איך להקל עלי?

[ממושים]

איך להקל עלי?

אני מקבלת עזרה מהסבתות וממטפלת אך עדין מוצאת את עצמי סביב השעון סביב הילדים. וזה לא שקשה לי לשחרר ולסמוך (אולי קצת..) אבל נראה לי שאין כ"כ ברירה עם תאומים ולומדים מהר מאוד שאי אפשר שכל יהיה מושלם או MY WAY. בעיקר כשמניקים. אשמח להתיעץ איתכן איך ומתי אפשר למצוא זמן קצר לעצמי, להשלמת שעות שינה, לסידור תמונות וכו'. כמה עובדות: > גלי ועודד בני חודשיים וחצי. > אני מניקה הנקה מלאה ושואבת מדי יומיים- שלושה בין האכלות הבוקר. בדר"כ יוצא לי משהו כמו 100 מ"ל. מקפיאה לרוב, לעיתים גלי מקבלת שאוב אחרי המקלחת בזמן שאני רוחצת את עודדי. > אני לא כ"כ מצליחה להניק אותם יחד והאמת שגם לא מנסה לסנכרן את הלו"ז שלהם. מניקה יחד לפעמים בערבים אבל שלושתנו לא ממש נינוחים ורגועים עם הסיפור הזה. > אין עוד לו"ז יום קבוע. > השינה במהלך היום קצרה ומקוטעת. אין שינה אחת ארוכה. > לא נרדמים לגמרי לבד, צריך לעזור עם קצת ידיים, לפעמים נדנוד עגלה, ציצי. לא כדי להכנס לגמרי לשינה אבל כדי להרגיע. > ברגעים של שקט אני חולמת על ללכת לנוח אבל יודעת שעוד 3 דקות משהו יתעורר ונמנעת מלנסות. > אם עד 21:30 אני לא במיטה אני כבר יודעת שיהיה לי קשה לתפקד בלילה ולמחרת. (אין לי חיים..) אולי כדאי לבקש שיאכילו אותם פעם ביום במקומי? תמיד שאני אומרת לעצמי שזהו, היום ניתן בקבוק, אני מתחרטת ומניקה. אולי שיצאו לטיול איתם לבד בלעדי? אבל איך?? ומה אם שנהם יבכו מאוד? (הראות מספיק מפותחות, לא אוהבת כשבוכים) אשמח לעצות

 

[דבורה31]

נשמע מוכר

הכל נשמע מוכר- עוד אין סדר יום (זה קורה רק אצל אחרים- סדר יום בגיל כזה), אין סכרון באכילה, לא יודעים מתי ישנו וכמה, וההרגשה שאין חיים (לפחות לא כמו שהיו פעם).. החדשות הטובות: זה עובר- באמת באמת. ההמלצה שלי- תנצלי את מזג האויר המדהים הזה, החורף שממש לא מגיע, ושלחי את החברה לטיול בעגלה עם הסבתות או מטפלת. אני מבינה אותך- את ההרשגה שחוץ משעות שינה צריך גם קצת זמן לעצמך- אינטרנט, תמונות, או כל דבר שנותן לך הרגשה שיש לך חיים, ואת זה אפשר רק כשבטוחים שהכל רגוע. בעגלה, עם אויר צח, התינוקות נרגעים, ואני בטוחה שהם יהנו וגם את, ויקבלו את היניקה הבאה אחרי שהם חוזרים.

 

[ממושים]

טיול זה פק"ל יומי אצלנו

שמתוכנן מהבוקר ויוצא לפועל בשעות הצהריים כי אני מעדיפה לחזור ממנו ולדעת שנשארו לא יותר מדי שעות עד המקלחות. או עד שנת הלילהץ הם באמת רגועים יותר בזמן האחרון במהלך הטיול למרות העצירות לציצי, ידיים, החלפות. ברגע שעוצרים לנוח על ספסל- בכי בכי בכי. אז צריך להמשיך לצעוד (וגם אז לא תמיד הבכי מפסיק אם כבר התחיל) ולמי יש כח לצעדה של שעתיים מדי יום??..

