איך מרדימים פעוט בלי הנקה??

איך מרדימים פעוט בלי הנקה??

אז זהו: הפשוש החליט להיגמל, לחלוטין ובכלל, בגיל שנתיים וחודש, ביום שלישי בשש בבוקר, ומאז אין ציצי בעולם יותר. גם כשהוא רעב! הוא פשוט מתחנן לאוכל. וציצי לא בא בחשבון. (אבל היערב הוא דווקא הביא לי את כל הבובות והדובים שלו להנקה. כנראה שבשבילן זה עוד בסדר
) והוא רגוע ומבסוט מהחיים בדיוק כמו קודם.... חוץ מאשר בערב, שהוא פתאום לא מסוגל ללכת לישון. בלילה הראשון עצבנו אחד את השני איזה זמן עד שהוא ממש בכה, ואז איכשהו הצלחתי להרגיע ולהרדים אותו עלי על פוף בחדר העבודה לצלילי מוסיקה שקטה מצוינת. וישן כל הלילה. חשבתי שמצאתי את השיטה האולטימטיבית. אז זהו, שלא. בלילה השני (אתמול) חזרנו מחברים אז הוא נרדם באוטו. והתעורר בשתיים, רצה מים, ועד שהבנו מה הוא רוצה הוא כבר התעורר לחלוטין ולא נרדם עד הבוקר, גם כשכבר היה שפוך. היה מזעזע
והלילה... ניסינו כך, ניסינו אחרת, היו הרבה התחלות של בכי ואני לא הייתי מסוגלת להתעקש על להישאר אתו בחדר החשוך כשהוא בוכה, בסוף אישי לקח אותו לסיבוב בעגלה, ותוך חמש דקות הוא נרדם כמו כלום. מה לעשות? אני לא אוהבת את קונספט העגלה (למרות שהוא הוכח כיעיל), זה נראה ללי כמו להחליף הרגל-תלות אחד (ציצי, שלפחות היתה לו הצדקה פיזיולוגית ואבולוציונית וכל זה) בהרגל תלות אחר, הרבה יותר גרוע. ומעצבן. וחוצמזה החורף מתקרב... בעלי אומר שזה רק שלב, וברגע שהוא יתרגל להירדם כל ערב בלי ציצי, ולא חשוב עם או בלי תנועה, יהיה לו יותר קל לוותר על שלב העגלה. אני לא לגמרי בטוחה, אבל אני לא בטוחה בשום דבר כרגע. בשלב מסוים נתתי לו בקבוק עם חלב עזים, הוא שתה אותו בישיבה במיטה בשמחה ובהנאה גדולה, ותוך כדי ביקש לצאת החוצה מהחדר. כלומר, מרדים זה לא. האם להמשיך להציע לו חלב לפני השינה? למה בעצם? אין לי שום דבר נגד חלב עזים, אני פשוט לא מצליחה לחשוב אם כדאי או לא כדאי לתת לו. ובבקבוק?? יש לי גם "שמיכי", שסייע לו מאוד להירדם בגן כשהוא התחיל שם. אני אנסה צהציע אותו מחר... אבל חוששת שגם זה לא יעזור. יש רעיונות? עידוד? אני מאוד זקוקה לעידוד! הילד הזה פשוט סידר אותי, הפיל עלי את הגמילת בזק שלו משום מקום, ואני מאוד מבולבלת ומרגישה שאני פתאום לא מבינה מהחיים שלי, ושכל אנשי החמש-דקות המתועבים צדקו והם עכשיו צוחקים עלי מלמעלה: "אמרנו לך לא להרדים אותו בהנקה!!". אבל עד עכשיו החיים היו כל כך בסדר... ולא תיארתי לי שהגמילה (העצמית) שלו תיראה ככה!
 
