איך מסבירים למתבגרת

איך מסבירים למתבגרת

מה ההבדל (הדק) בין לעמוד על העקרונות שלך ולדבוק בדעות שלך לבין התעקשות וניסיון להוכיח לכל העולם ואשתו שהיא הצודקת וכולם טועים, בכל מחיר ווכחנות מתישה?
 

noa128

New member
את במקרה מדברת על מה שהיה אצלי בבית היום?

קראתי באיזשהו מקום שזה חלק מתענוגות הגיל המגעיל, שזה חלק מהתגבשות האישיות שלהם או משהו כזה - יופי של הסבר. כמובן שזה לא עוזר כשאתה בלב הסיטואציה, אולי רק בהבנה שזה עובר להם.... לשאלתך - לפעמים כדאי פשוט לשקף להם את המציאות, או פשוט את השורה התחתונה-י שמתיש את סביבתו בווכחנות - מאבד את הקשב של הצד השני מהר מאד. ואני היום הבנתי שכמו שאנחנו מלמדים אותם ללכת, ולדבר, ולהתחלק בצעצועים - כדאי גם ללמד אותם להתווכח בלי שזה יגלוש למאבק כוחות או למריבה, כי גם אצלי כל ויכוח הופך למלחמת עולם אידיאולוגית. היום מצאתי את עצמי מסבירה לנסיכה שלי, שיש בהחלט מצב שיש יותר מאמת אחת. שלא הכי חשוב בעולם להיות צודקת תמיד; שמותר ורצוי גם לטעות לפעמים; שאם הצד השני טועה זה לא מוסיף או גורע ממנו וגם לא ממנה, ואפילו הרחקתי לכת עד לאמירה שיש מצב שגם היא וגם הצד השני צודקים. כל אלה הצליחו בסוף להביא לסיומן שעתיים תמימות של ויכוח חוצב להבות שגלש למריבה קולנית עם אחיה (בנושא הרה הגורל "האם השיר 'לכל איש יש שם' נכתב כשיר עצוב או רק השתרש בתודעה ככזה" - ממש ויכוח אידאולוגי שעליו יקום ויפול העולם....)
 

חיוכית4

New member
איך מסבירים לבת..

יש דברים שאת צריכה לעמוד על שלך, ולדבוק בדעות שלך בכדי שלא תיפלי, לא תיפגעי ושלא יירמו אותך אנשים, יבינו שאיתך לא ניתן לשחק. אבל לא עם כל דבר נולדת עם היידע שלו, לא כל דבר את יודעת בחיים, ישנם דברים שאת לא יודעת, ואנחנו מנסים להסביר לך, ללמד אותך מניסיון בחיים, גם אנחנו היינו פעם בגילך, עברנו דברים, למדנו לקחים, התמודדנו, רכשנו ידע וניסיון, ואת רק בתחילת הדרך, גם אם נראה לך שאת יודעת, צודקת, זה רק נראה, אבל האמת רחוקה מזה, וכל מה שאנחנו מנסים לעשות זה למנוע ממך נפילות, כישלון, להקדים תרופה למכה, אנחנו מבינים שאת רוצה להתמודד לבד, להראות בגרות, חושבת שדוחפים את האף, חופרים כמו שאתם נוהגים לומר, אבל זה לא כך, גם אנחנו לא תמיד צודקים, גם המבוגרים טועים, אבל כשאת צודקת אנחנו שותקים, אם אנחנו לא שותקים סימן שאת צריכה להבין ולקבל את זה שזה לא כפי שנראה לך. את יודעת מה עפרה? לפעמים אני עונה לבן, אתה חושב שרק אתה צודק? יודע הכל? אנחנו לא מבינים כלום? לא מוכן להקשיב? אין בעיה, תעשה את מה שאתה רוצה לעשות, תקבל פעם אחת "בומבה", תרגיש את המכה, ורק אז תלמד, ואולי זה יגרום לך להקשיב למבוגרים ממך.
 