 

[ochenta]

עצות קונקרטיות

1. הכי הכי טוב - שמישהו ייקח אותם לטיול. אלא אם כן הם לא אוהבים להיות בעגלה, אבל אם הם כן אוהבים - הם יהיו רגועים ולא יחפשו אוכל, וזה יכול לתת לך שעה וחצי לפחות של שקט מוחלט לעצמך. שווה זהב. אני בימים אלה שוקלת לשלם לבת של השכנים בשביל זה, פשוט בגלל המחסור המטורף בשעות שינה. 2. תקופת הגזים היא תקופה איומה, אבל היא עוברת. חבל לוותר על הנקה מלאה שכל כך התאמצת להגיע אליה, בשביל עוד שבועיים שלושה, למרות שאני יודעת עד כמה זה נורא כשאת בתוך זה. גם כשזה חוזר להיות קשה (כמו אצלי) זה לא כמו אז. הם מתקשרים, מחזיקים את עצמם, יותר קל לשעשע אותם. את נמצאת עכשיו במקום הכי קשה, מכאן זה רק ישתפר. מילה שלי! 3. ההרגשה שאין לך חיים - זה לא מדויק, יש לך חיים, ואלה החיים שלך! לפחות עד שתחליטי שאת יוצאת לעבודה ומוצאת להם סידור. מסביב לשעון, תלויה ברצונות שלהם, עם מעט מאוד זמן לעצמך ומעט מאוד יכולת לתכנן משהו. את צריכה לראות עד כמה את מסוגלת להישאר שפויה בתוך זה, כי אם את תהיי אומללה איתם בבית - עדיף שהם יהיו במסגרת ואת תרגישי שאת בחיים. 4. לגבי הרדמה - זה נשמע לי אחלה של דבר, שבגיל כ"כ צעיר את צריכה רק להרגיע אותם ולהירדם הם יכולים לבד. אני חושבת שרוב התינוקות צריכים ממש שירדימו אותם באיזשהו אמצעי. גם עם שלי אני מאוד מקפידה, עד כמה שאפשר כמובן, רק להרגיע ולא להרדים. זה שווה לטווח הארוך אבל עצה שלי - אל תעשי מזה יותר מדי עניין, בטח לא כשהם סובלים מגזים, כי ילד שכואב לו - לא מחנכים. 5. סינכרון, סדר יום - את ממש מקדימה את זמנך. 6. הנקה משותפת - גם אני לא עושה את זה כמעט. כשהם היו בני חודש הפסקתי. אני בקושי מסוגלת להרים אחד מהם על הידיים. 7. זמן לעצמך - זה יגיע, וזה ייראה לך כמו חסד גדול. ואז זה ייעלם שוב. ואז זה יחזור...תהיי סבלנית, התמונות לא יברחו, אי התחלתי להתקדם עם האלבום כשהם היו בערך בני חודשיים וחצי. 8.

 

[ממושים]

אז ככה

1. בשבת לראשונה אמא שלי לקחה אותם לטיול לבד (אמא שלי היא הלוחשת לתינוקות, אין עליה, באמת!) אז ניצלתי את הזמן לספר ולרחוץ את הכלב. יש לנו סוג של סוס אז זה לקח שעה וחצי. העצות של ללכת לישון כשהילדים ישנים או לנצל כל דקה של שקט לנוח היא העצה הכי לא פרקטית שקיבלתי מאז הלידה. 2. איזה כייף לשמוע!! תודה! (תזכרי- מילה שלך..). אה, לא חשבתי לוותר על הנקה מלאה. 3. התוכנית היא לחזור לעבודה כשיהיו בני חצי שנה. עד אז אני מקווה שיהיה לי כ"כ כייף איתם שארצה להשאר עוד. בנתיים, לפעמים אני רוצה לברוח. אפילו לא רחוק מאוד. רק לחדר ליד מתחת לפוך. לשבוע, ליום, ל 4 שעות. אני לא מעזה. אני לא מגדירה את עצמי אומללה. לעיתים מתוסכלת, לרוב עייפה מאוד אבל תמיד מוקסמת ומאוהבת. 4. משתדלים. לא תמיד זה עובד. כשיש פוקים, כואב וחסר שקט - עוטפים באהבה ומנדנדים בעמידה אל החלומות. 5. אז מתי?? זה קורה לבד או שצריך להרגיל? 6. שוב ניסיתי הערב. לא קל הדואט הזה.. תמונה- אני איתם לבד, עם הציצי שעון על הכרית הנקה, גלי בידיים, עודד נשפך עם חצי גוף בין הכרית לבטן שלי וחצי גוף אחר עם ברכיים תקועות בגב הספה. סופרת כל דקה עד שבעלי רק יחזור כבר למען השם. 7.ביום שיש הספקתי להתקלח + לגזור ציפורניים + למרוט שערות סוררות בגבות + להתלבש באיזי. נדיר!! 8.

