איך ממשיכים..?

[Tick Tack]

איך ממשיכים..?

הסיפור שלי יושב לי על הלב כבר הרבה מאוד זמן אז חשבתי שאם אני אכתוב את זה אולי זה יעזור. בתחילת השנה פגשתי בחור מקסים שהתברר להיות אהבת חיי. ככה סתם, כשהכי לא היתי מוכנה, נכנסתי לקשר שהתפתח למערכת יחסים לא פחות ולא יותר - מושלמת! אנחנו כבר 7 חודשים ביחד והאהבה רק מתחזקת מיום ליום. אבל עוד חודשיים אני טסה ללמוד בחו"ל, עניין שיימשך שלוש שנים לכל הפחות. והלב שלי פשוט נקרע... שנינו ידענו על זה מההתחלה, אבל עכשיו כשזה קרוב אני מרגישה שאני משתגעת. אני מריצה לי בראש תסריטים של החיים שהולכים להיות לי ואני לא מצליחה לדמיין אותם בלעדיו. אני מרגישה כזה חוסר אונים! לטוס אני חייבת, זה משהו שאני עושה בשבילי, משהו שתכננתי המון זמן ואני מאושרת שסופסוף זה הגיע. אבל איך יכולתי לדעת שזה מה שיקרה? ובדיוק עכשיו? איך אני אוכל להמשיך את החיים שלי בלי הבנאדם היחיד בעולם שגורם לי להרגיש שלמה..? אני אשמח לשמוע תגובות, או הצעות, ובמיוחד סיפורים על כאלה שכן שרדו. כל דבר שיעזור לי לראות את זה באור חיובי יותר...

 

[גלי 34]

תציעי לו להצטרף

תחיו שם עד שתסיימי את הלימודים ותחזרו או אולי תחליטו שטוב לכם שם... לפני 9 שנים הכרתי בחור שהגיע לביקור בארץ,ניפגשנו במקרה אצל חברה שלי(בת דוד שלו)הוא ביקש ממנה לסדר לנו פגישה לפני שהוא טס חזרה,ניפגשנו,התאהבנו,הוא חזר אחרי חודש לארץ לראות אותי ואחרי 3 חודשים ביקש ממני לעבור לחיות איתו בפריז.עברתי,הייתה אהבה גדולה, והשאר היסטוריה....

 

[Tick Tack]

לא כל כך פשוט...

הבחור בצבא עכשיו. ורק בהתחלה. אמנם הוא תמיד אומר שילך אחרי לכל מקום והוא גם משוכנע שגם אחרי כל השנים האלה יהיה לנו סיכוי, אבל אני ממש לא בטוחה. שלוש שנים זה הרבה זמן. אנשים משתנים ומרחק זה דבר נוראי. אם היתי נשארת פה כבר היינו עוברים לגור ביחד, אבל אני כל כך מפחדת ממה שהמרחק הזה יכול לעשות לנו. וזו לא תהיה אשמה של אף אחד. אלה החיים... אני פשוט לא יועדת איך להתמודד עם זה...

 

[גלי 34]

אוקי,ראיתי עכשיו את הכרטיס שלך

את עדיין צעירה מאוד,קשה לומר לך לוותר על האהבה ומצד שני קשה לומר לך לוותר על לימודים בחו"ל,אלא אם כן יש לך אפשרות ללמוד בארץ.

 

[Tick Tack]

תודה...

אין לי אפשרות ללמוד בארץ והטיסה הזאת היא הזדמנות של פעם בחיים בשבילי. למרות זאת אני מבינה שגם אהבה לא נופלת עלינו מהשמיים כל פעם שמתחשק... אני יודעת שאני צעירה עדיין ושאין עצה טובה יותר בשבילי מ"לחכות ולראות", אבל זה עדיין כואב. בכל מקרה עזר קצת לפרוק מהלב. תודה לך על התגובות

 

[T i g r e s s]

וואו...אני לא יודעת מה לומר.

רציתי לכתוב לך שתחכי ואולי תתגייסי גם ותסעי ללמוד אח"כ.. אבל אם אין אפשרות אחרת, אז אני מניחה שאכן יהיה עליך לחכות ולראות ולקוות לטוב!

 

[yuliana11]

את לא צריכה להיות כ"כ פסיבית! לא

לחכות לשום דבר,אלא שניכם צריכים להגדיל ראש ולעשות כל דבר אפשרי ע"מ שזה יחזיק מעמד,ולא לחכות ולראות מה יקרה.

 

[Akuna Matata]

גורל

את מאמינה בו? מה שאת מתארת כאן נשמע לי ממש קורע את ה

להפרד כשכל כך אוהבים? אבל נשמע שאת רוצה לממש את הלימודים שלך שם, זה חשוב לך ואת תהיה בהרגשת פספוס אם לא תנצלי את זה.. אני חושבת שאתם תתגברו על זה, תנסו לשמור עד כמה שאפשר על קשר (מיילים, טלפונים, פגישות בחופשות...) אם זה יצליח אין ספק אתם אמורים להיות ביחד ואם לא... גורל אמרתי כבר? מקווה שתהיה חזקה ושלא תהיה בהרגשת פספוס.

