אפריקה ואכן מלמדת מוסיקה) מאחר ויקר לי מידי להתחיל לכתוב ולהלחין שירים בשיחות טראנס אטלנטיות,אפילו שדוד שלח אותי,זה יהיה יותר ממאה שקל. חייכתי והסברתי לדרדסית שיש הפתעות בחיים. היא אכן הופתעה והתחילה לבכות שוב. לאחר כמה דקות של בכי היא נתנה לי לסיים את הרעיון הגאוני שהגיתי(בלעדיות מוחלטת עלי) אנחנו ניקח שיר מוכר ונכתוב לו מילים חדשות שמתאימות לסייום כיתה ב' ותחילת החופש הגדול. "אבל מי? מי יודע לכתוב חרוזים? לא את ולא אבא" לא להתחיל בהעלבות נזפתי בדרדסית. תתפלאי שגם אבא שלך וגם אנוכי יודעים היטב את מלאכת החריזה. וזה לא כולל את הצמידים שחרזתי לפני שבוע... יצאנו מהר לסידורים של יום רביעי אחרי הצהרים-וחזרנו כמה שעות מאוחר יותר,האמת שכבר קיוויתי שהיא נרגעה בזכות הסנדלים הורודות החדשות,ואני לא אצטרך להתעסק בחרוזים. אבל "הבטחת שנבחר שיר"-היא לא שכחה(פולניה או לא?) נו שוין-איזה שיר הילדים בכיתה שלך אוהבים? "משוגעת" של שרית חדד ענתה הדרדסית ללא מיצמוץ,שיהוק,פיהוק,גיהוק. טוב הורדתי לה את שרית חדד למאגר הקאזה שלי,פתחתי את המילים על המסך. "לא" פסקה בהחלטיות,"זה לא מתאים". השמעתי לה את "לעולם בעקבות השמש" שהורדתי לפני כשבוע בגלל דרדסית אחרת(מרוקאית דווקא) והילדה נדלקה,עיניה אורו,והיא שרה את השיר הזה שוב ושוב בליווי שרי ברקע. או,חלק אחד כבר מאחורינו,חשבתי לעצמי וניגבתי ת'זיעה. פתחתי לה על המסך את המילים,והייתי צריכה לטוס ללמד.נתתי הוראה ל"שיחיה" לעזור לילדה המסכנה,והמשכתי בדרכי. כשחזרתי הביתה לאחר שעתיים וחצי של לימוד,מתה לפירור אוכל וטיפת מים,מצאתי בעל מקפץ ומזמר."בואי " הוא פקד עלי,נגררתי אחריו למחשב. הוא ניגן את השיר המוזכר וליווה את שרי בזיופים נוראים. המילים היו שונות,משהו על סוף שנה,חופש גדול וחכם בשמש. שיתפתי פעולה וזייפתי גם,ופרשתי לישון. בבוקר התעוררתי לקול צרחות של שמחה.הדרדסית מצאה את הדף עם המילים החדשות ורקדה מאושר. ה"שיחיה" לקח את הדף כדי להדפיס לה במשרד. אחרי חצי שעה טלפון. הוא:"בצלצול הבא אל תרימי,כתבתי מנגינה,אני אקליט במזכירה ואת תקשיבי." וכך היה אחרי שעה שיחה נוספת הוא:"בצלצול הבא אל תרימי,כתבתי מילים למנגינה" אז עכשיו מזכירה אחת עמוסה במנגינה ושיר,ילדה שחזרה אחרי 24 שעות מרגע הפתיחה שוב מבית הספר. היא מקשיבה לטלפון-ועיניה מאירות,צחוקה מתגלגל. הילדה מאושרת "עכשיו תתקשרי לאבא" היא פוקדת עלי(פולניה או לא?) שניהם קורנים מאושר-ואני נותרתי ותהייתי בידי. איך פולניה מסובבת את כולם???
