איך מרדימים פעוט בלי הנקה??

[רויטל ב א]

כמה משעשע הזמן התעמלות הזה לפני השינה

כמה חמוד! עכשיו אני נזכרת שגם לנו הייתה תקופה כזו אז נהגנו להשכיב אותו לישון שנינו במיטה שלנו כשאנחנו משני צדדיו ואכן זה היה כמו שכתבת וכמו שתהלולי כתבה "פריקת עודפי מרץ" ממש חמוד! נראה לי שזה ממש שווה וחשוב מאוד כזמן איכות משפחתי

 

[yoyo10]

../images/Emo24.gif איך מרדים בלי הנקה

קודם כל מסכימה עם דולפינה אצל כל אחת זה אינדיבידואלי וטוב שאת מוצאת את דרך המלך שלך מקווה שעד מהרה תגיעה הקלה אמיתית הן שלי היה נרדם בהנקה עד שהייתי בהריון מקדם (הוא היה אז בן שנה +7 בערך) וכבר לא יצא חלב ומאוד כאב לי צמצמתי ממש את ההנקה הייתה תקופה שאבא שלו לקח אותו לסיבות ב

אז העיר שלנו הייתה בבניה הוא הכיר את התקדמות של כל הפרויקטים החדשים

לאט לאט ירדנו מהסיבובים באוטו שהתחילו להעיק ואני הייתי שוכבת איתו במיטה ולפעמים אומרת לו שאמא צריכה לצאת לעשות כביסה ובאמת הייתי חוזרת אחר כך אבא היה עושה את אותו הדבר לפעמים הוא היה נרדם ולפעמים מחכה לנו. אחרי שאחותו נולדה והוא הפסיק לישון צהרים הוא חזר להרדם בהנקה עם שפע חלב ואז הוא גדל וזה כבר לא הרדים אותו יותר אבל אז באמת כבר היה לו ממש קל להרדם ללא תלות זה בא לגמרי ממנו

 

[אםדניאל]

אנחנו גמלנו מהרדמות עם ציצי לפני שגמלנו מציצי

עשיתי את זה כי היא כבר לא נרדמה במהירות עם הציצי והייתי צריכה לשכב איתה הרבה זמן במיטה. בהתחלה עברנו לטיולי עגלה (שגם היו ארוווכייים, 45 דקות בערך) אח"כ עברתי לנידנוד בערסל בחצר הבית- לקח אותו זמן פחות או יותר, אבל יכולתי לשבת. אח"כ אמרתי לעצמי, אם זה לוקח כ"כ הרבה זמן, אז נשכב איתה במיטה. נתתי לה לחבק אותי ודובי שעוד בתקופת ההנקה ניסיתי ליצור ממנו חפץ מעבר (את יכולה להשתמש בשמיכי שלכם) ושכבנו בשקט, נדמה לי שבאיזה שלב אפילו קראתי ספר, אבל הודעתי שלא יוצאים מהמיטה ("גבולות") ותוך שבועיים בערך זה הפך להשכבות קצרות ביותר. בהצלחה!

 

[big lul]

אנחנו עברנו לשירים וסיפורים לפני השינה

זה היה מאוד מייגע בהתחלה, היינו מספרים עד שנרדמה אבל לאט לאט זה התקצר. מה שכן, היא היתה רגילה להרדם ככה פעם בכמה זמן מגיל שנה כשאני לא הייתי בבית, כך שזה לא היה מעבר מאוד חד אם כי בהחלט מעבר רציני.

 

[יעלית ופונפון]

בלת"ק אצלנו בגיל שנתיים

הערב נראה כך- מקלחת, סיפורים, מוזיקה. ואחד מאיתנו שישב לידו עד שהוא נרדם. כשההרדמה שלו הגיעה בקלות, התרחקנו קצת (מקצה המיטה לשטיח). הלילות הראשונים היו קשים. המון מגע, ליטופים, ויד. אבל אחרי שהקונספט של לשכב במיטה נקלט כבר פחות נגענו בו, כי הוא פיתח תלות למגע. זו תקופה קשה. אני זוכרת שלא היו לנו ערבים זוגיים בכלל לאיזה כמה חודשים. אבל, עם המון חום, זה עובר. היום (טוב, הוא בן 4) הוא ממש מבקש ללכת לישון במיטה שלו.

