איך מתחילים?

dedikilcool

New member
דעתי...

לעניות דעתי אחד מהשניים: 1. הגבר שלך עדיין לא עבר את המשבר שלו. הוא עדיין שם. נראה לי שהוא לא יודע מה להחליט כי הוא "עמוס" מבחינה מנטאלית. 2. לגבר שלך יש מערכת אחרת שהוא מנהל הוא עדיין לא יודע עם הוא רוצה להיות במערכת הנוכחית או החדשה. לכן הוא כרגע בלימבו. אני חושב שאת צריכה לברר יותר פרטים לראות אם בכלל יש על מה לדבר.
 

שלי87

New member
יש מצב די טוב שאתה צודק...

אבל כמו שכתבתי באחת מתשובותי הקודמות - אני לא ממש מקבלת ממנו תשובות ברורות לשאלות האלה, זה לא שאני לא שואלת אותן. יש תשובות ברורות - 1. אני לא בוגד (אמר שאם היה בוגד היה מספר בשלב זה) - אני לא בטוחה שאני מאמינה לו 2. אני רוצה לתקן. (אבל - לא יודע איך או מתי) 3. אני לא רוצה לעזוב/לפרק עכשיו. (ובפרשנות שלי - מה יהיה אח"כ? אלוהים גדול...) זה מה שיש לי לשחק איתו נכון לעכשיו.
 

dedikilcool

New member
זה לא הרבה...

"אני לא בטוחה שאני מאמינה לו" וואו... זו משפט המפתח לפי דעתי. אם את לא בטוחה ולא ממש מאמינה פה הבעיה. לא, שלא תביני אותי לא נכון. אני לא טוען שהבעיה היא בך. אני טוען שיש כאן שבר ממש עמוק. כאן המקום ללכת לטיפול זוגי על מנת לטפל בשבר הזה. על מנת לחדש את האמון בבן הזוג (אם את חושבת שזה אפשרי). את לא סומכת עליו. מצב כזה הוא בלתי אפשרי במערכת יחסים נורמלית.
 
תשובות ברורות

הדברים שאת יודעת בפירוש ממנו - לפי דברייך - הם חשובים יותר משאת משערת. בעצם הוא אומר לך, ואת רוצה את אותו הדבר: לא לפרק את הקשר. כלומר, אתם אומרים: אנחנו רוצים להיות ביחד, אבל אין לנו תוכנית איך לעשות את זה. יש המון זוגות שלא רוצים להתגרש, אבל לא יודעים איך לעשות שהקשר יהיה יותר נעים, חיים בלי תוכנית. זה מדהים לראות איך בדבר כמעט הכי משמעותי בחיינו, הזוגיות, אנחנו מתנהלים ללא תוכנית, כלומר ללא דיבור האחד עם השניה לגבי איך אנחנו רוצים את החיים שלנו ומה אנחנו עושים כדי שזה יהיה מציאותי.ואני מתכוונת לזוגיות ולאינטימיות הזוגית. אנחנו רואים שבעצם "אהבה זה לא מספיק". בבירור מקצועי אפשר להקיף את כל המעגלים הסבוכים שהעלית . בהצלחה.
 

czar

New member
לתמיד - סוף ימי התום

קודם כל אתחיל בסיפור שסיפרת, סיפור חיים שעוברים המון ואתה שניכם אם אני קורא את הסיפור, שניכם צודקים בכל הצעדים שכל אחד בחר, וההתנגשות ואי הסכמות היתה לגטימית כמו החלטתו לגור בבית שלכם, וזה בסדר מבחינתו. החיים או ההתמודדות שלנו הם כמו סינוס, גלי, עת למעלה עת למטה ואנחנו חייבים לדעת לעמוד מול ההתרחשויות בחוכמה. מה שקרה לך מצויין, מצויין כי הוא הוציא אותך מהבועה שחשבת שאת חייה בה לחיים האמיתיים, המושג "לתמיד" איננו קיים עוד, נאדה, לא קיים כמעט בשום חברה ולכן אפילו המחשבה הזאת תמימה מידי וגובלת בילדותיות. להיפך, אין כמובן מאליו, ועצם זה צריך לגרום לכם לא לשקוט וכל הזמן לטפל בעצמכם. החיים וקצבם יותר חזק מכולנו.
 

