איך מתחילים לנשום...?

[miss beetle]

איך מתחילים לנשום...?

היי... כתבתי את סיפור הנישואין שלי כאן לפני כחודש... (מצרפת קישור...: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1756&MessageId=140280376 לאחר שדיברנו וליבנו את הנושאים... הבנתי כי אין מצידו אפשרות לשום פשרות..., עשיתי חשבון פשוט: אני אוהבת אותו ויש לנו זוגיות טובה ואוהבת, אך איני מוכנה לוותר על עצמי כבת אדם בתוך כל המערבולת הזו שלו, בכניסה לעולם הדתי (אומנם הינה מתונה אך זוהי רק ההתחלה) ואיני מוצאת את עצמי מגשימה את חזונו (הטרי): לקיים אורח חיים דתי. שנינו אוהבים, כואבים ומבולבלים מהגיענו למצב... מה שהכי כואב שאיני יכולה להאשים אותו, אני רואה בהיסחפות הזו אל הדת כסם, וכמו שלא ניתן לכעוס על מסוממים או אלכוהוליסטים איני יכולה לכעוס עליו... יצאתי מהבית... הגעגועים והמחשבות אינן מפסיקות... מצד אחד מתה ללכת אליו, לחבק אותו, להריח את הריח המיוחד שלו... להרגיש רק עוד פעם אחת.. את זרועותיו מחבקות אותי... אולי לישון לילה נוסף עם האדם אליו התחייבתי לכל חיי וראיתי את עצמי מזדקנת איתו... כל אוהבת וכואבת... וכך גם הוא... ומצד שני, לא יכולה שלא לשאול את עצמי "מה הטעם?", הרי זה רק יכאיב, כי חוץ מהאהבה העצומה הזו שלנו, אין לנו מקום יחד באורח החיים הדתי... אותו הוא כל כך רוצה ואליו הוא פשוט נשאב... מה שהכי כואב שכשאנו מדברים פנים אל פנים, איני מצליחה למצוא את האדם שהתחתנתי איתו... העיניים שלו נראות כל כך זרות ומרוחקות... כאילו הוא אינו "שם" במלוא מובן המילה... בולט כי הוא נקרע גם... דיברנו על גירושין ושנינו מסכימים שזה הדבר הנכון לעשות במצבנו... הכל כל כך טרי, מבולגן וכואב עכשיו... איך מחזירים את הנשימה?

 

[ye44]

ברבנות ../images/Emo88.gif

" מה שהיה היה תנננה " "גיסתנו " הוא כבר מזמן בעולם אחר צאי מהקטע שהוא אוהב אותך וכל הטלנובלה מה את מרמה את עצמך ? הןא כבר בעולם שלו מפנטז על הרבנית שתחייה לצידו לצערי את כבר מזמן אאוט הוא כבר השלים עם זה הביה שאת לא משלימה קדימה צאי לדרך חדשה בלי חפירות עצמיות בהצלחה

 

[ye44]

הביה=הבעיה

 

[miss beetle]

תודה על התגובה המפרגנת בעליל

איני מרמה את עצמי, אני זו שקמה ועזבה את הבית... איני בטוחה שהוא מדמיין על רבניות למיניהן היות והוא מאוד מבולבל והתגובות שלו לפרידה שלנו מבולבלות (ומשתמעות לשתי פנים) והוא עצמו אמר שהוא מבולבל וזה מה שמקשה את כל המצב... (כמה "מבולבל" במשפט אחד...) אני משלימה עם המצב, הבעיה נפתרה היות ואנו לא שוברים את הראש בשביל לגשר ולמצוא "דרך משותפת"... אבל ההשלמה וההכרה ברציונל, אינה מפחיתה מהכאב...

 

[ye44]

אם קמת ועזבת

אז תפסיקי לחפור לעצמך והבלבלות שלו עם עצמו זאת הבעיה שלו אז תפסיקי להיות הפסיכולוגית שלו ושיתבשל במיץ של עצמו

אם את רוצה להפיג את הכאב אז הגיע הזמן שתצאי תבלי ותשתי כמה צ'ייסרים של ג'ק דניאלס זה מפיג את הכאב

 

[rrredshay]

תגיד לי,

אין לך קרטונים לפרק?

 

[ye44]

הכל כבר מפורק עומד וניצב

הLCD תלויה כבר על הקיר רק הכבלים של מערכת הסראונד מחכים לך

 

[מתגעגעת 28]

ללא נושא

זה לא הולך להיות מנחם מה שאני אומר לך...‏ אבל בגלל שאתם אוהבים אחד את השני כנראה שיהיה לך מאוד קשה להשלים עם המצב מד שני את לא יכולה לחיות בעולם שמכתיבים לך את הכוח כולנו מוצאים בסופו של דבר זה קשה לכי לשיחות נסי לא לשקוע תהי עם אנשים שאוהבים אותך עד שהתקופה תחלוף לאט לאט...‏ בת כמה את יש לכם ילדים?‏

 

[אייבורי]

מהאף

תשמעי, אין פרידות שמחות אבל יש שיר נהדר של חוה אלברשטיין שנקרא שיר לעצמי [הנה חלק מהשיר] "כל הדברים בעולם נולדים קטנים ועם הזמן כמובן גדלים כל הדברים בעולם נולדים קטנים ועם הזמן כמובן גדלים. רק הכאב בעולם רק הוא נולד ענקי כרי שילך ויקטן חכי ותראי"

 

[Rtitan]

