איך הילד מזמין את עצמו בנימוס לחבר?

[אם הבנים3]

איך הילד מזמין את עצמו בנימוס לחבר?

הילדים שלי מעדיפים להתארח ולא לארח.
אני לא מאפשרת להם להזמין את עצמם, אני מסבירה שאני יכולה להזמין אלינו, ומישהו אחר יכול להזמין אליו, אבל אני לא יכולה להזמין אותנו אל מישהו אחר.
במקום זה, אני מעודדת אותם לקבוע עם החברים עוד בגן, ומבקשת מהם לשאול את ההורים של החבר בנימוס ליד הגן, בשעת האיסוף, או לומר לחבר שיבקש מההורים שלו להתקשר אחר הצהריים ולהזמין.
זה כמובן לא עובד.
הילדים - בני 6 ו 4.
איך אתן עושות את זה?
מעניין שלהורים אחרים אין בעיה לשלוח סמס או להתקשר ולהזמין את הילד שלהם לפה. זה קצת חצוף בעיניי, האמת.

 

[rnavina]

אם זה חצוף לדעתך אז למה את שואלת איך עושים

זאת?
בעיני זה בכלל לא חצוף. אני שולחת מסרון ובו כותבת שהילד שלי רוצה להתארח אצל x ושואלת מתי אפשרי. או מדברת בעל פה/בטלפון עם ההורים.

 

[מיוליקה]

מבינה אותך מאוד

אני מרשה לעצמי להציע שבני יתארח אצל חבר, רק אם אני בקשרים טובים עם האמא, ואז עושים את זה באופן הדדי ואין בעיה.

גם אחרי 4 ילדים, עדיין אין לי עצות טובות לתת לך בהקשר הזה. לא מסוגלת להתקשר ולהגיד "X יכול לבוא אליכם היום ?", בדיוק כמו שאני לא מזמינה את עצמי להתארח אצל אחרים.

חצי עצה - אולי שהילד בעצמו יתקשר ויזמין את עצמו לחבר ? מודה שגם את זה אני לא עושה.

 

[חיפושית קשקושית]

לא הייתי מזמינה את הילד שלי לבית של אחרים

אלא אם כן מדובר באמא שאני בקשרים טובים איתה.

אני מסכימה איתך שיש בזה משהו חצוף.

אין מנוס מלחכות לקבל הזמנה. אם הוא קיבל הזמנה מהילד ולא ההורים אז אפשר להתקשר להורים ולומר "יהלי סיפר לי שאיציק רוצה שיהלי יבוא לבקר אותו, אתם רוצים שנקבע להם מפגש? אפשר גם אצלנו"

ובאופן כללי - אם אני רואה שרוצה ללכת לילד כלשהו - אני קודם כל אזמין את הילד אלינו. כמעט תמיד אם הקשר מתפתח טוב זה יגרור הזמנה חזרה. רוב ההורים מנסים לאזן את עניין ההזמנות שיהיו חצי חצי

אבל מה שלא אהבתי בהודעה שלך זה שאמרת שהם מעדיפים באופן קבוע להתארח. זה נראה לי כבר נטל. חלק מהעניין הוא שזה יתחלק בצורה פחות או יותר שווה. לרוב ההורים אני חושבת.

 

[kmiki]

אף פען לא הזמנת את עצמך לחברה?

אף פעם לא הרמת טלפון לחברה ושאלת אותה אם בא לה שתקפצי אליה לביקור?
מה ההבדל הגדול? תמיד יכולים לאמר שלא נוח להם.

 

[חיפושית קשקושית]

על ילדים צריך להשגיח

זה לא מבוגר או ילד בן 12 שבא לחבר שזה משהו אחר. רק חברה.
ילד בן 4 או 6 הוא באחריות האמא המארחת וזה יכול להיות לנטל. יכול להיות לא. אבל בחירה שלה ולא רוצה "לכפות" עליה משהו שלא מתאים לה.
ולא לכולם נעים לסרב. מניחה שאם היו רוצים היו מזמינים, לא?

 

[rnavina]

לא. יש ילדים ביישנים שלא יזמינו אבל ישמחו

אם הצעה תבוא מהצד השני.

 

[kmiki]

בכל יום נתון את מציעה לכל החברים להגיע?

לא, את בוחרת לפי בקשת הילד, אבל אם יש לו חבר טוב שהוא ואהב, ואת גם ככה מארחת מדי פעם, אז מה זה משנה אם האמא התקשרה ואמרה שהוא מאד רוצה לבואף ואם זה בסדר.

 

[tiger mom]

רק אם יש לי קשרים עם האמא

יהיה לי את האומץ לעשות את זה
אחרת אין מצב שאני עושה כזה דבר
מקסימום אני אומרת לבת שלי שאנחנו נזמין אלינו קודם
או שתבקש בעצמה כשבאים לאסוף את מהצהרון אם אפשר לבוא.

 

[imasarit]

בעבר חשבתי כמוך, אבל

ראיתי שחברים של הילדים כן מתקשרים להזמין את עצמם,
כך שהרשיתי גם לפרטיים שלי לנהוג ככה

 

[אלחוטית מטומקת]

גמני

 

[h 3]

לדעתי זה עניין של מה מקובל...

פה, וגם ביישוב הקודם שגרנו בו, חופשי מתקשרים חברים של הגדול ושואלים אם אפשר לבוא אליו.
אין לי שום בעיה עם זה.
גם לא עם זה שהוא מתקשר לחבר ושואל אם אפשר לבוא אליו.

