לא נעים לומר, אבל בולשיט.
מדיה דיגיטלית היא בפוטנציה מדויקת ברמה של 1:1. ללא שום עיוות. בפועל, בגלל ענייני נפח וכו מבצעים דחיסות כאלה ואחרות. דיסק הוא בפוטנציה (וכמעט תמיד בפועל) יהיה נאמן למקור בצורה משמעותית יותר מאשר ויניל. הפער הוא עצום. הויניל (עם כל הרומנטיקה) רגיש לאינספור השפעות חיצוניות, מאבק, דרך שריטות וכו. הדיסק לעומת זאת רגיש הרבה פחות והכי הרבה שיכול לקרות זה שהוא פשוט יקפוץ / לא ינגן מקטע. אמצעים לבדיקת הנאמנות של הנתונים מוודאים שהאות המתקבל מדויק לחלוטין. למה אנשים מעדיפים ויניל? 1. רומנטיקה. 2. ״צליל חם" - אינו מעיד על נאמנות למקור. אפשר אם רוצים באמצעים דיגיטליים לשחזר גם על קומפקט דיסק ומדיות דיגיטליות. לגבי נייר מול אכסון דיגיטלי - בולשיט אחד גדול. הנייר כבודו במקומו מונח, הוא הופך לפחות רלוונטי בתחומים רבים בימינו. אשאל זאת ככה: למה קוברים היום לגובה? אלפי שנים לא עשו את זה, מה היה רע בקבורה הרגילה? עהתשובה היא שהמציאות משתנית, מקום לקבורה מתחיל להגמר, ונושאים של איכות הסביבה מתחילים להיות אקוטיים יותר. כך גם עם הנייר. ראשית הוא מהווה בעיה סביבתית קשה. שנית, כמויות המידע המודפס הופכות את הניהול שלו לבלתי אפשרי. אם פעם כדי ללמוד מקצוע מסוים בנאדם היה נעזר בספרים עם x דפים. היום יכול להיות שהמספר גדול בסדר גודל. מדיה דיגיטלית חוסכת במקום בבית, אפשר ללכת איתה לכל מקום בלי כאבי גב, והחיפוש בתוכה קל לאין ערוך. ואם איבדת אותה, סביר להניח שיש לך גיבוי בענן, וקל יהיה לשחזר אותה. ועוד לא דיברנו על האופציה של להנגיד אותה גם כשאינה איתך. אני למשל קונה ספרים רק דרך קינדל כיום. יש לי מכשיר קינדל, אבל הספרים נגישים לי גם באייפד, בלפטופ, במחשב במשרד וכו. כמובן שהחיפוש בהם נוח יותר, אני יכול להוסיף הערות, לקרוא הערות של אחרים וכו. אדיר. וטוב יותר לסביבה.