ודרך אגב, כשמישהי שואלת אתכן מה לעשות עם גודש

שגנרם מגמילה עצמית פתאומית, תעשו לה טובה ואל תענו "תסחטי קצת עד להקלה, אבל לא יותר מדי כדי לא להגביר את ייצור החלב" זו התשובה הכי מעצבנת בעולם, כי היא לא ברורה. לא הייתי בטוחה מה זה "הקלה", שאבתי עשרה-עשרים סיסי ולא העזתי יותר כי שמא זה יותר מדי? פחות מדי? יותר מדי? התשובה הנכונה היא: לשאול אותה כמה פעמים ביום השובב ינק לפני שהוא הפסיק. ואם היא עונה "שש לפחות" אז להגיד לה לשאוב שלוש פעמים ביום! עד שהמצב מתייצב והגודש נעלם, ואז להוריד בהדרגה. או במילים אחרות - לרדת (בשלב ראשון) לחצי ממספר היניקות המקורי. לא פחות. וגם: לשאוב עד שהשד מתרכך והגושים נעלמים! כל עוד יש רקמה קשה, דחוסה - יש מקום לשאוב, ויש עדיין הרבה חלב בשד שידכא ייצור חלב נוסף. וצריך לשחרר את הדחס הזה. אחרת - צרות. וכאבים. אני לא הבנתי את זה בהתחלה, ו... בררר. עכשיו אני מרשה לעצמי לשאוב עד 100cc כל פעם, שזו היתה המנה הרגילה שהייתי מסוגלת לשאוב בזמן היעדרות שלו, וקצת פחות ממה שהוא היה יונק אילו היה אתי. ועוד טיפ: אם הסחיטה ביד מכאיבה, אז להשתמש במשאבה ידנית, לא חשמלית, כי היא מגרה פחות את השד לייצור חלב ויותר קל לשלוט בעוצמה שלה. זהו, פרקתי
 

She Dolphin

New member
רק כדאי לקחת בחשבון שהחישוב המתמטי שלך

לא יעבוד אצל כולן. יש נשים שהניקו 6 פעמים ביום ו 3 שאיבות ביום לחלוטין לא יספיקו להן והן יחטפו דלקת. לצערי הרב זה עדיין צריך לחזור אל האשה, וסליחה שזה מעצבן. אף אחד או אחת לא יכולים לתת "מתכון" מדוייק לגמילה מיידית מהנקה. ה"מתכון" היחיד שאני מכירה הוא שכל אחת שנמצאת במצב כמו שאת היית צריכה במשך כמה ימים (כמה ימים זה "כמה ימים"? מצטערת, גם פה אין תשובה אחת שתתאים לכולן
) להיות מאוד קשובה לגוף שלה וללכת מאוד בזהירות על הגבול הדק שבין "לסחוט להקלה" ובין "לא לרוקן את השד יותר מדי". יש נשים שעבורן יעבוד הכי טוב לשאוב פחות פעמים ממה שהתינוק ינק, ויש נשים שבשבילן יעבוד טוב יותר לשאוב את אותו מספר פעמים שהתינוק נהג לינוק, אבל בכל שאיבה כזאת לשאוב פחות זמן ממה שהתינוק נהג להיות על השד, ורק אחראי כמה ימים לעבור לפחות שאיבות בהדרגה. ומעבר לכך, כל הכבוד על הגמילה המוצלחת
 
תודה על התשובה החכמה!

אני הלכתי כל כך בזהירות על הקו שבין יותר מדי לפחות מדי, ששאבתי הרבה הרבה הרבה פחות מדי. את יודעת, זה ממש מנחם אותי לשמוע שאין "מתכון", ושקשה לחזות את זה מראש, זה עוזר לי להרגיש פחות טיפשה ופחות רע עם עצמי
עכשיו הגודש עבר כבר, יוצא פחות ופחו חלב כשאני סוחטת, אבל אני עדיין תקועה עם גוש גדול בגודל חצי ציצי (חצי ציצי קטן, משהו כמו חמישה או שבעה סנטימטר אורך) בשד הימני שלי. אני ממסז'ת את האזור, לפעמים בעדינות ובסיבובים, לפעמים בלחיצות עמוקות ואיטיות מאוד, לפעמים מרטיטה אותו קצת (על עקרון עוצמת הרות) ובינתיים אני לא רואה שיפור. אני מפחדת שזה תפתח לדלקת או משהו. זה לא כואב, אלא אם כן לוחצים עליו. יש עצה?
 

She Dolphin

New member
קודם כל, זה שזה לא כואב זה כבר טוב

תנסי בנוסף לעיסויים לחמם קצת בזהירות את מקום הגוש (בעזרת כרית לחימום במיקרוגל). כמו כן אני לא זוכרת אם סיפרת שהשתמשת בכרוב, אבל את יכולה גם להניח כרוב על הקטע הקשה ולראות אם יש שיפור. תרגישי טוב
 

Sailorgirl

New member
אנחנו החלפנו הנקה בעגלה...

