איך מפחיתים את הכעס בשעת כעס ?

[לא שולטת בכעס]

איך מפחיתים את הכעס בשעת כעס ?

איך מתמודדים עם התפרצות של כעס מילולי שאין שליטה עליו ? לפעמים שאימי שגרה אצלי מביאה אנשים שמפרים לי את הפרטיות אני כל כך רותחת מעצבים ונלחצת שאני פוגעת באופן מילולי מאוד חזק ואני אומרת לה דברים שאני כל כך רוצה שהיא תמות ולראות את הלוויה שלה ולראות את הגופה שלה ושאני מתפללת שהיא תהיה חולה שלא תהיה מסוגלת לחשוב על אורחים.... המילים שיוצאים מפי בכעס כל כך חזק מלווים בתחושת רעב וצמא מאוד חזקים ונמשכים בקושי רבע שעה של שטף מילים פוגעות שאני פוגעת בה נפשית אבל עוד שעתיים שאני חשה תחושות כעס ושנאה, אני חשה שבאותם רגעי כעס שאני רוצה שהיא תיפגע ממני נפשית חזק ותיחלש ואני נורא עצבנית עליה. אני מרגישה כעת שאני פסיכופתית או לפחות אני מתנהגת באותם רגעי כעס באופן כל כך אכזר שאני פוגעת יותר מאשר פסיכופת יכל לפגוע מילולית כי אני חודרת למעמקי הנפש . התפרצויות כעס כאלה מתרחשות אצלי פעם בחודשיים . כולם יודעים שאני מעליבה כל כך ברגעי כעס אבל יודעים שזה לא האופי שלי מפני שכשאני לא בהתפרצויות כעס, אני סך הכל מבינה את כולם, רגישה לבעיותיהם יותר מכולם ותורמת ומתנדבת לעזור . לכן ההתפרצויות שלי גורמות לי לייסורי מצפון מפני שאני יודעת ומרגישה שאמא שלי זוכרת את המילים שלי למרות שהיא מבינה שהייתי בהתפרצות אבל המילים המעליבות שלי בשעת כעס כל כך מעליבות כמו מסמרים שהן משאירות בה צלקות כמו חורים בקשר ביננו שאת ההרס הזה קשה לרפות כמו צלקות . השאלה שלי היא איך אני מונעת התפרצויות כאלה ואיך אני שולטת על הכעס שלא יגלוש ויאפשר לי לומר מילים בכוונה לפגוע באימי נפשית . איך אני עושה את זה ? והאם אני פסיכופתית ? - אם לא אז מה אני כן ? האם יש קבוצות תמיכה או עיצות איך לא להזיק נפשית בשעה שהכעס מתפרץ ? ואיך אפשר לרפות את הנזקים והפצעים בקשר ביננו שגרמתי בשעת כעס ?

 

[breuven]

זה קורה

במיוחד לאנשים שיש להםכשרון של רגישות - הם נדבקים ברגשות. מצב זה נקרא ייחוד Association וקשה מאוש לצאת ממנו הדרך הכי פשוטה לצאית ממנו - לעשות ניתוק Dissociation לדוגמהבעזרת כניסה לטרנס היפנותי עצמי. לנשום עמוק ולעבור לירח. הריי היפנוזה עוזרת להתנתק ממצבים הרבה יותר תחישיים כמו כאב חריף בניתוח, לידה וכו' .

 

[PreDirector]

