איך זמן משנה דברים

ארטיימר

New member
איך זמן משנה דברים

יש לי שריטה כזו אחרי שחברה ספרה לי שהיא כתבה יומן כזה בזמן שהיא נפגשה עם בעלה והיום הם אוהבים לשבת ולקרוא את זה יחד ולהזכר ... אז בעקבותיה גם אני כל פעם שנראה לי בחור לענין אז אני כותבת יומן כמו בחורה מסכנה. אז קראתי קצת - זה חלק ממה שעבר עלי לפני איזה שנה... ---- היוסי הזה... א"א איתו. וא"א בלעדיו. סתם. אפשר. בטח שאפשר. כמה טעויות בבחורה אחת! יש לי מצב רוח. רציתי להוריד אותו. כרגיל, התקשרתי ולא הורדתי. כי אני לא יכולה. אבל אני אוכל. בעז"ה אפילו אולי היום
אני מצחיקה את עצמי. אבל אני יכולה. אפשר לחשוב. כאילו, אני אוהבת תבנ"א הזה. אבל לא יכולה לקחת אותו. התעצבנתי על עצמי שאני נפגשת איתו בכלל. אז באתי חמוצה לפגישה. לגמרי. בעיקר כי התעצבנתי שאני נפגשת איתו בכלל. אבל הוא היה חמוד. הוא אמור להתקשר מאוחר יותר. מה אני אגיד לו? אני רוצה אותו. אבל שונה. מחוזק יותר. מיושב יותר. רציני יותר. והוא יכול. אבל הוא לא רוצה. אז אני מכבדת את זה. ההחלטה והאחריות על החיים שלו אצלו. וגם שלי אצלי. ולכן אני לא אקח את זה. הוא שאל מה קרה אם יש חדש. אמרתי שלא. הכל ישן. הוא אמר שזה טוב שאין חדש. אמרתי לו - למה? זה יכול להיות גם לא טוב. למה אני עושה את זה? למה לפגוע בו? אני ממש צריכה להיות חכמה איתו. ממש כך. הוא בסדר איתי, בראייה שלו. כלומר הוא מחוספס מאד. אין לו עדינות טבעית עם נשים. והוא לא מבין מה הבעיה. הכל מתחיל ונגמר בהערכה. לומר שאני מעריכה אותו? זה לא נכון. אולי מבינה אותו, מכבדת אותו. אבל לומר שאני מעריכה אותו זה לא הביטוי הנכון. למה העקרונות שלי נמסים? לפעמים הוא נראה לי כ"כ סורי לכתוב אבל זו המילה שעולה לי "מזוהם". שזה חוסר כבוד מוחלט. אין לי אומץ לומר לו לא. כי עד שמצאתי 1 חכם ומצחיק שאני רוצה להיות איתו. ומבין. גם אם הוא לא מבין. אבל מה לעשות, הוא לא מתאים.. אוף! ק.ש.ה.
אבל יהיה טוב. ---------------- מוקדש לכל המתלבטות..
 
למעלה