איך מפנימים שעוד שבוע הבן נוסע? ...

איך מפנימים שעוד שבוע הבן נוסע? ...

זוכרים ששיתפתי שבני הבכור נוסע לשנתיים לאנגולה אז זהו השבוע יסיים את הפסיכומטרי וביום שישי הוא טס אני לאורך כל ההזמן לא חשבתי על זה גם בגלל העברת הדירה ועניינים אחרים וגם ידעתי שאין לי את הכוחות להתמודד עם זה מאז גיל שלוש הוא היה יד ימיני ילד בוגר שחילקתי איתו המון כמו גבר, חבר, שותף (גם עם הילד הצעיר) שעכשיו בצבא נכון שהוא סידר לי מצלמה ומיקרופון שנוכל לשוחח ולהראות אך איך מסתדרים בלי המגע והקרבה כל כך הרבה זמן אני מאמינה שיגיע לחופשות אך זה יהיה כל כמה חודשים ואינני יודעת כמה... אני ימות מגעגועים אינני מראה לו את הפחד והחרדה שיש לי מהעניין הזה הוא כבר מוכן לנסיעה ואינו מראה חששות או התרגשות מהנסיעה אולי כדי לא לעורר את הרגשות שלי הוא עושה הכל כדי שלא אקח זאת קשה יוווווו איך? איך? מפנימים את הניתוק הזמני הארוך הזה?
 
יש לך גבר בבית חמודה

הוא כבר לא ילד. את בטח מרגישה גאווה מיוחדת על שהצלחת לגדל אותו לתפארת בכוחות עצמך. גאה בך חברתי היקרה. אין כמו לראות את הגוזלים עפים מהקן לחייהם העצמאיים, בידיעה שהכנו אותם היטב.
 
who? me ? ../images/Emo6.gif

אמרתם לי..עוף גוזל.. ואני עוד שבועיים אומרת שלום לילדים שלי..ומי יודע מתי ניפגש שוב? אז מבינה את אילנה..רק חושבת שצריך המון כוח. המון!!! וקוקו תסלח לי עם חיקיתי אותה..מקסימום אכתוב בסלנג
 

d a n i e l s 5

New member
לומדים לחיות עם הגעגוע.

והאמת....חייבת להגיד שהיאוש בגעגוע היום הוא לא כמו שהיה... היום בעידן הטכנולוגי (מסנג'ר+מצלמה) והאפשרות לשוחח כל יום....הגעגוע אחר. קשה....לא פשוט...אבל בהחלט אפשרי. שיהנה וכמה שיותר.
 
למעלה