נומלה

New member
לאט לאט

תוך חמש שש שנים היא תגיע לגיל עשרים ותבין. ולנושא הויכוח - בשביל ויכוח צריך 2. למה את משתתפת? והאמת? לדעתי ההבדל בין עמידה על העקרונות לבין התעקשות הוא בשאלה עקרונות של מי. כאשר אני עושה את זה זה "עמידה על העקרונות" כאשר המתווכח מולי עושה את זה זה "התעקשות". איזה דבר רע יקרה אם תגידי - "זוהי דעתי. חבל שאת לא מקבלת אותה אבל הדיון בנושא נגמר בשבילי"? מקסימום היא לא תקבל את דעתך. וגם זה בסדר לא? אלא עם כן אלה הם "עקרונות שאת עומדת עליהם" ואולי סתם "התעקשות". או במילים אחרות למה לא תלמדי אותה במקום זה לכבד את השוני ביניכן ולהסכים שלא להסכים ועדיין לאהוב אחת את השניה.
 
ה"דיון" היה אודות ההבדל

בין "בדרך כלל" לבין "תמיד" (כשהמתבגרת טענה שהם אותו הדבר ואנחנו ניסינו, ללא הצלחה, להסביר לה שלא), אליו הגענו בעקבות דיון (שהתחיל דווקא יפה) אודות ההתייחסות שלה לאחים שלה ואלינו (זלזול, שימוש במילים מעליבות, בוטות וכד'). אין לי בעיה עם העובדה שיש לה דעות ושהיא רוצה לדבוק בהן, רק הדרך... אוי הדרך...
 

אימם

New member
אין נוסחת קסם

כיוון שההבדל הוא באמת דק, זה משהו שעם הזמן היא תלמד וכרגע היא תלמידה בבית הספר של החיים. חשוב שתהיו שם כדי להראות את הדרך וגם אם היא לא מפנימה עכשיו זה וודאי יקרה מתישהוא
 

ButtercupA

New member
לפעמים "ההתעקשות" מגיעה ממקום של

חוסר בטחון ששומעים אותה באמת, שאם לא תתווכח עד הסוף דעתה לא באמת "קיימת". אז מצד אחד לתת הרגשה ששומעים ונותנים מקום לדעתה, מצד שני, אפשר להסביר לה שאם המטרה שלה לשכנע, יכול להיות שזו לא הדרך, כי בצורה הזו היא "מאבדת קהל". ואז אולי תחשוב על דרך יותר משכנעת ופחות "מעייפת" את השומע.
 

mykal

New member
טוב, אז אני חושבת קצת אחרת,לא מסבירים,

ההסברים שלנו צריכים להינתן בקצרה, ורק במצבי רוח ומצבי 'צבירה' מיוחדים, כמו יציאה למסעדה או בילוי משותף, להשחיל הסבר. כי הם מתעיפים מהר ממנו, ולא מפנימים, (בסוף את המעט משתמשים כשגדלים) מה שאני עשיתי כשהתחילו להתוכח וזה התיחל לטחון מים ו'לחפור במוח' אני סכמתי ואמרתי זו דעתי והיא שונה משלך, אני מרשה לעשות כך ולא מרשה אחרת. (אולי כי תמיד רצתי והייתי קצרת רוח) אבל אם את/ה רוצה לדעת מה יותר נכון תשאל את סבא (אבא שלי שהם מאז וגם עכשיו קשורים אליו מאוד ויש לו סבלנות ומוכיח להם בחכמה). ואז נרגעו. ואם היה אומר לא בדיוק כמוני? זה לא קרה כי הורים בסוף חושבים (כמעט) אותו דבר, וחוץ מזה היינו גם מתואמים. אבל הכל היה רגוע. ואני רואה שהם 'מעתיקים' היום הם שולחים אלי את ילדיהם וזה מועיל. אם יש מישהו 'חיצוני' זה מרגיע ומקבל מימדים נסבלים. את ההסברים וההכונות לא נותנים בדיוק כשזה עכשיו על הפרק--שם ההתעקשות,
 

אימם

New member
גם אצלי...

אני למדתי מהם...אני בעיקר זו ש"חופרת" להם בבית:"אכלתם? הכנתם שיעורים? איפה אתם? מתי תחזרו?" וכו...
 
למעלה