 

[Tick Tack]

כמה פעמים כבר שמעתי

את המילה הזאת בשנה האחרונה... לא יודעת עד כמה אני מאמינה בזה, אבל עם כל מה שקורה לי לאחרונה - אני חושבת שאני אתחיל! מה שכן, אני מאמינה ביכולת של האדם להיות אחראי למה שקורה לו - למרות הגורל. חשבתי הרבה על העניין של שמירת קשר, אבל כמה כבר אפשר להעביר באי-מייל..? ולראות את הבנאדם פעם אולי פעמיים בשנה נשמע לי נורא. ולמרות זאת, אני לוקחת כדוגמא את הקשר שלי עם החברה הכי טובה שלי. גם כן רחוקות גיאוגרפית, נראה שמאז החטיבה החיים כל הזמן זורקים אותנו למקומות שונים ומפרידים בינינו. אבל אפילו אחרי נתק של חודשים אנחנו עדיין מדברות כרגיל ומרגישות אותו הדבר. המצב לא השתנה כבר שנים. אני מתנחמת בזה שאם החיבור ביני לבינו אכן חזק ואמיתי כפי שאנחנו מרגישים, אז יש לנו סיכוי. בחיי שאני לא סגורה על עצמי - כל שניה אני חושבת אחרת! רגע אחד יש תקווה ורגע אחר הכל נראה אבוד! מה יהיה

 

[בודד לנצח]

אהבתי בעיקר

את הגישה על הגורל. את הגישה שבכל מקרה, ביכולתו של האדם להיות אחראי על מה שקורה איתו. מסכים בהחלט. בעניין הבעיה שציינת. הרבה אנשים חיים במצב זהה לשלך. במרחק כזה רחוק. נפגשים אחת לכמה חודשים. ובאמת מצליחים לשמור על הקשר הזה. לעומתם יש אנשים שנפרדו ובאמת מצאו להם אהבה אחרת. אחרים לא מצאו אהבה אחרת ופשוט נשארו לבד את התקופה הזו. זה גם קורה. ואי אפשר לדעת לפי מה שיקרה בעתיד איך הקשר שלכם יהיה. לכן זו החלטה שקודם כל את צריכה לחשוב בעצמך. האם את מוכנה לכך? האם את רוצה לשמור על הקשר הזה ככה? מרחוק? אולי תפגשו אחת להמון זמן. אבל לפחות לנסות לשמור על הקשר הזה? האם זה קשה מידי? האם כדאי לצאת בראש נקי כשלא השארת קשר עמוק ומחייב מאחוריך? כל אלה את צריכה לעכל. לחשוב. ולנסות להבין האם את באמת רוצה בכך. ואז לדבר על כך עם בן זוגך ולראות אם גם הוא מוכן לכך. אפשר כמובן גם לחשוב על כך ביחד. אבל חשוב שתגיעו למסקנות שלכם. שתגיעו להחלטה ששניכם תיהיו שלמים איתה. הכי הרבה שאפשר. אני מניח. זה לא קל. אין ספק. אבל אפשרי. רק אם 2 הצדדים באמת באמת מוכנים לשאת בעול הקשה הזה. אני חושב. בהצלחה.

 

[זולJדר]

אני לא רואה בעיה

תקשיבי לי אם יש אהבה, לא מוותרים טורפים הכול. לימודים....לימודים יש בכול מקום ואף פעם לא מאוחר לקידום אישי. אם יש אהבה כמו שאת מתארת לא מתלבטים, לא חושבים פעמים ואין על מה לחשוש. עזבי הכול ולכי על הברנש.

 

[גלי 34]

לא מדוייק

היא רק בת 18 מה אם היא תוותר על הלימודים שכל כך חשובים לה ובעוד כמה חודשים האהבה לא תישאר? מי מבטיח לה שזה לא יגמר? ואז היא תישאר בלי הבחור הזה ותפספס הזדמנות של פעם בחיים(כך היא אמרה) ללימודים האלה... מתי הוא מסיים את הצבא? אולי אם תשארו יחד עד שיסיים הוא בכל זאת יצטרף אליך? אם האהבה הזאת מספיק חזקה היא תשרוד את המרחק בהצלחה

 

[הנסיכה של הכוכב]

זולי חמוד אתה פה?../images/Emo140.gif

איזה כייף לראות אוןתך זולי

 

[אילתית27]

אני חושבת

שזאת הזדמנות טובה בשבילך ללכת ללמוד משהו למענך ואולי זה אמור להיות מבחן בשבילכם עד כמה אהבתכם חזקה .אם באמת הבחור הוא אהבת חייך וגם הוא חושב כך אתם תשרדו את זה בעוד שלוש שנים הוא יסיים צבא את תחזרי מלימודים ותוכלו לבנות חיים משותפים משלכם. הכל בחיים קורה בגלל משהו והכל לטובה . בהצלחה