לאט לאט... לא נשימות עמוקות... ../images/Emo24.gif

פרידות הן דבר כואב... יש מי שהפרידה "חולפת לו ליד האוזן" ואחרי שבוע הוא פחות או יותר, לא זוכר מי זה היה הדבר הזה שפעם הוא אמר לו "אני אוהב...". יש מי שהפרידה חורטת את ליבו לעומק והכאב הוא כאב על אובדן אמיתי... כל אחד והדרך שבה הוא מתמודד עם העולם, עם רגשות ועם כאב. אני שייך לסוג השני, לכן אני יכול לדבר מנקודת המבט הזו... התקופה הראשונה מטרפת את העולם סביבנו ומערבלת כל דבר נורמלי שאי פעם התקיים בו, אנחנו לא רק לא מבינים, אנחנו בכלל עוד לא ממש מעכלים שמי שהיה חלק כל כך גדול בחיים שלנו - פתאום איננו, לעולם לא יהיה ואנחנו נשארנו עם כל כך הרבה ממנו בתוכינו. הכותרת שכתבת הרעידה אותי - אני זוכר את עצמי בפרידות מאד כואבות בחיים שלי. במשך חודשים הייתי צריך להזכיר לעצמי "RT... אתה חייב להמשיך לנשום רק עד מחר בבוקר..." - כך בכל יום, צריך לנשום רק עד מחר בבוקר... אחרי זמן מה, חוזרים להתרגל לנשום... עוד לוקח זמן עד שחוזרים לחיות - אבל כבר לא צריכים לזכור לנשום... חישבי על גולם של פרפר - התקופה של הפרידה היא כמו פרפר בגולם, אנחנו מכונסים מאד רק בתוך עצמינו. ייקח זמן עד שנבשיל לצאת החוצה - לפרוש כנפיים ולעוף שוב אל העולם

לאט לאט - זה יגיע... תמצאי את הדרך שמתאימה לך - תעשי רק מה שמרגיש לך נכון - אחרי הכל - ממתין לך בחוץ עולם נפלא

 

[והלאה וכאן]

הקושי הזה...

הצורך בנחמה ובחיבוק דווקא מהאדם שהוא ה'גורם' לכאב הזה ולצורך באותה נחמה בדיוק. דיסוננס לבבי

 

[גיטריסט1]

לנשום עם הזימים

שניה,,, בירצינות- לא קראתי לעומק אבל ניראה לי לא נכון להתגרש בגלל חזרה בתשובה. זאת לא הכוונה של אלוהים לפרק משפחות. צריך קצת אולי פסק זמן והוא יתמתן. אפשר שאת תשארי חלוניה והוא דתי. לא ניראה לי שיש רבנים שיטיפו לו להתגרש בגלל החזרה בתשובה. תנסו את הרב שרלו. רק עניתי בזריזות - אקרא יותר לעומק ואז אגיב. אלא אם זאת חזרה בתשובה שמקורה בשריטה נפשית- ואז זה לא קשור לדת.

נ.ב. ד"ש לכל מי שמכיר אותי.

 

[גיטריסט1]

קבלי תיקון

התחלתי לקרוא את השירשור- וראיתי שאין לכם ילדים- אז זה לא נורא אם תתגרשו

 

[גיטריסט1]

קראתי את השירשור -

גם אני סוג של דתל"ש ויותר בכיוון שלך- הפשרני והמסורתי והסקפטי (כבר באירופה הייתי סקפטי) אולי ההתחזקות שלו היא סוג של שריטה. גם לי היה קשה מאוד אם משהי שהולכת ומקצינה,,,, בקיצור כל האופציות פתוחות בפניכם אתם צעירים...

 

[גיטריסט1]

../images/Emo65.gif../images/Emo65.gif ועכשיו ל-פ-י-ר-ס-ו-מ-ו-ת ! ../images/Emo13.gif

אם תרשו לי - אני חובבן בניפוח בלונים, אבל יש לי מכרה מומחית עושה בלונים לכל אירוע מקצוענית ממש. הנה קישור לאתר שלה -

בלונים.

 

[גיטריסט1]

......

 

[miss beetle]

משיבה קצת באיחור ...

לא הייתה שום בעיה מבחינתי להישאר חילונית (אם כי, לא גמורה) ושהוא יהיה דתי הבעיה היא שהוא לא הבין כמה הוא השתנה ולא הפסיק לקרוא לי "מגזימה" אדם שפתאום, ללכת לבית כנסת, ל-כל- שיעור תורה עליו הוא שומע - בכל זמן נתון, אם היו לנו תכניות וגם אם לא להתפלל בבית, לקרוא תהילים, ספר קודש ולהתבודד (למי שמבין את המשמעות) ובכלל לשמור -כמה שיותר- מצוות על חשבון להשקיע בלדבר או לנסות להבין את הקושי ולנסות למגר עליו זה לא האדם שאני יכולה לבנות את חיי עימו עם כל האהבה והחלומות והציפיות מן הסתם, לא על חשבון ביטול האני העצמי שלי... הפירוק הוא לא בגלל החזרה בתשובה אלא בגלל אי היכולת שלי, להמשיך לוותר כל כך עד כדי ביטולי כאדם - בציפייה כי הנה, עוד רגע הוא עוצר ומסתכל עליי נחנקת... שנה וחצי הן מספיק זמן להתמתן - זה לא קרה... ולנושא הרבנים - האבסורד הוא שהוא אפילו לא עשה שאלת רב והרי כולם יודעים שכל רב יגיד לו לשמר את שלום הבית בייחוד שלא מדובר באישה "כופרת" (חילונית אך שומרת את ההנהגות העיקריות). לא הפסקתי להתעסק בשאלה מדוע לא הלך לשאול רב אם הוא כל כך מתחזק קטונתי זה לא שווה את האנרגיות שלי רוצה להיות כבר אחרי כל זה, אחרי כל התהליך.. רוצה שזה יהיה כמו חלום רע שעבר ונגמר... לילה טוב....