איך נהיים בני זוג?
בטח שאלה תמימה, אז אתחיל מהסיפור שלפני השאלה: הייתי נשואה 20 שנה לאדם מקסים. הצעתי לפתוח את הנישואים כדי להציל אותם והוא הסכים. התאהבתי במאהבים שלי יותר מידי ובכל פעם חתכתי. זה כאב אבל הזוגיות שלי הייתה יותר חשובה מהכל. בעלי לשעבר היה שם להטות לי שכם ולעזור לי להתגבר. בעידודי, הוא גם ניסה להכיר נשים אחרות אבל היה משווה אותן אלי ומעדיף אותי. מהבחינה הזוגית לא היה חסר לי כלום, בעל נפלא ומאהב. היו בינינו בעיות אחרות וידעתי שאין ברירה אלא להתגרש. משכתי 8 שנים את הגרושין האלה אבל לא היתה לי ברירה וכשהוא הבין שאני צודקת הוא הסכים. אבל הוא כועס עלי מאוד. הוא אהב אותי מאוד. הוא יצא הצד הפגוע. אני התגברתי בזרועות המאהב דאז שהיום הוא בעצם האיש שאני כביכול איתו. רציתי שנפרד כשהתגרשנו ,כי הבנתי שהוא לא יוכל להיות לי גם בן זוג וגם מאהב. (הוא אדם שלא מעוניין בזוגיות) . הוא לחץ שאשאר. היה לנו כל כך טוב שקשה היה אפילו לי עצמי להקשיב לעצמי.
ועברו השנים, היו לו סטוצים וזה לא הפריע לי, ופתאום הופיעה הבחורה האחרת וזה ניער אותי. אין בינינו זוגיות באמת.
הדרישות שלי ממנו היו תמיד מינימום וכשהיה הולך לאחרות זה היה בסדר מצידי. פתאום נוצר הצורך להגדיר את עצמנו.
בזכותכם הבנתי שהוא בעצם באמת מעולם לא תכנן להיות לי לבן זוג ואיכשהו דחפתי אותו למשבצת הזאת ואולי אף לזרועותיה של אחרת שתהיה לו מאהבת.
אתמול אני והוא נפגשנו.
הסברתי לו שאני צריכה בן זוג כי אני אישה מאוד זוגית והוא אמר שזוגיות תקלקל את מה שיש בינינו.
הסברתי שזוגיות מעניקה לי ביטחון ומתוכה אני יכולה לאפשר לו חופש. הוא מיד קפץ:"אני צריך לבקש רשות?"
עניתי שהוא אמור לבדוק שאני בסדר עם שינויים. (אני פשוט לא בנויה להנחתות)
בסוף השיחה הבנתי שאני הייתי מאוד שמחה שהוא ישאר המאהב שלי אבל בנוסף לזה אני צריכה בן זוג לחיים משותפים.
מצחיק לחשוב על מודעה במדור הכרויות שאפרסם: אישה עם מאהב נפלא מחפשת בן זוג לחלק ה"משעמם" של החיים, שיעניק לה ביטחון כלכלי, שיתקע מסמר בקיר, שיתקן סתימות.
לא. מה שאדם צריך זה גם להיות בן זוג וגם להשתדל להיות מאהב נפלא. האם המאהב שלי יצליח להיות גם קצת יותר בן זוג? לא יודעת. הוא יוצא מגדרו לנסות. קשה לי להאמין.
היום הוא שלח לי מייל של בוקר טוב ואחר כך גם התקשר לשאול לשלומי. (אלו חלומות רטובים שהיו לי אבל הוא תמיד התנגד לתקשורת שאיננה מפגש אלא אם היא בעניינים ענייניים)
יודעת, מרגישה, הוא לא רוצה שנפרד.
לי אין יכולת נפשית כרגע לעבור טלטלה נפשית של פרידה חד צדדית כשאין לי מי שיהיה שם לתמוך בי.
אנחנו ננסה.
בכל מקרה האישה האחרת נשארת. בקשתי לפחות להכיר אותה ומצידי שתצטרף אלינו למיטה. הוא התרגש. לדעתי זה מתוך החשש שלי שרוצה לראות "עם מי יש לי עסק" יותר מאשר להיות קולית, אבל בסך הכל אני די קולית אז יהיה נחמד ומשעשע.
אם אצליח להיות חזקה יותר נצליח. הוא איש לא פשוט ואני לא אישה רגילה כי כמה שאני נשמעת כאן בהלקאה עצמית וחוסר ביטחון אני מאמינה שכדי להכיל איש כל כך קשה צריך להיות מאוד גדולים ומקבלים את האחר. דווקא כשאני מתלוננת על אישה אחרת שלא עשתה לי שום דבר רע חוץ מלהשאיר את הריח שלה בסדין...או אז אני מרגישה קטנה וקטנונית
לא פשוט להיות אני. מידי פעם נופל לחיי הפשוט והנחמד. מאמינה שכל אדם מקבל קושי בדרגה שהוא יכול להתיר. הלוואי שאנצח את הקושי הזה. שנצליח לבנות קצת יותר ביטחון או שאצליח להפרד. אחד משתי התפילו האלה שתתקיים ותפסיק ההתנדנדות הפנימית שלי.
עכשיו אני כאן לבקש עצות: עכשיו שהוא מוכן לנסות להיות קצת יותר בן זוג...אני רוצה לכוון אותו אלי. מהי הדרך? מה עושה אדם בן זוג? כבוד, איכפתיות, אהבה ודאגה כבר יש. סתימת כיור, הכרות עם המשפחה, תמיכה כלכלית...זה לא יהיה ואני יכולה לוותר. הקטע של הזוגיות הפתוחה לא יסגר. אז איך נהיים בני זוג?