9.

 

[shkunts]

את מכירה את העצות שלי...יש לי עוד כמה

1. בכל זאת ללמוד להניק ביחד, למצוא את התנוחה שמתאימה ... 2. כאמור, להנות מהבקרים המדהימים, להניק לנפי שאת יוצאת מהבית , סביר להניח שהם ישנו טוב בעגלה ואת תוכלי להנות קצת מפטפוט בטלפון או קפה אם יש במרחק הליכה. 3. להתעקש על סנכרון, ככל שתתמידי זה כבר יבוא לבד. תתחילי בהנקות ביחד ואז להרדים ביחד וכו וכו' - זה יוריד לך המון זמן וכשתדעי ששניהם ישנים והרגע נדמו תוכלי כן לנוח לשעה...(במאמר מוסגר - יכול להיות שזה מוקדם מדי אני לא זוכרת מתי התחלתי אבל תמיד כדאי לשאוף שזה יהיה כך ) 4. להקדים את שעות האמבטיה, שינה כדי שלא יהיו מותשים ...(שוב יכול להיות שזה מוקדם מדי אבל שווה לנסות להרדים כבר בשמונה). 5. לשים אותם באוניברסיטה על הרצפה ולשבת איתם על הרצפה - זו היתה הדרך שלי לעשות גם וגם. כך לא הייתי צריכה לקפוץ להוציא מהלול אם מישהו בוכה, הייתי יכולה לאכול עם הצלחת ביד, לשתות קפה בזהירות. זה אפשר לי להושיט יד ללטף, לנענע, לשעשע עם משחק בלי להתרוצץ בבית ובנתיים ביד השנייה, לאכול, לשתות קפה וכו' . 6. נדנדה, לפעמים הייתה מצילה אותי. לא אהבתי להשתמש בה כי זה היה לי מאוד מנוכר, בלי מגע. אבל כשיש שניים ואת אחת, להניח אחד בנדנדה זה מתכון בדוק להרדמה והרגעות. במיוחד בתקופת הגזים. 7. לשיר לשיר לשיר....אפילו אם את זייפנית, וכדאי גם שתתמידי באותו שיר. כשהם היו גדולים יותר והיה להם קשה להרדם הייתי נכנסת לחדר ומתחילה לשיר, תוך שניה הם היו משתתקים ותוך 5 דקות ישנים. זה הה מדהים אותי כל פעם מחדש. הייתי משתמשת בזה המון: מקלחת, באוטו... תמצאי שיר שאת אוהבת ופשוט תשירי אותו ברגעי לחץ את תראי שלאט לאט הם יתחילו להרגע שתשירי אותו. זה משהו מוכר בשבילם וזה תמיד טוב ברגעי משבר, כאב. 8. give your self a break, או בעברית - תעשי את המקסימום שאת יכולה, אבל במחיר השפיות שלך. תעגלי פינות איפה שאפשר כדי להקל על עצמך. לדוגמא: לא חייבים לעשות מקלחת כל יום, לא חייבים להחליף בגדים אם לא מלוכלך, לא חייבים לקפל את הבגדים שלהם אחרי הכביסה (מקומט, נכון,אבל לוקח הרבה זמן ....) בקיצור איפה שאפשר ... ואגב גם במחיר הטקס או ה"חינוך" - הם ממש קטנים ויש עוד הרבה זמן ללמד אותם בהצלחה, ואת מוזמנת להתקשר תמיד (יצא ממש ארוך....)

