בוקר טוב! איך מתמודדים עם מילואים? אני לא מצליחה להתרגל. אני ובעלי כבר 6 שנים יחד ואני לא מצליחה להתרגל לכך שהוא יוצא לחודש מילואים. אני תמיד חושבת על זה שבבוקר כשהוא יוצא- לא אבכה אבל אני תמיד בוכה! למי יש רעיונות??
שתמשיכי להנות מזה.. שאת עדיין בוכה כשהוא נוסע..כל זמן שקיים..
מה לעשות? יש מלא דברים שהייתי עושה במקומך.. אההםםם.. מזמינה חברות למסיבת פיג'מות.. עם הרי פיצה וקולה.. נוסעת לסופשבוע למקום כייפי.. לא מנקה ת'בית.. צובעת קיר.. מוצאת לי איזה מאהב...חחחחסתם סתם.. זה באמת מתוק שככה קשה לך..
חודש עובר מהר.. ואם תרצי אנחנו כאן להעביר לך את הזמן..
הפולניה מתענגת על זה שהגבר שלה הולך, כי אז היא יכולה לבכות כמה שקשה לה כשהוא לא נמצא. כמובן, כשהוא נמצא היא יכולה לבכות לכולם שהוא לא עושה שומדבר ורק היא עושה... הפולניה הולכת לצלם אותו, כמו שמציעה במבי. ככה אם היא מתאלמנת היא יכולה לומר לכולם "תראו איזה גבר יפה שהוא היה" ואם היא לא מתאלמנת היא יכולה לומר לו "תראה איזו תמונה מכוערת, זושא, תמיד אתה עושה פרצופים. אתה לא יכול להיות קצת א-מענטש ולחייך קצת? לא חבל על התמונה? לא חבל על הכסף?" וברצינות - לא ממש מתרגלים, אבל זה נעשה קל יותר כשהילדים גדלים ואת צריכה פחות עזרה. אז הוא חסר לך רק בגלל שהוא חסר לך, ולא בגלל שקשה לך להתמודד עם החיים המשותפים שלכם לבד לחודש...
אף פעם לא שמעתי גבר שמתגעגע לאשתו כשהוא במילואים חחחחחחחחחח רק אנחנו כאלה מייללות.. אתמול, אחרי 11 ומשהו שנות נישואים, כשהיה לי יום קשה במיוחד, אמרתי לבעלי בטלפון שאני מתגעגעת ושאני מחכה שהוא יחזור כבר.. הוא חזר עם עיניים נוצצות..אבל ליתר בטחון שאל אם הכל בסדר פחחח
אם אחרי שש שנים של יחד... את לא מבכה את הקושי עם הילדים את לא מבכה את הקושי בניהול הבית את מבכה את הקושי שבפרידה ממנו יש לזוגיות שלכם עתיד זוהר ומקסים איזו אהבה יפה! חבר של קבע
...ביחידה קרבית מגיל 21 עד 40... אח"כ התנדבתי לעוד קווים עם החבר'ה שלי, בעזה, ביריחו, ברמאללה... עד שאישתי תפסה אותי...היא חשבה שאני הולך לפי צו ולא לפי התנדבות לצו... אכלתי אותה... עכשיו החבר'ה שלי חזרו מרמת הגולן ואני לא הייתי איתם... את יודעת איזה כייף זה לרכב על אופניים/אופנוע ברמת הגולן??... אהההההההה... מספיק לדבר על תענוגות של ילד מזדקן שרוצה להחזיר ימיו כקדם... בואי נדון בבעיה שלך... שלא קיימת...או ממוזערת... ראשית, תודי לממשלה שעכשיו המילואים הקרביים זה רק עד 41... ולא 56 כמו פעם... את יודעת מה זה לשלוח למילואים בלבנון בעל ובן?... כן, אני פגשתי כאלה בלבנון, בני 55-54 שבניהם בסדיר באיזה חור ליד ביירות... היום כמעט ולא עושים חודש, יש פיצולים, באים לשבוע עד עשרה ימים וחוזרים... הצבא הבין שככה הוא חוסך כסף... אז על דאגה... זה עובר ממש מהר... אני חושב שבשנה השביעית את תתחנני שהוא יצא למילואים ויעזוב אותך לנוח...
לו תשובה בשבילך...למה? כי לפעמים אין תשובות לכל דבר בחיים זכור לי בחומת מגו כשיצאתי למילואים בצו 8 לפני פעילות מבצעית האישה מתקשרת בוכה לי בנייד..."אני לא יכולה יותר" אמרתי שאני מבין...ובאמת הבנתי..בכל זאת העול נופל על כתפיה, החשש שהכל יהיה בסדר איתי... מצד שני...יש לנו רק מדינה אחת (בעסה..אבל זה הנתון) אי אפשר להתרגל לזה..שאת נשארת לבד כשרוב חברותייך לא מבינות על מה מדובר כי הבעל שלהם לא משרת במילואים או עושה מילואי יום שישי... יהיה טוב...תהיי גאה בו...והכי חשוב..גאה בעצמך!!!
אנחנו רק יום אחרי ואני כל כך רוצה לחבק אותו!!!! קראתי את כל התגובות... תודה לכולם (גם להתלוצצויות) האמת שטפו טפו טפו בלי עין הרע יש לנו קשר מדהים! ותתפלאו (או שלא) גם הוא מבואס מזה אני בהיריון וכמה שאני עסוקה בהיריון אני גם עסוקה במחשבות עליו ובדאגה שהוא בסדר שהוא יש טוב בלילה (המזרון דק ולא נוח) ושיאכל כמו שצריך.... כשאני מסדרת את הבית... אני חושבת עליו... כשאני עם חברות- אני עדיין חושבת עליו.... כנראה שאני אמשיך להתגעגע.....