איך להתמודד עם זיכרון?
כל כך לבד, אבודה.. הייתי שיכורה באותה פעם.. סתם התפרקות לא מבוקרת עם אלכוהול אחרי תקופה עמוסה. הוא היה בדירה באותה פעם שעשינו על האש עם כמה חברים. כשהתחלתי להרגיש סחרחורת לא טובה מידי עברתי לחדר שלי, כמה דקות אחרי הוא בא לחדר מיד אחרי, לא הייתי שמה לב לזה בכלל אם לא היה מנשק אותי.. הייתי כל כך מעופפת, שוכבת על המיטה עם עיינים עצומות, בלי חשק או כוח להזיז אף שריר בגוף. הוא המשיך לנשק אותי ולי לא היה אכפת, כשאני מרגישה רק את טעם הוודקה מהולה בסיגריות בכל מקום. ברגע מסויים הוא פתאום היה מעלי, כשהבנתי את זה צעקתי לו להפסיק, אבל הוא לא שמע, אולי שמע ובחר לא להקשיב.. ניסיתי לדחוף אותו מעלי, אבל עכשיו פתאום שמתי לב שאני באמת לא מסוגלת לזוז.. התחלתי לנשום יותר ויותר מהר, שואפת לריאות ריח חזק של וודקה זולה וסיגריות, שוב ניסיתי לזוז ולא הצלחתי.. אמרתי- "לא!" אני זוכרת את הרגע הזה.. והוא המשיך, מפשיט אותי לאט, מלטף בכוחניות את הירך, מעביר את היד על כל הגוף שלי.. לוקח את היד שלי ומניח אותה על איברו בכוח. זה היה הרגע שבו התחלתי לבכות. בשקט. בלי קול. רק סובבתי את הראש לכיוון הקיר ונתתי לדמעות לזרום. באותו רגע כאילו קפאתי במקום, כאילו שהייתי מנותקת מעצמי, מרגישה לא מרגישה את מה שהגוף שלי עובר, הגוף שלו שוכב על שלי מונע כל תזוזה וחונק, והידיים שלו תופסות אותי בכוח, למרות שלא הייתי מסוגלת לזוז גם ככה, הרגשתי אותו חודר אלי, עושה את מה שעושה, מנשק ונושך אותי, ואני, אני הייתי במקום אחר, מרגישה לא מרגישה את מה שקרה שם הדבר שאני זוכרת אחר כך זה ששכבתי שם, רק רוצה שיגמור וילך.. רק שיגמור כבר וילך........... שיעזוב אותי.. שילך... שלא יחזור יותר... שיתרחק ממני........... ואז הוא קם. התלבש ויצא מהחדר.. ואני נשארתי, עדיין עם הפנים לכיוון הקיר הדמעות מתחילות להתייבש על הלחי, והיד מחפשת את השמיכה כדי להתכסות ולנסות להפסיק לרעוד.. וזהו, זה מה שהיה, למחרת בבוקר קמתי, נכנסתי למקלחת, לא הצלחתי להרגיש נקייה, המים רתחו, העור שלי הפך כבר מזמן אדום וכואב, אבל לא לא הספיק, עדיין הרגשתי מזוהמת, נגועה.. כבר לא עצמי.. במשך הרבה זמן ניסיתי לשכוח, להדחיק, וכבר חשבתי שהצלחתי לפחות באופן חלקי.. ועכשיו אני כבר לא יודעת מה לעשות, מהפסים כבר מזמן ירדתי, ועכשיו רק נשארתי שבורה.
כל כך לבד, אבודה.. הייתי שיכורה באותה פעם.. סתם התפרקות לא מבוקרת עם אלכוהול אחרי תקופה עמוסה. הוא היה בדירה באותה פעם שעשינו על האש עם כמה חברים. כשהתחלתי להרגיש סחרחורת לא טובה מידי עברתי לחדר שלי, כמה דקות אחרי הוא בא לחדר מיד אחרי, לא הייתי שמה לב לזה בכלל אם לא היה מנשק אותי.. הייתי כל כך מעופפת, שוכבת על המיטה עם עיינים עצומות, בלי חשק או כוח להזיז אף שריר בגוף. הוא המשיך לנשק אותי ולי לא היה אכפת, כשאני מרגישה רק את טעם הוודקה מהולה בסיגריות בכל מקום. ברגע מסויים הוא פתאום היה מעלי, כשהבנתי את זה צעקתי לו להפסיק, אבל הוא לא שמע, אולי שמע ובחר לא להקשיב.. ניסיתי לדחוף אותו מעלי, אבל עכשיו פתאום שמתי לב שאני באמת לא מסוגלת לזוז.. התחלתי לנשום יותר ויותר מהר, שואפת לריאות ריח חזק של וודקה זולה וסיגריות, שוב ניסיתי לזוז ולא הצלחתי.. אמרתי- "לא!" אני זוכרת את הרגע הזה.. והוא המשיך, מפשיט אותי לאט, מלטף בכוחניות את הירך, מעביר את היד על כל הגוף שלי.. לוקח את היד שלי ומניח אותה על איברו בכוח. זה היה הרגע שבו התחלתי לבכות. בשקט. בלי קול. רק סובבתי את הראש לכיוון הקיר ונתתי לדמעות לזרום. באותו רגע כאילו קפאתי במקום, כאילו שהייתי מנותקת מעצמי, מרגישה לא מרגישה את מה שהגוף שלי עובר, הגוף שלו שוכב על שלי מונע כל תזוזה וחונק, והידיים שלו תופסות אותי בכוח, למרות שלא הייתי מסוגלת לזוז גם ככה, הרגשתי אותו חודר אלי, עושה את מה שעושה, מנשק ונושך אותי, ואני, אני הייתי במקום אחר, מרגישה לא מרגישה את מה שקרה שם הדבר שאני זוכרת אחר כך זה ששכבתי שם, רק רוצה שיגמור וילך.. רק שיגמור כבר וילך........... שיעזוב אותי.. שילך... שלא יחזור יותר... שיתרחק ממני........... ואז הוא קם. התלבש ויצא מהחדר.. ואני נשארתי, עדיין עם הפנים לכיוון הקיר הדמעות מתחילות להתייבש על הלחי, והיד מחפשת את השמיכה כדי להתכסות ולנסות להפסיק לרעוד.. וזהו, זה מה שהיה, למחרת בבוקר קמתי, נכנסתי למקלחת, לא הצלחתי להרגיש נקייה, המים רתחו, העור שלי הפך כבר מזמן אדום וכואב, אבל לא לא הספיק, עדיין הרגשתי מזוהמת, נגועה.. כבר לא עצמי.. במשך הרבה זמן ניסיתי לשכוח, להדחיק, וכבר חשבתי שהצלחתי לפחות באופן חלקי.. ועכשיו אני כבר לא יודעת מה לעשות, מהפסים כבר מזמן ירדתי, ועכשיו רק נשארתי שבורה.