שלי87

New member
czar, לא ממש הבנתי את מה נאמרת בהתחלה...

אשמח אם תוכל להבהיר ולפרט. מי צודק במה? מה זאת אומרת החלטה לגור בבית שלנו? לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך
 

czar

New member
את

אולי צודקת בתמיכתך בו, אחכ בזה שהלכת לשיון אצלך אימך, וכנל שהוא בחר באותה תקופה לישון בביתכם ולא להצטרף אליך.....כל אלו במסגרת הסביר לדעתי.
 
מקבילות

אחד הדברים שמאד קשה לנו לתפוס בהקשר לחיים זוגיים שיתופיים היא ההבחנה בין שלי - שלו/ה - שלנו. את חושבת ומאמינה ופועלת בדרך כלשהי ומשוכנעת שהוא צריך לחשוב, להאמין ולפעול בדיוק באותה דרך. אלא שלא טרחתם בכלל לתאם ציפיות ולבדוק ששניכם חושבים מאמינים ורוצים לפעול כך. וכאשר את מגלה שהוא לא, את נעלבת מאד. העלבון והפגיעה הזאת מובנים לי, אבל אני חושבת שהם כרגע החלק התפל והפחות חשוב בסיפור שלך, למרות שהכי קל לצלול אליהם. הם הכי נגישים ומעוררים חמלה עצמית. בגדול אני מרגישה מהסיפור שלך שהוא נורא מורכב. הוא בעיקר מרגיש לי מורכב מכל מיני מעגלים שלא ממש מתחברים ומשתלבים ומה שכן מחבר הוא ה'מחוייבות לתהליך', כאשר גם כאן, לכל אחד ואחת מכם יש את הפרשנות האישית שלו ל'מחוייבות' הזאת. כל אחד מכם נמצא במקום מאד רגיש ומבולבל בפני עצמו ועם עצמו (גם להיות שבועיים אחרי לידה זה לא עניין של מה בכך כשלעצמו), וגם הביחד שלכם מאד מקרטע. תראי לדוגמה איך משתנות הפרופורציות: בהחלט יכול להיות שאם סיפור המסגרת לא היה כל כך מעסיק אותך, היית פורצת הנה ושוטחת בכאב את משבר האמון ביניכם ושכנראה 'תפסת אותו על חם'. היום המשפט הזה נמצא רק בתוך סוגריים, לקראת סוף הסיפור שלך. כלומר, ה'תפסת אותו על חם' ממש לא נמצא בראש דאגותייך עכשיו משום שאת כנראה מבינה שהקושי והבעיות הן במקום בסיסי יותר, והקשר האחר שלו, כביכול, אם באמת יש לו כזה, הוא לא המהות. המורכבות הזאת עושה את הדברים לא פשוטים, בעיניי, ולדעתי אתם חייבים עזרה בלעשות קצת סדר בחיים שלכם, גם באופן פרטי וגם כזוג. מאד קשה לטפל במצב כל כך רגיש וטעון ממקום בו הפערים ביניכם מאד גדולים. מאד הייתי מציעה לך לפנות, קודם כל בשביל עצמך, לעזרה ותמיכה, על מנת להבין לחלוטין את התחושות שלך של 'לא לוותר על הקשר' לעומת הריחוק והקושי שאת מתארת. גם הנכונות שלך לעשות כל מה שהוא רוצה, לא להגיד את אשר על ליבך, לא לעמוד על שלך, לא לשים עצמך במקום שווה לשלו במערכת הזאת (בבחינת בעלי אלופי אדוני) ולצפות שהוא יעשה אותו דבר כלפייך, כשהוא בכלל לא בכיוון, מראה על עיוות של תפיסת מקומך/מקומו בקשר שאמור להיות מושתת על שיתוף ושיקוף. מהמקום שלי אין לי הצעות אופרטיביות אחרות, למעט יוזמה עצמית ואישית שלך לקבלת עזרה ואחריות על חייך. אני חוששת שגם אם תדברי איתו עד מחרתיים, זה לא ממש יקדם אתכם משום שאתם כרגע נמצאים בשני מקומות שונים ומדברים בקולות שונים. מישהו מכם צריך לעשות איזשהו שינוי פנימי על מנת לשנות את כל דפוס היחסים ביניכם. ואם את המודעת יותר, כנראה שזאת צריכה להיות את.
 
למעלה