התמודדות עם כעס

היי! אל תופתעי מדבריי עכשיו! כעס הוא לא אופי ואין כזה דבר בנאדם עצבני או כעוס(אלה אם הבעיה היא נאורולוגית). כעס הוא כמעט תמיד תוצאה , של מה שקורה בפנים ,בתוכך ,הרי אני בטוח שיש מקרים שבהם אימך מביאה אנשים אלייך ולמרות שהם מפרים את פרטיותך את לא מגיבה בכעס ועצבים... יש מקרים שבהם את מתנהגת אחרת מלהתעצבן... אולי תוכלי לראות את כל המצב של העצבים בתוכך כ-מגדל קוביות עמוס שכל קוביה נוספת תפיל את כל המגדל והאנרגיה של ההרס תפגע בכל מה שמסביב (במקרה הזה אימך) יש לי מספר שאלות - המלצות אלייך: 1. תזכרי את המצב האחרון שבו התפרצת ותחזרי דקה לפני ההתפרצות , מה הדבר האחרון שהיה צריך לקרות בכדי שתאבדי את הרסן ותתפרצי? 2. בשחזור של הארועים ,תמדדי בכל רגע את השלבים ,מ1 עד 10 ,את רמת העצבים ,כמה זמן לוקח לך להגיע מ1 ל 10 ואיך מתבטא כל שלב. 3. תבקשי מעצמך רשות לדבר עם החלק הזה שבך שרוצה לפגוע ,תשאלי אותו מה המטרה החיובית העליונה של ההתנהגות הזאת?(תמשיכי לשאול מה המטרה עד שתגיעי לערך החיובי הכי גבוהה) 4. תשאלי את עצמך ,מה החלק שבך, שהכי "מתנגש" עם החלק שרוצה לפגוע, מה המטרה החיובית העליונה שלו? 5. תביני ששני החלקים האלה בך מטרתם דומה ופשוט התנהגותם רק שונה ,תראי אותם תעיני רוחך מתחברים ומתמזגים. אחרי שתעברי את השלבים האלה ותהיי מודעת יותר ,גם תצליחי להבין ,מאיפה זה בא,ולמה? A problem well stated is a problem well solved בהצלחה!

 

[Paraliminal]

יש לי פתרון מצוין !!

לכי לטיפול פסיכולוגי ויפה שעה אחת קודם. עם כל הכבוד לדמיון מודרך ו NLP, שבבדאי יכולים לסייע לך מאד מאד, נשמע לי שיש כאן מצב של דינאמיקה משפחתית בעייתית שבה לא רק את נפגעת אלא גם אמך וודאי גם אנשים נוספים. זה ממש לא מספיק לעשות תרגילים ולפתור נקודתית את ההתפרצויות ! אם היית באה אלי לטיפול הייתי מתנה את המשכו בהתחייבות שלך ללכת ליעוץ פסיכולוגי כלשהו שיכול לאזן את הדינמיקה המשפחתית ולאפשר לך לקבל את מה שאת צריכה ממשפחתך. זה לא משחק שעשוע. זה החיים שלך. בעיות כאלו של התפרצות יכולות בהחלט להצביע על תהליכים פנימיים עמוקים, שקשורים אלייך ולחיים שלך וליכולת שלך להגשים את עצמך. תקחי את הרמזים הבוטים שאת מקבלת מעצמך ותעשי מעשה נועז ! טפלי בעצמך ! זה מגיע לך ! בכבוד רב אביטל

 

[שלומי ואקנין]

מסכים איתך

ישנם מרכזי סיוע לטיפול בכעסים וכמעט כל פסיכולוג רואה יום יום פציינטים עם כעסים מודחקים כלפי הוריהם... NLP והיפנוזה לא יועילו לך כל עוד לא התחייבת לייעוץ בהשגחה של קליניקן, כלומר פסיכולוג או פסיכיאטר. וכפי שחבריי לפורום אמרו לך, ההתנהגות האירעית שלך אינה מדד לקביעה על איכות האישיות שלך. את יכולה להיות בן אדם נפלא, מקסים, מיטיב לבריות, ועדיין לחוות התפרצויות זעם ואלימות. התפרצויות רגשיות כאלו הן פשוט סימן קריאה ענק ותמרור עצור בשבילך לגשת ולטפל בעצמך קודם. תשכחי את העולם, את יותר חשובה. שיהיה לך בהצלחה.

 

[הגר שפריר]

מצטרפת ל-Pre ועוד משהו....

