היריון להיריון, או יותר מזה- בין הנקה להיריון. לכן, עשיתי מאמצים לא להיכנס להיריון בשנתיים שלאחר הלידה. הפער יהי אצלנו בע"ה שלוש ו-7 או 8 חודשים (תלוי מתי היא תחליט לצאת).
מיד נמסה וכמעט מתעלפת ואת מתה שהוא יפלוט עלייך או ישתין עלייך ויביא עם כך טיפת מזל
(אני מדברת בשיא הרצינות)ושלבך נצבט מכל תינוק שהוא לא שלך והכמיהה שגומרת על האמא. זה מה שקרה לי,גם עם הבן וגם עם מיתר הקטנה כאשר עם מיתר זה היה עוד יותר מוחשי מבחינת הכמיהה והרצון והגעגוע לילדה שבהתהוות. וגם תדעי כאשר כל דיגידי דיגידם שאת עושה עם בעלך
יהיה אולי זה שיביא לך את הילד ואת כבר תוך כדי הדיגידי חולמת איך יראה תינוקך. זו תמצית הכמיהה שלי אחר השניים הקטנים שלי. עם הגדולה רציתי להרות כבר בירח דבש וכשקיבלתי מחזור,לא הייתה עצובה ממני..וכששוב קיבלתי מחזור,נהייתי עוד יותר עצובה,אבל כשהריתי את בכורתי האהובה,לא הייתה מאושרת ממני. אז אם את חשה כך,את מוכנה לעוד ילד. אם את לא חשה כל רצון לכך,אינך מוכנה. אם תינוק לא עושה לך את זה,אזי אולי אינך מוכנה לכך. ומה שלא תחליטי,שיהיה במזל והצלחה.
כבר חבר/ה לתינוק/ת שלך, ולגמור עם זה כמה שיותר מהר ,ושלא יהיה יותר מדי הפרש וקינאה בין הקטנים,להיות אמא צעירה. מצד אחר את אומרת אולי נשקיע בראשונ/ה , מה הלחץ, אני רוצה זמן לעצמי, לזוגיות, לחזור לגוף ובכלל למי בא עוד פעם להשמין ולסבול מכאבי מים ובצקות? נווווווווו....אז מה התשובה? הנכונה? באמת?