קרני שלום!
זה כל כך תלוי באדם שאתה. אבל הבסיס של החשיבה הוא שמצד אחד זה מראה שהילד שלך "גאון" הוא גילה כרגע (משהו שלך נראה מובן מאליו) שאם הוא לא רואה משהו זה לא אומר שהוא לא קיים. אבל יחד עם החוכמה בא הכאב (את זה אני מקווה שאת כבר יודעת מרום גילך) ולכן מצד שני הוא מבין שאם הוא רוצה להיות איתך האדם שהוא הכי אוהב הוא חייב לגרום לך להישאר. אז דרכי ההתמודדות הם כאילו: * אם הוא עדיין לא זוחל מספיק מהר לקחת אותו איתך כשאת עוברת מחדר לחדר אפילו אם זה "רק לרגע". * לשים אותו במנשא על הגב כשאת יכולה למשימות כמו לשתוף כלים, לקפל כביסה ואם הגב ממש טוב אז לבישול. * אם הוא זוחל להגיד לו כל פעם אותו משפט, למשל "דני מתוק אמא הולכת ל סלון/מטבח/חדר שינה, רוצה לבוא?". * כשנפרדים ממנו כי הולכים לצאת לבלות / לעבודה/ או לכל מקום אחר , אומרים משפט קבוע כמו "אמא הולכת לעבודה והיא תחזור כשתקום מהשינה". משהו קבוע ונכון. ואם ההבנה שלו טובה במיוחד אז להגיד גם "סבתא / עדינה /Y תשמור עליך". נכון בהתחלה אין למילים משמעות, אבל עצם זה שחוזרים עליהם בקול רגוע, מביא לקישור בין המילים למשמעות. והכי חשוב לנשום עמוק, לזכור שהמצוקה אמיתית, אבל כמה מהר שתבהירי לו את הנצחיות שלך או של בן זוגך בחיים שלו ושאפשר לסמוך עליכם שלא תעלמו, ככה יותר מהר תעבור החרדה.... בהצלחה נאוה רמון