אני, אם יצר שהתקשרתי לאמא לשאול אם הוא יכול לבוא, זה רק אם הייתי צריכה עזרה באותו יום וכך גם הצגתי את זה.
(למשל אם הייתי צריכה ללכת לאנשהו עם הבנות והוא לא יכול היה להצטרף).

עם האמצעית, כשהיא רוצה להפגש עם חברה, לרוב נזמין אלינו, אם זו יוזמה שלנו.

H

 

[מיקמיק279]

גם אצלנו מקובל מאוד

 

[פרת וחידקל]

אני גם מלמדת אותם שלא מתקשרים לחבר

כדי לבקש לבוא, אלא מזמינים, אבל זה יותר רלוונטי לחברים חדשים יחסית שעוד אין שגרת פגישות אתם. עם חברים יותר ותיקים בד"כ קודם כל שואלים על להיפגש, ואח"כ מגיע ה"אצלי או אצלך?".
אני גם למדתי עם הזמן שאע"פ שהילדים שלי אוהבים להתארח (ואני שמחה מזה גם) יש כאלה שמעדיפים לארח (גם הילדים, שמרגשים יותר בטוח בביתם, וגם ההורים, שמסובך להם להביא'לקחת), ולכן זה לא נורא אם אין איזון בין מספר האירוחים וההתארחויות.

 

[moma422]

בדיוק מה שהיא אמרה

 

[עגבנייה22]

גם אני מרגישה לא נעים עם זה

ומלמדת אותן שלא מנומס להזמין את עצמינו למישהו אחר, אלא להזמין אלינו, ואם זה נוח לצד השני הוא יזמין.
אבל מדי פעם מרשה לעצמי להגיד: "X רוצה לבוא ל-Y אם זה נוח לך. אפשר גם אצלינו, איך שמתאים לך".
גם אצלי הן מאוד אוהבות ללכת לחברים.

 

[osnat3333]

אנחנו מזמינים את עצמנו, וגם החברים מזמינים את

עצמם.
מה שכן - אני שומרת על "פעם אצלי, פעם אצלם". הגדולה (כמעט שש) עושה את זה לבד, וכך גם החברים שלה.
לא מרגישה שזה חצוף, תמיד אפשר לסרב, ויש גם הדדיות.
כי אחרת הילד שהתארח כאילו צריך לשבת ולחכות שיזמינו אותו. במקום זה מי שבא לו להיפגש - מתקשר, וקובעים אצל מי נפגשים "לפי התור".

 

[אמא של היידי]

אנחנו רק מזמינים אלינו, ובכיף

כי הילדים אוהבים לארח וגם אני אוהבת לארח חברים של הילדים. כמובן, אני שמחה שהם גם מוזמנים. אני לא יוזמת "הזמנה" של הילדים שלנו לבתים אחרים.

בדרך כלל זה מתאזן, אבל בפירוש יש ילדים שההורים שלהם לא מזמינים לארח. לי זה לא מפריע, חוץ מזה שאני משתדלת לשים לב אולי הם בכלל לא מעוניינים בקשר משום מה... אבל יש למשל ילדה שכנראה משום שהם גרים בבית קטן - הם אף פעם לא מזמינים. אבל הם נענים בשמחה, ולא נותנים הרגשה שהם מנסים "להשתמט", כך שאני ממשיכה להזמין והילדה באה וכולם נהנים

חשוב לי עם זאת לומר, שכשחברים של הילדים מבקשים להתארח אצלנו, זה משמח אותי ואני לא רואה בזה חוצפה. כן היה נראה לי מוזר אם ההורה היה מבקש להזמין את הילד, אלא אם בהסבר שצריך עזרה ביום מסוים וכו'.

 

[פרמלה]

בעיני זה לא חצוף

זה בוגר ומקסים שילד כה צעיר יוזם מפגשים, וילדים בגיל הזה לא אמורים לעשות חשבונות של מבוגרים.

את, כמבוגר האחראי, צריכה לשמור על הדדיות באירוחים/התארחויות, כי ממך כן מצופה להבין את המשמעויות הנלוות של אירוח/התארחות.

 

[kmiki]

זה ככה גם אצלנו

מאז ומתמיד הוא מעדיך להתארח ולא לארח, תמיד מעניין יותר צעצועים שאין לו ביומיום מאשר מה שיש לו.
כמובן שחבריו מעדיפים להתארח מאשר לארח.
לכן יש הבנה ביני ובין קבוצת הורים מסויימת (לא מתאים עם כל אחד), שאנחנו בהחלט מרשים לעצמנו מדי פעם לבקש "להתארח", בדרך כלל עם תירוץ כזה או אחר, כי זה דווקא מתאים באמת כשאת צריכה לעשות סידורים ואין לך מה לעשות עם הילד.
יש לי חברה שקבוע בכל פעם שיש לה עניינים היא מבקשת שהילד יבוא אלינו, וזה ממש מקובל עליי, ואני עושה בדיוק אותו הדבר.
לא במינונים גבוהים, ואני תמיד מסבירה לו שלפני שהוא יכול להתארח אצל מישהו אחר, הוא חייב קודם להזמין לפחות פעם אחת.
יש לנו ילד אחד בלבד שיש לו בית מגניב ברמות, ותמיד הבן שלי רוצה ללכת אליו, אבל הם לא מזמינים כבר הרבה זמן.
אמרתי לבני שאולי אם הוא יזמין את הילד אלינו קודם, אז יזמינו אותו שוב, וזה לא עזר, מאז הוא כל הזמן מזכיר לי ש"אמרת שאם אני אזמין אותו אז הוא יזמין אותי בחזרה".
בקיצור, אלה החיים, צרות של עשירים.
כל עוש יש חברים, הכל בסדר.