 

[ממושים]

אמשיך לכתוב מחר

השעון מתקתק, חייבת להתארגן לשינה. תודה על התגובה!!

 

[ochenta]

מאוד מסכימה כמעט עם הכל

נדנדה היא הצלה. את חייבת נדנדה אם את לבד איתם. לי יש נדנדה וטרמפולינה וזה נהדר. גם העצה של לבלות איתם על משטח היא מצויינת. זה מה שאני עושה היום. זה גם מאפשר לי לעשות להם אימון כושר בלשכב על הבטן. ואפשר ככה להישפך איתם קצת, לשתות ולאכול וכו' ולג'נגל בין שניהם יחסית בקלות. צריך משטח עבה שמבודד, לא חייב עם הרבה קונצים עליו. אני קיבלתי משטח ענק ממוצצים והוא האתר החביב על כולם בבית. לגבי סינכרון, אני לא מסכימה. אולי זה תלוי בילדים ובהבדלים ביניהם, שלי הם כמו חתול וכלב. או נגיד, חתול וחמוס. פשוט אין קשר כל כך בין הצרכים והרצונות שלהם. זה בלתי אפשרי לסנכרן אותם וזה כך מהרגע שהם התחילו לפתח אישיות, בערך בגיל 3 שבועות. אני מוצאת את ההנאה בזמן איכות עם כל אחד מהם, ומוצאת דרכים יצירתיות "לסנכרן" אחד אחרי השני. נגיד, אם גיא כבר נרדם, תמרי תירדם בקלות ולא תפריע לו. להיפך לא עובד - הוא יכול לקשקש שעה ולרצות 6 פעמים ציצי ואם היא נרדמה, היא תתעורר מרוגזת.וכו'. בעניין הבגדים שלהם - אצלי זה סוג של טקס. כל בגד נמצא במקום שלו במדף, מקופל למשעי, אוי למי שישנה לי את הסדר, ומדי פעם אני גם מחליפה את הסידור בין המגירות. אבל זו שריטה. אני גם לפעמים מחליפה להם בגדים באמצע היום סתם בשביל הכיף. הם נהנים מזה וגם אני. מצד שני, יש לי עוזרת 3 פעמים בשבוע אז אין לי כמעט שום התעסקות אחרת עם הכביסה.

 

[ממושים]