את כולם.או כמו שסבתי הפולניה היתה אומרת"אוי ויי זמיר,אתם מקצרות לי את החיים" זה התחיל אתמול בצהרים.הדרדסית חזרה מבית הספר בשיער פרוע ועיניים בורקות.אני לתומי חשבתי שהן בורקות מהשמחה לראותי אחרי חצי יום של פרידה מאולצת-אבל אז נוכחתי שלא כך הוא.אההההההההההההה היא התחילה לבכות ולצעוק "אני לא יכולה אמבכ נואד םו אר צמחון םתצלחו אנה אההההההההההההההההההההה" מה הבעיה שאלתי,וקיבלתי כתשובה:"אםןמנ כא בכרא הכ בגקרדב הי עבכר" מאחר ולא הבנתי דבר,הרגעתי אותה ואז ניסיתי שוב. "המורה אמרה לכתוב שיר למסיבת סיום,מי שיכתוב הכי יפה השיר שלו יושר במסיבה בליווי האורגנית של המורה למוסיקה(להלן ריטה) ואתם לא יכולים לעזור לי,אתם יודעים רק לצייר,סבא וסבתא לא יכולים לעזור לי,היחידה שיכולה לעזור לי היא א" (א הינה גיסתי שתחיה שגרה בדרום אפריקה ואכן מלמדת מוסיקה) מאחר ויקר לי מידי להתחיל לכתוב ולהלחין שירים בשיחות טראנס אטלנטיות,אפילו שדוד שלח אותי,זה יהיה יותר ממאה שקל. חייכתי והסברתי לדרדסית שיש הפתעות בחיים. היא אכן הופתעה והתחילה לבכות שוב. לאחר כמה דקות של בכי היא נתנה לי לסיים את הרעיון הגאוני שהגיתי(בלעדיות מוחלטת עלי) אנחנו ניקח שיר מוכר ונכתוב לו מילים חדשות שמתאימות לסייום כיתה ב' ותחילת החופש הגדול. "אבל מי? מי יודע לכתוב חרוזים? לא את ולא אבא" לא להתחיל בהעלבות נזפתי בדרדסית. תתפלאי שגם אבא שלך וגם אנוכי יודעים היטב את מלאכת החריזה. וזה לא כולל את הצמידים שחרזתי לפני שבוע... יצאנו מהר לסידורים של יום רביעי אחרי הצהרים-וחזרנו כמה שעות מאוחר יותר,האמת שכבר קיוויתי שהיא נרגעה בזכות הסנדלים הורודות החדשות,ואני לא אצטרך להתעסק בחרוזים. אבל "הבטחת שנבחר שיר"-היא לא שכחה(פולניה או לא?) נו שוין-איזה שיר הילדים בכיתה שלך אוהבים? "משוגעת" של שרית חדד ענתה הדרדסית ללא מיצמוץ,שיהוק,פיהוק,גיהוק. טוב הורדתי לה את שרית חדד למאגר הקאזה שלי,פתחתי את המילים על המסך. "לא" פסקה בהחלטיות,"זה לא מתאים". השמעתי לה את "לעולם בעקבות השמש" שהורדתי לפני כשבוע בגלל דרדסית אחרת(מרוקאית דווקא) והילדה נדלקה,עיניה אורו,והיא שרה את השיר הזה שוב ושוב בליווי שרי ברקע. או,חלק אחד כבר מאחורינו,חשבתי לעצמי וניגבתי ת'זיעה. פתחתי לה על המסך את המילים,והייתי צריכה לטוס ללמד.נתתי הוראה ל"שיחיה" לעזור לילדה המסכנה,והמשכתי בדרכי. כשחזרתי הביתה לאחר שעתיים וחצי של לימוד,מתה לפירור אוכל וטיפת מים,מצאתי בעל מקפץ ומזמר."בואי " הוא פקד עלי,נגררתי אחריו למחשב. הוא ניגן את השיר המוזכר וליווה את שרי בזיופים נוראים. המילים היו שונות,משהו על סוף שנה,חופש גדול וחכם בשמש. שיתפתי פעולה וזייפתי גם,ופרשתי לישון. בבוקר התעוררתי לקול צרחות של שמחה.הדרדסית מצאה את הדף עם המילים החדשות ורקדה מאושר. ה"שיחיה" לקח את הדף כדי להדפיס לה במשרד. אחרי חצי שעה טלפון. הוא:"בצלצול הבא אל תרימי,כתבתי מנגינה,אני אקליט במזכירה ואת תקשיבי." וכך היה אחרי שעה שיחה נוספת הוא:"בצלצול הבא אל תרימי,כתבתי מילים למנגינה" אז עכשיו מזכירה אחת עמוסה במנגינה ושיר,ילדה שחזרה אחרי 24 שעות מרגע הפתיחה שוב מבית הספר. היא מקשיבה לטלפון-ועיניה מאירות,צחוקה מתגלגל. הילדה מאושרת "עכשיו תתקשרי לאבא" היא פוקדת עלי(פולניה או לא?) שניהם קורנים מאושר-ואני נותרתי ותהייתי בידי. איך פולניה מסובבת את כולם???
