טחינה עם דבש
New member
איך מרדימים פעוט בלי הנקה??
אז זהו: הפשוש החליט להיגמל, לחלוטין ובכלל, בגיל שנתיים וחודש, ביום שלישי בשש בבוקר, ומאז אין ציצי בעולם יותר. גם כשהוא רעב! הוא פשוט מתחנן לאוכל. וציצי לא בא בחשבון. (אבל היערב הוא דווקא הביא לי את כל הבובות והדובים שלו להנקה. כנראה שבשבילן זה עוד בסדר
) והוא רגוע ומבסוט מהחיים בדיוק כמו קודם.... חוץ מאשר בערב, שהוא פתאום לא מסוגל ללכת לישון. בלילה הראשון עצבנו אחד את השני איזה זמן עד שהוא ממש בכה, ואז איכשהו הצלחתי להרגיע ולהרדים אותו עלי על פוף בחדר העבודה לצלילי מוסיקה שקטה מצוינת. וישן כל הלילה. חשבתי שמצאתי את השיטה האולטימטיבית. אז זהו, שלא. בלילה השני (אתמול) חזרנו מחברים אז הוא נרדם באוטו. והתעורר בשתיים, רצה מים, ועד שהבנו מה הוא רוצה הוא כבר התעורר לחלוטין ולא נרדם עד הבוקר, גם כשכבר היה שפוך. היה מזעזע
והלילה... ניסינו כך, ניסינו אחרת, היו הרבה התחלות של בכי ואני לא הייתי מסוגלת להתעקש על להישאר אתו בחדר החשוך כשהוא בוכה, בסוף אישי לקח אותו לסיבוב בעגלה, ותוך חמש דקות הוא נרדם כמו כלום. מה לעשות? אני לא אוהבת את קונספט העגלה (למרות שהוא הוכח כיעיל), זה נראה ללי כמו להחליף הרגל-תלות אחד (ציצי, שלפחות היתה לו הצדקה פיזיולוגית ואבולוציונית וכל זה) בהרגל תלות אחר, הרבה יותר גרוע. ומעצבן. וחוצמזה החורף מתקרב... בעלי אומר שזה רק שלב, וברגע שהוא יתרגל להירדם כל ערב בלי ציצי, ולא חשוב עם או בלי תנועה, יהיה לו יותר קל לוותר על שלב העגלה. אני לא לגמרי בטוחה, אבל אני לא בטוחה בשום דבר כרגע. בשלב מסוים נתתי לו בקבוק עם חלב עזים, הוא שתה אותו בישיבה במיטה בשמחה ובהנאה גדולה, ותוך כדי ביקש לצאת החוצה מהחדר. כלומר, מרדים זה לא. האם להמשיך להציע לו חלב לפני השינה? למה בעצם? אין לי שום דבר נגד חלב עזים, אני פשוט לא מצליחה לחשוב אם כדאי או לא כדאי לתת לו. ובבקבוק?? יש לי גם "שמיכי", שסייע לו מאוד להירדם בגן כשהוא התחיל שם. אני אנסה צהציע אותו מחר... אבל חוששת שגם זה לא יעזור. יש רעיונות? עידוד? אני מאוד זקוקה לעידוד! הילד הזה פשוט סידר אותי, הפיל עלי את הגמילת בזק שלו משום מקום, ואני מאוד מבולבלת ומרגישה שאני פתאום לא מבינה מהחיים שלי, ושכל אנשי החמש-דקות המתועבים צדקו והם עכשיו צוחקים עלי מלמעלה: "אמרנו לך לא להרדים אותו בהנקה!!". אבל עד עכשיו החיים היו כל כך בסדר... ולא תיארתי לי שהגמילה (העצמית) שלו תיראה ככה!
אז זהו: הפשוש החליט להיגמל, לחלוטין ובכלל, בגיל שנתיים וחודש, ביום שלישי בשש בבוקר, ומאז אין ציצי בעולם יותר. גם כשהוא רעב! הוא פשוט מתחנן לאוכל. וציצי לא בא בחשבון. (אבל היערב הוא דווקא הביא לי את כל הבובות והדובים שלו להנקה. כנראה שבשבילן זה עוד בסדר