 

[sea13]

אצלנו עבד

מזהירה מראש... בשבועות הראשונים הייתי נכנסת איתו למיטה שלו, גם בגיל שנתיים בערך , מקריאה סיפור והולכים לישון. פשוט עוצמים עניים, מחובקים או לא מחובקים ועזר לו שאני לידו בשלב מתקדם עברתי לשבת ליד המיטה, ליטפתי את הבטן, את הראש עד שנרדם אח"כ ספרנו 10 ליטופים ויצאתי החוצה להרדמה עצמאית...אבל אז גם היה עוד אח, כבר לא היתה לו פריבילגיה והוא קיבל את זה הכל מתחיל מאמונה שלך בדרך ונחישות!בהצלחה!

 

[לילי הפיה]

בעקביות

כלומר תבחרו דרך, שתתאים לשניכם (לך ולאבא) והפעוט כבר יבין שזו המציאות החדשה. להרדים כל ערב באותה השיטה גם אם בערב/שניים שלושה ראשונים יקח מלא שעות ובכי וכו' ובאותו המקום (מיטה שלכם, מיטה שלו...) להסביר שעכשיו אתה הולך לישון, אפשר להראות לו את הירח בחלון, לספר סיפור, לשיר שיר, לחבק, אפשר להגיד מי מהילדים שהוא מכיר הולך עכשיו לישון וגם סבא וסבתא וכו'... לדבר בשקט ובטון שלו ורגוע חזרה קבועה של כל השלבים - כל ערב. ואז אם החלטתם לשבת לידו עד שהוא נרדם לעשות את זה בלי לדבר יותר ובלי ליצור קשר עין עם הזמן הוא יירגע וירגיש בטוח בשגרת ההרדמות החדשה. לא יהיו יותר הפתעות והוא ידע למה לצפות. בהמשך הייתי מנסה לצאת לדקה מהחדר ולחזור . לא להסתכל על השעון, תרגישו מה קורה ומה מתאים לכם. להגיד לו שאמא יוצאת רגע ותיכף תחזור. ובאמת לחזור לא לעשות דרמות גדולות סביב העניין כי הילד קולט אותנו. אם קשה לנו עם הבכי שלו הוא יבין שזה מאיים עליכם ולא ירגיש בטוח. תהיו בטוחים שאתם עושים טוב וזה המסר שיעבור לילד שלכם. זה עובד בסוף! בהצלחה

 

[yoti london]

אצלי הוא גם נגמל עכשיו בגיל שנתים

אבל בלילה אין איתו בעיה, הוא מחבק אותי ומתהפך הרבה פעמים ובסוף נרדם. הוא עצמו מסרב למים או חלב. אבל זה לקח כמה זמן עד שהוא התרגל ללכת לישון ככה, בלילות הראשונים חיבקתי אותו הרבה בישיבה, נענעתי ושרתי לו שירים מרגיעים עד שהוא נשכב במיטה מעצמו. א"כ הוא לא הרשה לי לשיר לו יותר. אולי את צריכה להאמין שהוא יבין וילמד עכשיו ללכת לישון, כי זה יכול להשתפר עכשיו עם הזמן. בצהרים אנחנו עדין בבעיה, הוא לא נרדם במיטה ואז אני מרדימה עם נסיעה במכונית (מסדרת שסוף הסידורים מחוץ לבית יהיו בצהרים) או טיול קצר בעגלה. אני חושבת על עוד דרכים להרדים בצהרים. מחזיקה לך אצבעות שיסתדר

.

 

[צימעס]

הדרך הבטוחה היחידה שאני מכירה

היא טיול במנשא. דרכים אחרות - סיפור, שיר - זה הכל אגדות שקורות אצלינו (רק בהפתעה) לעתים מאוד רחוקות.

 

[טחינה עם דבש]

