איך יתכן שהאדם איננו מכונה?
אם דבר כלשהו הוא איננו מכונה, מה עוד הוא יכול להיות? מה עוד קיים מלבד האפשרות הזו? ננסה להתעלם לרגע מהתמונה הכוללת ומלאת הדעות הקדומות, אותה קשה לנו לנתח בשל מורכבותה (דבר המוביל להשערות לא מבוססות ומטעות). ונשכח לצורך העניין מהחיות ובני האדם שאנו מכירים, ונחשוב על העולם הזה כפי שהוא - אוסף של חומרים הנשלטים על ידי חוקים ברורים. אז נשאלת השאלה: איך ניתן לקחת את החומרים האלה, ולבנות מהם משהו שאינו כפוף להם? איך ניתן ליצור 'רצון חופשי' בעזרת רכיבים מכאניים בלבד? כמובן שזה בילתי אפשרי. כדי שאותו רצון חופשי יתקיים, אנו צרכים להניח את קיומו של גוף כלשהו הקשור אלינו אשר אינו כפוף לחוקי הפיסיקה המכאניים. ואותו חומר יהיה בעצם 'אנחנו'. הוא יהיה מה שהופך אותנו ממכונה לייצור חיי. והוא אמור, באופן כלשהו, להיות חופשי. כי אחרת הוא יהיה מכונה. אך אם באמת קיים 'חומר בעל רצון חופשי' כלשהו, שהוא שונה מהחומר המוכר לנו, הוא יכול להימצא רק ברמה המיקרוסקופית. אחרת היינו מבחינים בו. אז אם באמת קיים חומר כזה, מדוע הוא לא נמצא בסלעים ובעצים? מדוע הוא לא קיים בחלל הריק? האם יתכן באמת שזה רק צירוף מקרים שהיחידים שאנו מאמינים שיש להם רצון חופשי הם אותם מבנים בעלי 'מוח' מכאני? ודווקא בהם קיים אותו חומר מיוחד שאינו כפוף לחוקים המכאניים של היקום? לא הגיוני יותר פשוט להניח שאותם מבנים בעלי מוח הם מכונות, ואין שום חומר מסתורי שקיים רק בהם? גם תורת הקוונטים על כל שבירת המכאניות של היקום שהיא גוררת איתה אינה יכולה להוכיח את אי-מכינותו של האדם. שהרי נגיד וישנם חלקיקים אשר גורמים אקראיים משפיעים על התנהגותם. במצב זה יתכנו 2 מקרים: האדם הוא מכונה שמבוססת על אקראיות. האדם הוא מכונה, אשר קיבלה את היכולת לשלוט על האקראיות של אותם חלקיקים, ובכך להשפיע על עצמה. במקרה הראשון והסביר יותר, האדם הוא עדיין מכונה. גורם האקראיות לא מעיד על 'רצון חופשי'. במקרה השני והפחות סביר, שאנשים נוהגים לאמץ מתוך דוגמטיות או פחדנות, האדם הוא עדיין מכונה. ובדיוק כפי שהוא שולט באופן מכאני באטומים שבמוחו, כך הוא שולט גם באקראיותם של החלקיקים. אף אחד מההסברים האלה לא מתקרב להסביר איך זה יתכן שקיים משהו שאינו מכונה. ככל שאני חושב על זה, אני מבין שהמסקנה היא בילתי נמנעת - אני זה מכונה. ומה כל כך רע בלהיות מכונה?
אם דבר כלשהו הוא איננו מכונה, מה עוד הוא יכול להיות? מה עוד קיים מלבד האפשרות הזו? ננסה להתעלם לרגע מהתמונה הכוללת ומלאת הדעות הקדומות, אותה קשה לנו לנתח בשל מורכבותה (דבר המוביל להשערות לא מבוססות ומטעות). ונשכח לצורך העניין מהחיות ובני האדם שאנו מכירים, ונחשוב על העולם הזה כפי שהוא - אוסף של חומרים הנשלטים על ידי חוקים ברורים. אז נשאלת השאלה: איך ניתן לקחת את החומרים האלה, ולבנות מהם משהו שאינו כפוף להם? איך ניתן ליצור 'רצון חופשי' בעזרת רכיבים מכאניים בלבד? כמובן שזה בילתי אפשרי. כדי שאותו רצון חופשי יתקיים, אנו צרכים להניח את קיומו של גוף כלשהו הקשור אלינו אשר אינו כפוף לחוקי הפיסיקה המכאניים. ואותו חומר יהיה בעצם 'אנחנו'. הוא יהיה מה שהופך אותנו ממכונה לייצור חיי. והוא אמור, באופן כלשהו, להיות חופשי. כי אחרת הוא יהיה מכונה. אך אם באמת קיים 'חומר בעל רצון חופשי' כלשהו, שהוא שונה מהחומר המוכר לנו, הוא יכול להימצא רק ברמה המיקרוסקופית. אחרת היינו מבחינים בו. אז אם באמת קיים חומר כזה, מדוע הוא לא נמצא בסלעים ובעצים? מדוע הוא לא קיים בחלל הריק? האם יתכן באמת שזה רק צירוף מקרים שהיחידים שאנו מאמינים שיש להם רצון חופשי הם אותם מבנים בעלי 'מוח' מכאני? ודווקא בהם קיים אותו חומר מיוחד שאינו כפוף לחוקים המכאניים של היקום? לא הגיוני יותר פשוט להניח שאותם מבנים בעלי מוח הם מכונות, ואין שום חומר מסתורי שקיים רק בהם? גם תורת הקוונטים על כל שבירת המכאניות של היקום שהיא גוררת איתה אינה יכולה להוכיח את אי-מכינותו של האדם. שהרי נגיד וישנם חלקיקים אשר גורמים אקראיים משפיעים על התנהגותם. במצב זה יתכנו 2 מקרים: האדם הוא מכונה שמבוססת על אקראיות. האדם הוא מכונה, אשר קיבלה את היכולת לשלוט על האקראיות של אותם חלקיקים, ובכך להשפיע על עצמה. במקרה הראשון והסביר יותר, האדם הוא עדיין מכונה. גורם האקראיות לא מעיד על 'רצון חופשי'. במקרה השני והפחות סביר, שאנשים נוהגים לאמץ מתוך דוגמטיות או פחדנות, האדם הוא עדיין מכונה. ובדיוק כפי שהוא שולט באופן מכאני באטומים שבמוחו, כך הוא שולט גם באקראיותם של החלקיקים. אף אחד מההסברים האלה לא מתקרב להסביר איך זה יתכן שקיים משהו שאינו מכונה. ככל שאני חושב על זה, אני מבין שהמסקנה היא בילתי נמנעת - אני זה מכונה. ומה כל כך רע בלהיות מכונה?