אני חושבת שאחד הדברים הפחות טובים שתוכלי לעשות לעצמך זה לתייג את עצמך כ"פסיכופתית" או בכלל לחפש שם כלשהו לבעיה שלך שיש בו משמעות חדה וחותכת כמו שניסית לעשות בתיאור שנתת. לכעוס זה לא בהכרח דבר רע. זו אחת הדרכים לפרוק מעצמנו משהו שמפריע לנו. אבל, אני אפתיע אותך במשהו נוסף למה שאמר לך פרה-דירקטור: אמנם כעס הוא תגובה למשהו שמתחולל בפנים, אבל הדרך שבה אנחנו בוחרים לפרוק את הכעס היא עניין של בחירה. אולי זה יישמע לך מוזר כי בעצם נראה שבמצב שאת מתארת אין לך בכלל אפשרות בחירה, זה פשוט קורה ו"את לא שולטת בזה" אבל אני באמת ובתמים מאמינה שאם תיעזרי ברעיונות שהציע לך פרה-דירקטור ותעצרי שנייה לפני שההתפרצות קורית ופשוט תנשמי עמוק ותגידי לעצמך: "אני עכשיו כועסת וזה בסדר, ועכשיו אני בוחרת לפרוק את הכעס בדרך אחרת" - תבחיני בשינוי שקורה בך... ואחרי כמה פעמים תבחיני שאת כן יכולה לשלוט בכעס ואף לנתב אותו למקומות אחרים טובים יותר ופוגעים בך ובאימך פחות. איך אפשר לרפא את הנזק שנגרם למערכת היחסים שלכן? נראה לי שכאשר אמא שלך תבחין בשינוי שקורה לך ובכך שאת מסוגלת לשלוט בכעס, הפצעים יתחילו לאט לאט להגליד מעצמם. וזה באמת תלוי בשתיכן - ביכולת שלך להבין שאת לא רעה, פסיכופתית ושאר "תארים" וביכולת שלה להבין שלמרות שפעם אחר פעם את מאכזבת אותה ופוגעת בה, בעצם מאחורי המעשים והמילים שלך, עד כמה שקשה להאמין, מסתתרות כוונות טובות. כדי שכל זה יצליח את רק צריכה להאמין בעצמך! שולחת לך

ואיחולי בהצלחה!

 

[PreDirector]

../images/Emo140.gif ,חוץ מזה אמהות תמיד סולחות

לא ככה?

 

[מצא]

פרדיירקטור נהנתי לקרוא את תשובתך../images/Emo13.gif

ודרך אגב אמהות תמיד סולחות,רק לא לעצמן

עידית

 

[goolan4]

TGUVA

AGAR IM KOL AKVOD MILIM ZE DAVAR NAIM, ASHE-ELA E EH E MESUGELET LA-AFOH ET ZE LEMA-ASIM. HOMER LEMAHSHAVA

 

[avigael2]

לא שולטת בכעס

היי גם אני סובלת מאותה הבעייה אבל איני מרגישה פסיכופטית אם כי אני מרגישה עצבים עד כדי חשק להרוג משהו הלואי ומשהו יעזור לי להתגבר אצלי זה בא בדרך כלל בשבת שאני לא מעשנת

 

[coaxcable]

האקסית שליה היתתה משהו כזה

רק שאצלה זה באמת התבטא בקללות, אלימות, העלבות, פגיעה מכוונת בי במילים, ודיבור מלוכלך שאינו בא לגירוי אלא רק לפגיעה. ובכל פעם, הריטואל של לדבר דקה שתיים יפה, ואז, הכל משתנה והדיבור הופך לעצבני, כעוס, כאילו הזטן נכנס בה. מעין שינוי מצב פעולה: טוב -> לרע, הכעס והצעקות היו פעמים רבות על כלום. לא תמיד דיברנו, לפעמים היא העלתה נושא ואז החלה להתעצבן וכדומה!

 

[goolan4]

HA HA HA

WHICH A SMALL WORLD WE ARE AT THE SAME BOAT

 

[רוח מדבר]

שאלה

האם ברגע שאת שמה לב שאת כועסת על אמא שלך, ואת פתאום נהיית מודעת למה שעשית, האם באותו הרגע את מתחילה לכעוס על עצמך? יש דרך בנל"פ, אבל רק עם מנחה, שבה המטפל בודק מהו ה"מסלול" התת-מודע שפועל אצלך ומפעיל את "בלוטות הכעס" או בעצם את התגובות הקיצוניות האלה כשאת כועסת. ואז ברגע שהמנחה יודע מהו ה"מסלול" הזה, הוא יכול לעשות התערבות ולשנות את המסלול תוך כדי שהוא שומר על הכוונות החיוביות שמאחורי ההתנהגות הזו. כמו שאמרתי את זה אפשר לעשות רק עם מנחה (שמכיר את השיטה - אסטרטגיות חשיבה) לבד אפשר לעשות תהליך מודעות שיכול לקחת הרבה זמן. אם תהיי מעוניינת אני אפרט. בברכה ובהצלחה מיקי ברקל

 

[לא שולטת בכעס]