 

[nyn]

זה קשה אבל אפשרי

יש לי חבר טוב שלמד 3 שנים בגרמניה, לבד בלי אף אחד. את החברה הוא השאיר בבית (בארץ) כוון שהיא למדה כאן ולא יכלה להצטרף אליו אבל כל חופשה שלה או שלו הם נפגשו, או שהוא טס לארץ או שהיא טסה אליו. זה קשה בהתחלה אבל מתרגלים. לפעמים הגעגועים הם סוד הקסם לזוגיות מושלמת. לאחר שהוא סיים את התואר הם התחתנו. שיהיה לך בהצלחה.

 

[Rakefetsagman]

happy ending

הייתי שם אבל מהצד ההפוך, הוא נסע ואני נישארתי זה היה אמנם רק לשנה, אבל אחרי 3 חודשים כבר לא יכולתי ארזתי ונסעתי אליו, מאז אנחנו ביחד כבר 9 שנים ויש לנו ילד מקסים בן 9 חודשים... מסקנה מה שצריך להיות יהיה, תסעי ואם לא תוכלו כבר יימצא פיתרון

 

[שלומבון]

הנסיעה בעדיפות ראשונה

בכל מקרה, תהיי חייבת לוותר על משהו

עליו או על הנסיעה. ניסיוני אומר לי שכרגע הנסיעה באה קודם - כמו שאמרת, זה בשבילך וחיכית לזה המון זמן. תארי לעצמך שתמשיכי בחייך ואפילו האהבה הזו תשרוד לנצח, לעולם לא תהיי שלמה עם הוויתור. והרי הבנתי שכבר החלטת לא לוותר, אז איך להתמודד? הקלישאה אומרת שאין דבר חזק מהאהבה, אבל את כבר אמרת בחוכמה שמרחק זה דבר נוראי וגם אהבה קשה לה להתקיים בלי אוכל... אבל! - if it's meant to be... כוונתי שהרי אם לא תתפשרי על אהבה בחייך, וגם אהובך לא, הרי שמערכות יחסים הבאות או שיובילו לאהבה האמיתית, ואז תגלו שזו היתה הרפתקה של "אהבת נעורים", או שאחרי כל הזמן הזה תחליטו שלא משנה באיזה מקום ושלב אתם בחייכם, אתם חוזרים זה לזו. זהו, שפכתי את ליבי, מקווה שלא בלבלתי יותר מידי, ובעצם אמרתי ש you have to wait and see

 

[pavarotti]

הייתי באותה בעיה

גם אני ניתקלתי בבעיה כזאת הייתי עם חברה שלי 3 שנים ואז טסתי ללימודים בהולנד, לא ניפרדנו וניסינו את העניין של קשר מרחוק.(רצוי לציין שהיא לא יכלה להצטרף עלי ביגלל שהיא הייתה בצבא) כרגע אני עוד מעט שנה בהולנד ואנחנו עדיין ביחד למרות המרחק וכשהיא תסיים את הצבא היא אמורה שלהגיע לכאן. אני מאוד מקווה שאצלך הכל יסתדר והוא ירצה להצטרף עלייך, אבל בשום אופן לא לוותר על הלימודים בחו"ל לא משנה מה יהיה, כי הכל לטובה בחיים.

 

[Tick Tack]

כל כך משמח

לשמוע על מקרים שכן מצליחים! אין לכם מושג עד כמה זה מעודד אותי! עד השנה בכלל לא היתי מודעת שיש באמת מקרים כאלה. זה נשמע כמו משהו מהסרטים, וזה שזה קורה לי בכלל הזוי... אני מנסה לעכל את זה כי זה שונה מכל קשר אחר שהיה לי. אני רק בת 18, עוד לא חייתי בכלל, ופתאום צריך להתמודד עם משהו כל כך גדול.

 

[pavarotti]

זה לא הולך להיות קל

על תחשבי שזה הולך להיות קל... יש לך להתמודד עם מעבר למדינה חדשה שזה לא קל ביכלל והתחלה של לימודים שגם הם בטח לא קלים ובנוסף לכל זה את צריכה להתמודד עם מערכת יחסיים מאוד מסובכת, ובדר"כ הסביבה לא ממש מקבלת את זה וכולם חשבו שזה הזוי ולא אפשרי, ולמרות שאצלי ה"סיוט" הזה עוד נימשך ואני חייב להגיד לך שעכשיו שזה כל כך קרוב לסוף זה גם השלב הכי קשה כי זוגתי צריכה לשנות את כל התוכניות שלה ולהצטרף עליי להרפתקאה ולעזוב כל מה שיש לה. ושנינו כולה בני 21. יש לי שאלה עלייך...מה חבר שלך חושב על כל זה? הוא רוצה לנסות הוא רוצה להגיע עלייך?