איך הייתם מגיבים בזמן שהילד כועס ומדבר בזלזול

איך הייתם מגיבים בזמן שהילד כועס ומדבר בזלזול

הבן-ילד עם הפרעות קשב ופיוז קצר,גיל ההתבגרות 13.5 תורם לאווירה. מכרנו את הפלייסטישן 2 כי הוא החליט אחרי חצי שנה שהוא רוצה להתקדם לפלייסטיישן 3 הוא עבד והרויח,הוא חסך קצת ואנו תרמנו את חלקנו על מנת להראות לו את הערכתנו לאור יום ההורים והציונים היפים שהביא באמת במאמץ רב. עדיין אין לו את כל הכסף,אבל הוא רוצה עכשיו!!!!!!!!!!דורש על אף שהסברתי לו שאנו יכולים רק אחרי ה5.5.10 שזה נוח לנו יותר (אולי זה טיפה קטנוני מצידי להתעקש)אבל,רציתי להעביר לו מסר שיש סדר עדיפויות וצריך תכנון מוקדם להוצאה כזו. הוא בא כמו איזה מאצו וצרח,שאנחנו חרא הורים,שהוא עבד בזמנו הפנוי על מנת לחסוך ואנו נכתיב לו מתי לקנות??!! אחותי נתנה לו מתנה כסף לפסח שיקנה לו בגדים אז גם את זה הוא זרק לי שאנחנו לא עושים עבורו שום דבר והכל אחרים קונים לו.(אולי אני יכולה להבין את ההרגשה)אבל,אנו לא מהעשירון העליון לצערנו ואפילו מתכננים נסיעה לחו"ל בקרוב כך שהוא לא ילד מסכן!! איך הייתם מגיבים???
 

adif11

New member
לפי ספר להורים שאני מאוד מחזיקה ממנו

("איך לדבר שהילדים יקשיבו ולהקשיב שהילדים ידברו") התגובה הנכונה למיטב הבנתי היא לאמר לו בתקיפות שאתם מוכנים בהחלט לשמוע ביקורת אבל הטון והצעקות לא מקובלים עליכם כשירגע יוכל לבוא ולשטוח טענותיו בשקט ובניסוח מנומס ובטח שלא בצעקות ואז תוכלו לנהל שיחה שקטה ולנסות למצוא פתרון ולא דקה אחת קודם בפועל הבעיה שכשהילד בא וצורח עליך מה שהכי מתחשק לעשות זה לצרוח עליו בחזרה.... כך שיש פה צורך באיפוק ושליטה עצמית הורית בהצלחה...
 

חני ב

New member
אני רק רוצה לאמר לך

שהילד שלי לא עם הפרעת קשב וכשהוא כועס -הוא מנבל את פיו שחבל"ז. הילד בן 16 וחצי וחושב שהכל מגיע לו. אז - אני אומרת לו שאני לא מתרגשת מהצעקות שלו ופשוט לא מגיבה. במקרה הספציפי שלך, אני חושבת שמכיון שהוא עבד וחסך, הייתי הולכת לקראתו וקונה לו ולא מחכה עוד 5 ימים שעבורנו זה כלום, עבורו זה נצח.
 

תאירעות

New member
אצלי הטון מעצבן

לא מנבל במיוחד אבל הטון שלו מרגיז אותי,אני משתדלת לדבר איתו כשהוא רגוע ולא כי אני פוחדת ממנו אלא כי אין לזה טעם לדבר כשהוא עצבני(או אני).
 

ButtercupA

New member
אם יש ממש בסיבה שלכם לגבי התאריך

אז אני חושבת שאתם צודקים. תגידו לו שאתם מוכנים להסביר לו בנושא של חיוב בכרטיס אשראי, שאם תקנו קודם, הכרטיס יחוייב באופן מיידי, ואם אחרי החמישי אז זה נותן לכם חודש. וזו הדרך שלכם לנהל את הכספים שלכם. כלומר, אני חושבת שהוא צריך להבין שזה לא קטנוני, ולא גחמה ולא התעקשות סתם. הרי אין לו את כל הכסף, הוא צריך את הכסף שלכם, לכן, אתם לא מכתיבים לו כלום- הוא יכול לקנות מה שהוא רוצה עם הכסף שיש לו. אבל עבור החלק שלכם בתשלום הוא צריך לחכות טיפה. בכל מקרה, מה שאת יכולה להגיד לו שאת תשמחי מאוד לדבר איתו ולהסביר לו. אני הייתי גם אומרת שלא מקובלות עלי הצעקות וניבולי הפה, ושזו לא הדרך, גם אם ההורמונים רוקדים לו במוח. אבל לא הייתי אומרת לו את הביטוי המעצבן- נדבר כשתרגע... זה הכי מעצבן ולא מרגיע בעולם. כל מה שהייתי אומרת, שאני אשמח להסביר לו כשיהיה מוכן.
 

