איך מתמודדים אחרי? - זה שובר אותי
יותר מחצי שנה עברה מאז שראיתי את אימא שלי ברגעיה האחרונים והתמונה הזאת של ההתאבדות פשוט לא עוזבת לי הראש. אני חושב על זה יומם ולילה, מתעורר מסיוטים, מקבל רעידות, ובעיקר מאשים את עצמי על כך שבזמן שישנתי, היא ביצעה את אותו המעשה שחתך את חיי לשניים, ולקח את התמימות והנעורים שהיו לי איתה לקבר. אלוהים, איך אתם עושים את זה?, איך מתמודדים עם זה?, אני מרגיש מושפל,כואב, שונא, נבוך, ובעיקר נגעל ממני, ממנה, מהסיטואציה, מהאנשים מסביבי, מהמשפחה, אני לא יכול להסתכל למשפחה בעיניים מבלי לראות שם כאב, בכל צחוק, בכל מילה, בכל נשימה אני רואה כאב. אין דבר אחד שמחזק אותי בשלב הזה בחיים שלי, ואני לא יודע אם אי פעם אני אצליח לעבור את שלב ההכרה במציאות הנוראית הזאת שנקלעתי אליה. אם יש אלוהים והוא שומע אותי, תעשה שזה היה חלום בלהות, תן לי לחזור בזמן ופשוט לחבק אותה מבלי לשתות, לאכול או ללכת לישון. רק לחבק ולשמור עליה מכל משמר. אני מצטער, כל כך מצטער, ובעיקר שבור.
יותר מחצי שנה עברה מאז שראיתי את אימא שלי ברגעיה האחרונים והתמונה הזאת של ההתאבדות פשוט לא עוזבת לי הראש. אני חושב על זה יומם ולילה, מתעורר מסיוטים, מקבל רעידות, ובעיקר מאשים את עצמי על כך שבזמן שישנתי, היא ביצעה את אותו המעשה שחתך את חיי לשניים, ולקח את התמימות והנעורים שהיו לי איתה לקבר. אלוהים, איך אתם עושים את זה?, איך מתמודדים עם זה?, אני מרגיש מושפל,כואב, שונא, נבוך, ובעיקר נגעל ממני, ממנה, מהסיטואציה, מהאנשים מסביבי, מהמשפחה, אני לא יכול להסתכל למשפחה בעיניים מבלי לראות שם כאב, בכל צחוק, בכל מילה, בכל נשימה אני רואה כאב. אין דבר אחד שמחזק אותי בשלב הזה בחיים שלי, ואני לא יודע אם אי פעם אני אצליח לעבור את שלב ההכרה במציאות הנוראית הזאת שנקלעתי אליה. אם יש אלוהים והוא שומע אותי, תעשה שזה היה חלום בלהות, תן לי לחזור בזמן ופשוט לחבק אותה מבלי לשתות, לאכול או ללכת לישון. רק לחבק ולשמור עליה מכל משמר. אני מצטער, כל כך מצטער, ובעיקר שבור.