תשובה

באותם רגעים שאני מודעת ושמה לב שפגעתי באימי בא לי לבכות עליה ואני מרחמת עליה נורא ומתחרטת על מה שעשיתי. אחר כך כשאני חושבת על החיים שהם קצרים אני כועסת על עצמי אבל כעס לא מהסוג שדומה להתפרצות הכעס שהתפרצתי עליה אלא כעס מסוג של עצב וחרטה ואשמה עצמית גדולה כי אני יודעת שבצדק אני כועסת על עצמי ורוצה שתהיה לי אשמה עצמית. וכשאני מרגישה שאני אדישה ולא מצטערת אז אני מרגישה חרדה שאני לא אנושית מספיק ופחד שבקרוב אתרגל להיות פסיכופתית. אני בטוחה שהמסלול שעליו את מדברת רוח מדבר מתרחש אצלי לפני ההתפרצות אבל מתרחש מאוד מהר כך שאנ לא יודעת אם באותו רגע יש לי בכלל מוטיבציה לזהות אותו . באותם רגעים אני חשה שאני בשיא השליטה . אבל זו כמובן רמאות . אני מניחה שאת מתכוונת למסלול שמתחיל במחשבות של צידוקים לכעס שהולכות וגוברות ומשכנעות את המוח לכעוס ומציתות את הרגשות כך שהרגשות גוברות על השליטה. ובוודאי צריך לזהות את המחשבות הראשוניות או משהו כזה. אבל במקרה שלי, כנראה שהמחשבות כל כך מהירות שכבר קשה לקרא להם מחשבות אלא רגשות ולפיכך אני לא חושבת כלום והכל מתחיל בפרץ רגשות כעס שמציף את כל המוח בבת אחת . אם תגידי שזה התקף פסיכוטי שאני מאבדת שליטה על עצמי, אני אסכים איתך. אני מעוניינת לגשת לפסיכיאטר ולקבל כל תרופה שתעזור לי להשתלט על עצמי ברגעי אי שפיות שכאלה, אבל אני פוחדת שברגעים שלא אקח את הכדור שיתנו לי, אשתגע עוד יותר וכמו בתסמונת גמילה מהם עוד ארצח אותה . אני חושבת על כל התרגילים להתמודדות עם כעס ונראה לי שהם טובים אבל לא יודעת אם צריך לעשות טיפול שורש לנפש על ידי טיפול פסיכותרפי דינמי מפני שאולי אני מתרגזת על משהו שיושב אצלי המון זמן כל החיים שלי אבל מצד שני יתכן גם שאטפל בסיבה מהילדות בעוד שכל יום תהיה סיבה אחרת להתרגזות והטיפול לא יעזור . אני מקוטעת בסימני שאלה .

 

[רוח מדבר]

המשך

כתבת: "באותם רגעים שאני מודעת ושמה לב שפגעתי באימי בא לי לבכות עליה ואני מרחמת עליה נורא ומתחרטת על מה שעשיתי." ואז האם את יכולה לעצור ולהסתכל אחורה? על מה שעשית, ולומר לעצמך: אוקי, שמתי לב שעשיתי את זה, בפעם הבאה אני אשים לך יותר מהר. כי, את מבינה, ברגע שאת שמה לב לזה שאת בהתקפת עצבים, בדיוק באותו הרגע ניתנת לך ההזדמנות הנהדרת לעצור את עצמך ולשנות התנהגות. אם תתמידי בזה, את תראי שהזמן מהרגע שאת מתפרצת ועד הרגע שאת שמה לב ועוצרת, הולך ומתקצר, הולך ומתקצר. ואז לפני שתבחיני בכך, פתאום את תתחילי לשים לב לזה שאת מתפרצת, בדיוק חצי שניה אחרי שאת מתפרצת. ואז תוכלי לעצור את עצמך. בהמשך התרגול את תגלי שאת שמה לב שאת עומדת להתפרץ, ואז תוכלי לעצור את זה ולעשות משהו אחר לגמרי. תוך זמן קצר מאוד אחרי כן - את תגלי שאת לא מתפרצת יותר. זה אם את רוצה לעשות את זה לבד, בעצמך, תוך הבאה בחשבון שהתהליך הזה לוקח זמן. לעומת זאת אם תיפגשי עם מנחה, זה יקצר לך את התהליך בצורה משמעותית. בהצלחה מיקי ברקל