אחד עד שמונה

1. מנסה מדי ערב. האמת ששמתי לב למשהו- אני תמיד מתחילה להניק אחד/ת רגיל ולאחר כמה דק' מצמידה את כרית ההנקה ומצרפת את השני/ה. ואז מתחיל בלאגן. הפרתי את שלוותו של הראשון והשני אולי עייף אולי כואב אולי כבר רעב מדי ושניהם לא מרוצים. ארוחת ערב סוערת. אולי אנסה לחבר אותם יחד אחרי המקלחות של שנהם. 2.טיולים אכן מהווים את רגעי השפיות הנינוחים יותר. לרוב גם בהם מרגיעים, מאכילים, מחליפים אבל שעתיים שלוש עוברות להן מהר יותר מאשר בבית. 3.אולי בהמשך נעבוד על תזמונים, כרגע עוד מספקים אותם לפי הנדרש. יווו, איך מתאים לי כ"כ לנוח שעה. היום היינו בפזיותרפיה ופשוט בהיתי במטפלת מרוב עייפות, אפילו פקתי לה פעמיים מול הפרצוף במשך 30 דק'.. 4. אני מתחילה עיסוי ומקלחות בסביבות 18:00, עד 19:30 אנחנו בדר"כ מסיימים ומתחילים לאכול. אולי להקדים עוד יותר? איך הסתדרת עם המקלחות לבד? 5. אנחנו מנסים את הבילו על המזרון כמה פעמים ביום. נראה לי שאולי קצת מוקדם להם כי אחרי כמה דק' כבר נמאס להם. אבל נראה לי שאנחנו בכיוון הנכון, לפני שבועיים לא היה סיכוי לבלות עליו יותר מדקה. 6.יש לנו טרמפולינה אחת ברוטציה. לפעמים משמשת באטרציה מנגנת וצבעונית, לפעמים יושבים עליה לצפות בביבי מוצרט. (כן, אני בעד קצת טלוויזיה ואמא מאוזנת..) 5 דק' בממוצע, אחרי זה נמאס. 7. שרה בלי סוף. איך שנולדו קניתי את 100 שירים ראשונים אחד ושתיים ואני תמיד עם אחד הספרים לידי, בנסיעות הדיסק מככב. אין לי מושג מה חדש בפלייליסט של גלגל"צ מאז 12 לספטמבר 2008. שרה שירים מהצופים, שירים של גדולים. 8.מנסה לעגל ולממש את תאורית the good enough mother. זה לא קל. רגשות האשם אכשהו תמיד שם. אני לא מספיק איתם ועם כל אחד לחוד, לא מספיק מלאת מרץ וחיוניות, לא מספיקה מספיק בבית- תמונות, להחליף בגדי קיץ לחורף, לבדוק גנים באזור לשנה הבאה, מטפלת לטווח ארוך, להחליף מתנות שקיבלנו, לספר ולרחוץ את הכלב ועוד כל מני כאלה ואחרים. וכל מה שאני רוצה זה שהיום שרק התחיל כבר יגמר. ושיגיע הסופ"ש. אבל הסופ"ש הוא כמעט כו יום רגיל למעט העובדה המנחמת שבעלי בבית. ואנחנו יחד מחכים שיגיע כבר 20:30. ואני בלחץ להיות במיטה עד 21:30. ואז יום ראשון. בלודי סאנדיי. אבל הם מהמממיםם! תודה רבה על תשומת הלב והליווי הצמוד!

 

[shkunts]

איזה קטע שלי נולדו ב 11/9 שנתיים לפני...

מקלחות היה שעה של תסכול רצוף - אבל גם את זה עברנו השיטה היתה כדלקמן: הכל מוכן בחדר האמבטיה - כאשר בתוכה יש שני סלקלים (או טרמפ') אחד בתוך הסלקל קרוב לרגל שלי שאם דורש הרגעה אני מדנדת עם הרגל. שתיים השני מתקלח - מהר מהר ...אין עיסויים , משחקים וקשקושים (על כך אני מאוד מצטערת אבל זה מה שיכולתי לעשות בזמנו - פתרון הסלקל החזיק רק כמה דקות) ברגע שמסיימים מעבירה לסלקל ומחתלת ואם חם מספי אז רק חולצה או שמיכה. ואז ממשיכים עם הילד הבא, כנ"ל. בסוף לוקחים את שני הסלקלים לחדר ומלבישים כמו שצריך, עם משחות, קרמים, ניקוי אוזניים וכו'. מיד אחרי כל זה מתיישבים על המיטה הזוגית או הרצפה ומניקים ארוחת לילה. ישר אחרי נכנסים למיטות לשינת לילה עריבה. זה היה הטקס לקח משהו כמו שעה. תוך כדי המקלחת שרה רוקדת עושה פרצופים מתמרנת, עם רגל אחת יד אחת ומה לא כדי לצלוח את הדקות הארוכות האלה. אני מנסה להעביר פה שפשוט זה לא ואם אין ברירה אחרת (לחכות לבעל או להביא עזרה) אז זה אפשרי. ובסוף שבוע הייתי מחכה לרגע שמישהו יקח ממני את המטלה הזו. אבל זה היה המצב בזמנו וגם כיום את המקלחות אני עושה לבד. אם תהיי באיזור פ"ת מתישהוא - דברי איתי אולי נפגש ונעשה סדנת המשך (-:

 

[ממושים]

