איך מתגברים על פחד קהל?

[שוקו תות בננה]

איך מתגברים על פחד קהל?

(ראיתי שיש איזכור לזה בשרשור השוויץ, והחלטתי לפתוח את הנושא). אני ממש ממש אשמח לתובנות. אני לומדת לתואר שני, ומי שמכירה, לפחות במדעי החברה, כל שיעור כולל רפרטים ומצגות למיניהן...אני ממש סובלת מזה. אמנם, אני מתמודדת עם זה איכשהו, אם ממש אין ברירה, אבל הקול שלי לא יציב, אני יורה את הדברים שיש לי בראש "על אוטומט", והזרימה של הדברים שלי ממש לא טבעית. שלא לדבר על הלחץ שאני נמצאת לפני שהתור שלי מגיע לדבר. אני מרגישה אז שהלב שלי עוד שניה יוצא מהחזה.

מה עושים? יש דרך להתגבר על זה או שזה רק ענין של אימון? כי הבעיה כאן היא שאני מנסה להתחמק מלקחת שיעורים שכוללים רפרטים (אני בודקת לפני בסילבוס), ואז גם לא ממש מתאמנת ברפרטים, וחוזר חלילה...מעגל סגור. אוף, בעסה. ממש מתסכל.

 

[shelycat]

לשנות גישה

זאת הגישה שלי בכל אופן, אני טובה בלדבר מול קהל\ציבור אבל אינ לא טובה באימוץ שיטות ה"הרצאה" המקובלות, הן לא מתאימות לי מרגישות לי תקועות ולא דינמיות מספיק ולא מספקות מבחינה אישית, אז שיניתי גישה כשזה היה אמור בהדרכות וסמינריונים למינהם והיום במקום לדבר אל קהל אני מדברת עם הקהל, משוחחת עימו מנהלת אינטראקציה, מאפשרת סטייה ממה ש"מתוכנן" תוך שימת לב לחזרה לנקודות מסויימות אם דילגתי עליהן מסיבה זאת או אחרת, במקום להקריא מצגת אני מכינה נקודות לשיחה ומקפידה לגעת בהן בלי לקשור עצמי לנוסח קבוע. לי זה עובד. כשמדובר בשיחה זה פחות מאיים מ"הרצאה" חד צדדית ואז הרבה יותר קל לזכור שאין בעצם שום דבר מאיים בסיטואציה שבא אני בין כה בקיאה בחומר ובמקרה הגרוע ביותר מתנצלים אומרים שאין את המידע הזה כרגע או שהנושא דורש בירור ואני אשוב אליהם עם תשובה במועד מאוחר יותר. מותר לא לדעת לפעמים ועדיף להגיד שלא יודעים מאשר ליפול לבור של כיסוי תחת ללא בסיס.

 

[ורד55]

רק רציתי להגיד...

שגם אני סובלת מאותה תופעה ( אם אפשר לקרוא לזה כך...) וגם אני במסגרת הלימודים שלי צריכה הרבה פעמים לעמוד מול הכיתה ולהציג מצגות וכו ואני נתקפת פחד היסטרי שמחבל לי בסופו של דבר במצגת טוב אז לא עזרתי רק שיתפתי

 

[בנניטה]

מה שעבד אצלי- פשוט התמודדות, קפיצה למים

גם אני הייתי פעם בדיוק כמו שאת מתארת. כשהייתי בצבא, היה לי ריב גדול מאד עם המפקדת שלי, כי היא הכריחה אותי ללכת ולהעביר במקומה שיעור בקורס קצינות (היא התחייבה להעביר אותו חודשים מראש, וברגע האחרון לא הסתדר/התחשק לה). בסופו של דבר הלכתי כי לא ממש היתה לי ברירה והיה סיוט. שנתיים מאוחר יותר, כשהייתי סטודנטית, נורא רציתי לעבוד במקום מסוים שידיד מהלימודים סיפר לי שהוא עובד בו. המקום נראה לי מגניב לגמרי, כיפי ומענין. הבעיה הקטנה היתה- העבודה היתה הדרכה מול כיתות ילדים/קבוצות משתלמים מבוגרים (השתלמויות מורים וכד'). החלטתי לנסות. בפעמים הראשונות שקשקתי ורעדתי. דאגתי להגיע תמיד מוכנה ב 200%, ו...זה עבד. בסופו של דבר היתי אחת העובדות המוערכות שם, ונשארתי 4 שנים.

 

[טרי]

כמה טיפים

אמנם אין לי פחד קהל אבל בעבודה יצא לי כמה פעמים לסוע לחו"ל להרצות מול קהל באנגלית - וזו ממש לא שפת האם שלי. רעדתי מפחד לפני הנסיעה/שתיים הראשונות עד שחברה נתנה לי טיפ שממש עזר לי - תמצאי לעצמך משהו שלגיטימי לעשות איתו הפסקה אם את מגמגמת. אצלי לדוגמא - אני תמיד עם בקבוק מים בהרצאות. אם אני רואה שאני מתחילה לגמגם, או מתנתקלי חוט המחשבה או משהו כזה, אני שותה שלוק מים. זה לא בשביל המים אלא בשביל ההפסקה, והנשימה. לא האמנתי שזה יעזור, אבל זה שינה לי לחלוטין את כל החוויה.