../images/Emo26.gif זהו, הוא נרדם!../images/Emo36.gif

וכמובן, זה אבא שלו שפיתח את השיטה. אז ככה: ארוחת ערב (כמו קודם), מקלחת (כמו קודם), נכנסים למיטה וקוראים ספר. אחד ויחיד. לקח לאיש קצת זמן לשכנע אותו להיכנס לחדר (היו צרחות, היה משא ומתן), ולקח לו עוד זמן לשכנע **לשכב** במיטה כדי לקרוא את הספר, בסוף אישי שכב בעצמו על הגב והחזיק את הספר למעלה באויר, אז לא היתה לדניאל ברירה, הוא נשכב גם. הספר הוא "We're Going on a Bear Hunt". לא יודעת אם תרגמו אותו לעברית (מומלץ!). בקצרה, התרגום שלנו הולך בערך ככה: אנחנו יוצאים לציד דובים נצוד דוב גדול מאוד איזה יום יפה! אנחנו לא פוחדים! או-או, עשב (או נהר, או בוץ, או יער, או סופת שלג...) עשב ארוך מרשרש (או נהר עמוק וקר. וכו') לא נוכל לעבור מעליו לא נוכל לעבור מתחתיו אוי לא, נצטרך לחצות אותו! ואז יש את הרעש שהחצייה עושה. פלוש פלוש, סוויש סוויש וכו'. הפטנט: לקרוא ל-א-ט מאוד, בקול שהולך ונהיה שקט, פיהוקי ומנומנם, ולהאריך כמה שיותר את האפקטים הקוליים. דקה, שתיים, שלוש דקות של ווש, ספלש וספלצק. ולהיתקע בסופת השלג

(כי אחרי סופת השלג יש את המערה, ובתוך המערה יש דוב, ואז מתחיל אקשן מטורף של לרוץ את כל הדרך הביתה, וברור שאסור להגיע לקטע הזה, כי הוא לא ירדים אף אחד, אלא ישאיר אותו ער עם אדרנלין לשארית הלילה) אז נשארים עם סופת השלג: "הוווו הוווווו הווווו" שנהפך ל"פפפפפפפשששששש ששששששש ששששש שששפפפפ פפפפשש ששששסספפפפ פפפפפפששששש פפפפפששששש" שנהפך ל.... נשימות קולניות. עשר דקות של ששששפפפפ שפששפפפשש ששפשפשפפ והילדון נופל שדוד. בלילה הראשון זה כמעט הצליח, אבל בעלי הזיז את הספר מוקדם מדי, הילד התעורר והיה חייב להירדם בטיול בעגלה. בלילה השני הוא פשוט לא הפסיק את הששששששש רבע שעה, ורק אז העז לסגור ל א ט ובזהירות את הספר, ולחכות עוד, ואז לקום מהמיטה, ולחכות עוד, וללכת לאט לאט אל המנורה, ולחכות, ולכבות אותה, ולחכות עוד, וכל זה תוך כדי ששששפשפפפפשפששש בלתי פוסק. הלילה אני קיבלתי את המשמרת, וזה היה קלי קלות. השביל כבר נסלל. הפעם הוא רצה להחזיק את הספר אבל לא נורא, לאט לאט שמטנו אותו על החזה. עשר דקות של סופת שלג והוא נרדם. עוד כמה דקות ליתר בטחון, ואז עשיתי Fade out, קמתי בשקט אבל בלי לחץ והלכתי. ו-ז-ה-ו

לילה טוב לכל ההורות וההורים באשר הן, ותודה לכולכן על התמיכה

 

[ק3ת אח7ת]

../images/Emo106.gif לאבא הנהדר הסבלני והיצירתי!!!

 

[א ו ר י ת ס]

רעיון מצוין ../images/Emo6.gif

 

[פייפר מארו]

רק לגבי הספר..

קודם כל כל הכבוד לאבא!!! גם אצלנו אבא לאחרונה מרדים עם "לדוד משה היתה חווה", בהצלחה היסטרית. לגבי הספר, הוא תורגם לעברית בתרגום נהדר של מיריק שניר, עם איורים עוד יותר נהדרים (בטח אותם איורים של המקור). הוא פופולרי מאד אצלנו כרגע ונקרא "אנחנו צועדים לצוד דובים" (אנחנו נצוד את הגדול מכולם! איזה יום נפלא! איזה יום מדהים! אנחנו בכלל לא פוחדים!)

 

[big lul]

איזה כייף... ../images/Emo199.gif

מזכיר לי את התקופה הזאת אצלנו, את ההקראות הזהירות ואת החרדה העדינה שליוותה את הפסקת הקריאה... קשה להאמין שזה היה לפני פחות משנה.

 

[א פ ר ס ק י ם]

סיפור טרי

לבת שלי,11חודשים, קשה מאוד להרדם במשך היום אח שלה, בן 3.5 החליט שהוא מרדים אותה השבוע כבר פעמיים ב"חללית" שלו, כסא מקורה מאיקאה שהם יושבים יחד, הוא סידר לה כרית בחללית וסובב לאט לאט את החללית עד שהיא נרדמה, אח ילד פלא שלי.

 

[שושונלה]

../images/Emo99.gif עשית לי (עוד) חשק לעשות עוד ילד(ה)