זה היה בשלבים והיה סיפור די ארוך אבל בעלך צודק - זה שלב מעבר היה כמה חודשים של טיולי לילה עד שנמאס לנו. זה הוציא אותי מדעתי שהילדה לא נרדמה בחדר שלה אבל בסוף הגענו לזה שהיא נרדמת בחיבוקים (עד היום) במיטה שלה וצריך להישאר איתה עד שממש ישנה... הבן שלי אחר לגמרי - הוא לא צריך להרדם בהנקה וזה ממש לא בא ממני הם יודעים כ"כ מה הם רוצים מגיל אפס...
 

ק3ת אח7ת

New member
נשמע שלבעלך יש אינטואיציות טובות ../images/Emo13.gif

אל תדאגי עכשיו ל"מה יהיה".... תעזרו לו לעבור את השלב הזה שהוא לא רגיל אליו של הירדמות ללא הנקה. אם הוא נרדם בעגלה ואם דרך זו נוחה לכולכם אז למה לא?
 

tzurtzur

New member
אז להפסיק להרדים עם ציצי?../images/Emo3.gif

היום תהיתי ביני לבין עצמי, האם זה נכון שהוא ככה מתמכר להרדמות עם ציצי. ואז חשבתי שאני ארדים עם ציצי רק בערב . ביתר אנסה שלא, נראה מה יצא מזה
אהבתי שהוא הביא לך את כל הבובות והדובים להנקה
גדול!
אפשר לתת
עידוד גם בלי להגיד משהו חכם?
 
טחינה יקרה ../images/Emo24.gif

קודם כל אני שמחה לשמוע שהגודש הוקל. כאבי ציצי יכולים להיות מבאסים מאוד מניסיוני. לגבי ההרדמה - הקטנה שלי בת שנה וחודש ולא מזמן הצלחתי בהפרדת הרדמות מהנקה בתהליך שהיה ארוך מאוד מאוד (4 חודשים) ולמרות שאין הרדמות עם פטמה בפה יש הרדמות בחיבוק. היא גומרת לינוק ומתכנסת אלי לחיבוק עד שדי לה ואז היא מסתובבת על הבטן והולכת לישון. לפעמים היא מעדיפה כפיות
אולי הבן שלך יסכים לרוטינה של סיפור בחיבוק? אולי השילוב של סיפור/שיר בחיבוק קרוב ונעים עם שמיעת נשימות רגועות ירדים אותו? בהצלחה רבה
 
המון תודה לכולכן

זה מאוד מרגיע ומאוד עוזר. אנחנו באמת נשמור על הרוטינה של העגלה, עד ש... ובתקווה שדברים יתפתחו בהמשך. צירצופית, כרגע הוא לא יסכים לשום דבר, כלומר הוא יסכים להרבה דברים אבל לא יוכל ממש להרדם אתם, ויקום ויבקש לצאת. בינתיים, אני מתחילה לטפטף לו על איך מחר הוא יוכל לקרוא סיפור, ואז לשכב, לעצום את העיניים ולהירדם, ולישון לילה שלם, ואיזה כיף זה. הלילה הוא ישן טוב, והתעורר רק בחמש וחצי בבוקר (שיפור! אתמול זה היה בשתיים וחצי). אז אני מרגישה שיש התקדמות. צורצור, אני אגיד לך מה חברה שלי עשתה: היא התחילה לטפטף לבת שלה (בת שנה וחצי, קצת יותר) במשך כמה שבועות שלאבא אין ציצי לכן הוא לא מיניק, ושאפשר ללכת לישון עם אבא בחיבוק. והבת היתה תמיד "מסכימה" כלומר מהנהנת בחשיבות. ואז ערב אחד היא השאירה את שניהם לבדם לשעתיים, ואבא חיבק אותה והזכיר לה שעכשיו הולכים לישון עם אבא עם חיבוק ובלי ציצי, והיא כמובן קצת בכתה כשהתברר לה שלאבא ****באמת**** אין ציצי ושהיא צריכה להסתדר בלי, אבל אחרי כמה יפחות ומחאות והתפתלויות היא הלכה לישון אתו, ו... נרדמה. ועכשיו הם עושים את זה באופן קבוע, אני חושבת ערב אחד בשבוע. מצד שני, עם הניסיון שלנו עם דניאל ואבא שלו, אני חושבת שהוא לא היה מסכים, וכן דורש לצאת החוצה ולהירדם בעגלה, או על האופניים. פעם אחת אני השארתי אותם לבדם בערב, ואכן דניאל הסתובב בבית ושיחק עד שהתעייף, ואז ביקש לצאת החוצה ולאופניים, ותוך עשר דקות של רכיבה נרדם. אבל לדעתי שווה לעשות את הניסיון, אפילו כמה פעמים. מה כבר יש להפסיד? אני עדיין לא רואה רע בהירדמות עם ציצי כמנהג, אבל טוב לדעת שיש כמה אופציות בארסנל. ולנו היו כמה אופציות תמיד: עגלה, אופניים, אוטו... רק חבל לי שאף אחת מהן (עדיין) לא נראית ככה: "לילה טוב, דניאל" "לילה טוב אמא. לילה טוב אבא. לילה טוב חומוס (או בובה, או רחיצת כלים, או פאזל)" וחסל!!! (מה זאת אומרת למה חומוס? חומוס זה חשוב. אני נורא אוהבת את איך שהוא אומר שלום לדברים. פעם היינו ליד הנהר והשתעשענו בזריקת אבנים לתוכו, עד שנמאס לי ואמרתי שהולכים ושנגיד שלום. אז הוא אמר: "שלום נהר. שלום ברווזים. שלום לזרוק".
 