מורידה את הכובע! ../images/Emo61.gif

את ג'דה! נראה לי שאם לא הייתה לי ברירה- לא הייתה ברירה אלה להסתדר.. אני עוד בפנטזיה של מיקלחת נעימה ונינוחה, מלווה בעיסוי רגוע. אני משתדלת בסביבות 17:00 להפשיט אותם בחדר מחומם ולמסז' עד כמה שיש להם סבלנות. משם אני ממשיכה עם אחד לאמבטיה שיכולה להיות נעימה עד שאני שומעת את הצווחות של השני (וזה לא שהוא נטוש בלול- הוא נמצא עם הזוג ידיים הנוספות שמסייעות) ואז אני כבר לר בסבבה. אני תמיד ממשיכה לשיר, לדבר להתנהל כרגיל ולהנעים את הזמן- אך חצי לב ואוזן אחת עם הבוכה. ואז אני עושה החלפות לקלח את השני והחצי לב האחר נחמץ למשמע הבכי של זה שכבר התקלח ומחכה לארוחת הערב. מצדיעה לך..!

 

[shkunts]

הנה תמונה - איך הייתי מבלה את ימי

הרגל המקופלת יכולה לנוע ולהרגיע את מי שבוכה והשני מתרכז במשחק

 

[shkunts]

ואני חייבת עוד תמונה

אם אני כבר מסתובבת בתמונות ישנות - הרגעים האלה של הידיים המלטפות פשוט היו ממיסים אותי. האמת היא שלצערי הרב אין לי הרבה תמונות של הנקה אבל זו אחת הטובות. אני מניקה פה עם כריות אבל בדרך כלל הייתי מניקה עם כרית הנקה. אני יושבת על מיטה זוגית הרגליים משולבות ומהוות הגבהה ואני רוכנת קצת קדימה. ואני מחזיקה את השד כדי לייצב את עצמי ולא אותם.

 

[לימוניתה]

תמונה מדהימה!

 

[ממושים]

תמונות מקסימות!

אני גם חייבת להצטלם יותר ולהנציח רגעים קסומים שכאלו..

 

[ochenta]

עיסוי ומקלחות!

אחותי, את משקיענית! הילדים שלי מקבלים עיסוי מבעלי אולי פעם בשבועיים!

 

[ממושים]

אנחנו בוגרי קורס עיסוי

הייתה לנו מדריכה מקסימה, פזיותרפיסטית במקצועה שחיה את כל נושא המגע. מרוב שהיא הדגישה את חשיבות הקרבה והמגע עם העוללים אני משתדלת למסז', לפחות פעם ביומיים. אני תמיד מתחילה עיסוי ב 'היום אני אעשה לך מסז', כשתגדלי את תעשי לי, אוקיי??!!' עדין אין תשובה, רק חיוך של 'יאללה אמא תתחילי ונראה איך זה יתגלגל'.

 

[הריונית גאה]

איך אתן עושות את זה?

מדהימות!!! מתי במהלך היום? מה עושה הילד הממתין? נורא אהבתי לעשות עיסוי עם הגדולים. עם התאומים ממש לא מגיעה לזה.

 

[ממושים]

הכי כייף זה בשניים על שניים

שיש איתי משהו מהמשפחה לפני המקלחות ( עם בעלי בסופ"שים, עם אימי ביום בו היא עוזרת לי) אנחנו מחממים ומכינים את חדר האמבטיה לרחצה. מחממים גם את חדר השינה, מפשיטים את שנהם וכל אחד מעסה אחד/ת (לא לשכוח לפרוס שעוונית או משטח החתלה סופג, תמיד הם עושים פיפי באמצע, כמובן מעליו חיתול או מגבת נעימה). הראשון שנכנס למקלחת הוא בדר"כ זה שאיבד סבלנות ראשון או זה שבוכה יותר חזק (גלי..). אם משהו צריך לאכול אז אני מניקה בזמן שהשני מתקלח עם אבא או סבתא. לפעמים אנחנו נכנסים כולנו לחדר האמבטיה ומבלים ארבעתנו יחד. אוקי- למען ההגינות אתוודה שתואר כאן תסריט אידיאלי שקורה פעם עד פעמיים בשבוע מקסימום. בשאר השבוע אני מעסה אותם לפני המקלחת, בחדר האמבטיה, אפילו עיסוי קצר של דק' בודדות.

 

[הריונית גאה]

עושה חשק, חייבת לנסות! ../images/Emo13.gif