בטח שאלה תמימה, אז אתחיל מהסיפור שלפני השאלה: הייתי נשואה 20 שנה לאדם מקסים. הצעתי לפתוח את הנישואים כדי להציל אותם והוא הסכים. התאהבתי במאהבים שלי יותר מידי ובכל פעם חתכתי. זה כאב אבל הזוגיות שלי הייתה יותר חשובה מהכל. בעלי לשעבר היה שם להטות לי שכם ולעזור לי להתגבר. בעידודי, הוא גם ניסה להכיר נשים אחרות אבל היה משווה אותן אלי ומעדיף אותי. מהבחינה הזוגית לא היה חסר לי כלום, בעל נפלא ומאהב. היו בינינו בעיות אחרות וידעתי שאין ברירה אלא להתגרש. משכתי 8 שנים את הגרושין האלה אבל לא היתה לי ברירה וכשהוא הבין שאני צודקת הוא הסכים. אבל הוא כועס עלי מאוד. הוא אהב אותי מאוד. הוא יצא הצד הפגוע. אני התגברתי בזרועות המאהב דאז שהיום הוא בעצם האיש שאני כביכול איתו. רציתי שנפרד כשהתגרשנו ,כי הבנתי שהוא לא יוכל להיות לי גם בן זוג וגם מאהב. (הוא אדם שלא מעוניין בזוגיות) . הוא לחץ שאשאר. היה לנו כל כך טוב שקשה היה אפילו לי עצמי להקשיב לעצמי.
ועברו השנים, היו לו סטוצים וזה לא הפריע לי, ופתאום הופיעה הבחורה האחרת וזה ניער אותי. אין בינינו זוגיות באמת.
הדרישות שלי ממנו היו תמיד מינימום וכשהיה הולך לאחרות זה היה בסדר מצידי. פתאום נוצר הצורך להגדיר את עצמנו.
בזכותכם הבנתי שהוא בעצם באמת מעולם לא תכנן להיות לי לבן זוג ואיכשהו דחפתי אותו למשבצת הזאת ואולי אף לזרועותיה של אחרת שתהיה לו מאהבת.
אתמול אני והוא נפגשנו.
הסברתי לו שאני צריכה בן זוג כי אני אישה מאוד זוגית והוא אמר שזוגיות תקלקל את מה שיש בינינו.
הסברתי שזוגיות מעניקה לי ביטחון ומתוכה אני יכולה לאפשר לו חופש. הוא מיד קפץ:"אני צריך לבקש רשות?"
עניתי שהוא אמור לבדוק שאני בסדר עם שינויים. (אני פשוט לא בנויה להנחתות)
בסוף השיחה הבנתי שאני הייתי מאוד שמחה שהוא ישאר המאהב שלי אבל בנוסף לזה אני צריכה בן זוג לחיים משותפים.
מצחיק לחשוב על מודעה במדור הכרויות שאפרסם: אישה עם מאהב נפלא מחפשת בן זוג לחלק ה"משעמם" של החיים, שיעניק לה ביטחון כלכלי, שיתקע מסמר בקיר, שיתקן סתימות.
לא. מה שאדם צריך זה גם להיות בן זוג וגם להשתדל להיות מאהב נפלא. האם המאהב שלי יצליח להיות גם קצת יותר בן זוג? לא יודעת. הוא יוצא מגדרו לנסות. קשה לי להאמין.
היום הוא שלח לי מייל של בוקר טוב ואחר כך גם התקשר לשאול לשלומי. (אלו חלומות רטובים שהיו לי אבל הוא תמיד התנגד לתקשורת שאיננה מפגש אלא אם היא בעניינים ענייניים)
יודעת, מרגישה, הוא לא רוצה שנפרד.
לי אין יכולת נפשית כרגע לעבור טלטלה נפשית של פרידה חד צדדית כשאין לי מי שיהיה שם לתמוך בי.
אנחנו ננסה.
בכל מקרה האישה האחרת נשארת. בקשתי לפחות להכיר אותה ומצידי שתצטרף אלינו למיטה. הוא התרגש. לדעתי זה מתוך החשש שלי שרוצה לראות "עם מי יש לי עסק" יותר מאשר להיות קולית, אבל בסך הכל אני די קולית אז יהיה נחמד ומשעשע.
אם אצליח להיות חזקה יותר נצליח. הוא איש לא פשוט ואני לא אישה רגילה כי כמה שאני נשמעת כאן בהלקאה עצמית וחוסר ביטחון אני מאמינה שכדי להכיל איש כל כך קשה צריך להיות מאוד גדולים ומקבלים את האחר. דווקא כשאני מתלוננת על אישה אחרת שלא עשתה לי שום דבר רע חוץ מלהשאיר את הריח שלה בסדין...או אז אני מרגישה קטנה וקטנונית
לא פשוט להיות אני. מידי פעם נופל לחיי הפשוט והנחמד. מאמינה שכל אדם מקבל קושי בדרגה שהוא יכול להתיר. הלוואי שאנצח את הקושי הזה. שנצליח לבנות קצת יותר ביטחון או שאצליח להפרד. אחד משתי התפילו האלה שתתקיים ותפסיק ההתנדנדות הפנימית שלי.
עכשיו אני כאן לבקש עצות: עכשיו שהוא מוכן לנסות להיות קצת יותר בן זוג...אני רוצה לכוון אותו אלי. מהי הדרך? מה עושה אדם בן זוג? כבוד, איכפתיות, אהבה ודאגה כבר יש. סתימת כיור, הכרות עם המשפחה, תמיכה כלכלית...זה לא יהיה ואני יכולה לוותר. הקטע של הזוגיות הפתוחה לא יסגר. אז איך נהיים בני זוג?