אני חושבת כמו צירצופית

אצלנו זה גם עניין של מגע אבל הוא גם שותה משהוא לפני השינה במיטה מבקבוק אבל אנחנו דבוקים אליו לפני שהוא נרדם ככה ההרדמות הכי נעימה וטבעית לנו בדיוק כמו שהחתולים שלנו אוהבים להתכרבל ולהירדם איתנו
 
איזה קסם ../images/Emo99.gif

אצלנו החתולה והילדה לא הכי מסתדרות בעיקר כי הילדה עוד לא למדה ללטף בעדינות וחושבת שהחתולה היא הדבר ה-כ-י מעניין בעולם (לצערה של החתולה) ולכן מרגע הקימה ועד רגע ההשכבה היא רודפת אחריה בבית ומנסה ללטף. החתולה פחות מאושרת מזה...עכשיו היא עברה לישון בסלון כניראה כי היא רוצה לחזור לישון לילות שלמים
 
החתולה עברה לישון בסלון?

שלנו ישנים עם טבע אם טבע בסלון הם איתו אם הוא בחדר השינה הם איתו
 
אצלינו זה הפוך ../images/Emo8.gif

החתולה משתדלת להיות איפה שהילדה לא... אפשר להבין אותה - הילדה כל הזמן מנסה לתלוש לה חתיכות מההתלהבות. היא עוד לא לגמרי מצליחה לשלוט במוטוריקה העדינה כמו שצריך
 
אצלנו כשהוא ישן הם מבינים שהוא לא מסוכן יותר

וכשהוא יושב לאכול הם מצטרפים כי הם יודעים שהוא נדיב ויכבד אותם בלי שיבקשו אפילו
 

tzurtzur

New member
../images/Emo6.gif גדול! ../images/Emo6.gif

רק חסר לשים לו סינר וזהו (לחתול כמובן
)
 
אכן מתוק ../images/Emo6.gif

ורק רציתי להוסיף שגם אצלינו כמו אצל אםדניאל ההתחלה הייתה ארוכה. השכבה בלי ציצי יכלה לקחת שעתיים. אני שכבתי לידה במיטה והיא הייתה מתעמלת. בסוף היא הייתה איכשהוא נרדמת. ולא הסכמתי לצאת מהמיטה. מידי כמה דקות הייתי משננת את המנטרה " לילה טוב פרפלה. עכשיו הולכים לישון" כתגובה היא הייתה נשכבת ואחריה 2 דקות מקפצת שוב בעליצות על. לאט לאט זמן ההתעמלות התקצר והיום הוא גג 20 דקות. קראתי שאמא שלי תהלולי הגדירה את זה כ"פריקת עודפי מרץ מהיום". נשמע לי נכון
וחומוס זה באמת חשוב. במיוחד חומוס טעים.
 
למעלה