נומלה

New member
יש כאן שני נושאים שונים

נושא אחד זה ההתנהדות של הילד והנושא השני זה הנושא הכספי. מבחינת ההתנהגות של הילד היא לא בואקום. אם מקובל במשפחה להתפרץ ולדבר בזלזול אז הילד מפנים דברים כאלה. אם זה לא מקובל אז הפרעת קשב זה לא תירוץ להתנהגות כזאת. (טורט אולי כן). אצלי באופן אישי דיבור נזלזל נתקל תמיד בהודעה שאני לא מוכנה לתקשר בצורה כזאת וחוסר הקשבה מוחלט מצידי ובזה בדרך כלל זה נגמר. הנושא הכספי לא ממש ברור. אני אצא מתוך הנחה שכאיסוף כל המתנות, מכירת המשחק הישן ושכר העבודה של הילד נאסף הסכום המתאים. במקרה כזה סביר בעיני שהילד ידרוש קנייה בזמן הנוח לו. הכסף הוא שלו ולכן סדרי העדיפויות צריכים להיות שלו ולא שלך. בכלל כעקרון באופן אישי אני מנהלת את הכסף של הילדים (מתנות מהסבים, כסף שנאסף בעבודה שלהם, מכירת צעצועים שלהם) בנפרד מהתקציב שלי. אני חושבת שזה מחנך מאוד בשבילם לדעת איפה הם עומדים בניהול הכספים שלהם אפילו שהסכומים קטנים. מי שערבב תחומים בסיפור הזה הם ההורים ולא הילד. את לא יכולה להשתמש (לדעתי) בכסף שלו כדי להגיד לו מה לעשות ומתי. ואי אפשר להשתמש בכסף (מה שנעשה במקרה הזה) אפילו לזמן קצוב בלי לבקש רשות. מה היית אומרת אילו גילית שנעלם לך כסף מהארנק והיה מתגלה שהילד לקח והוא אומר שהוא מתכוון להחזיר בעוד שבועיים? לדעתי זו התנהגות דומה.
 

ButtercupA

New member
היא כתבה שאת החלק שלהם עדיין אין

"ואנו תרמנו את חלקנו על מנת להראות לו את הערכתנו לאור יום ההורים והציונים היפים שהביא באמת במאמץ רב. עדיין אין לו את כל הכסף,אבל הוא רוצה עכשיו!!!!!!!!!!דורש על אף שהסברתי לו שאנו יכולים רק אחרי ה5.5.10 שזה נוח לנו יותר".
 

נומלה

New member
המילה תרמנו היא בעבר

כלומר המתנה כבר ניתנה. אם אין לי אני לא נותנת. אם אני נותנת אני מתקצבת מיד. כאן ההורים נתנו מתנה עתידית? מה זה? זה כנראה מה שגרם לילד להרגיש על קרקע לא מוצקה בנושא.
 

ButtercupA

New member
זו השאלה

אני מבינה מזה שהם הסכימו לתת את החלק החסר מבחינת הסכום במעמד הקניה, זו המתנה והחלק שלהם. זכותם להגיד אנחנו נקנה את זה בעוד שבוע כי אז זה מתאים לנו.
 

נומלה

New member
זה כבר ענין שאני לא יודעת מה בדיוק היה שם

זכותם של ההורים לומר "בחודש הבא ניתן לך כסף כי היית תלמיד חרוץ". אבל (ונדמה לי שזה מה שקרה), אם ההורים אומרים: "חמודי הנה 500 שח כי היית תלמיד חרוץ" אז ה500 שח הם לפרעון מיידי ויוצאים מתקציבם. אי אפשר להגיד אחר כך "לא היום, מחר כי אתה צריך ללמוד לדחות סיפוקים" (שזה מה שהאמא כתבה).
 

ButtercupA

New member
הסיבה היא לא שילמד לדחות סיפוקים

אלא סיבה של תזרים מזומנים, נראית לי התנהלות סבירה לגמרי. למה צריכה להיות לילד בעיה עם זה בכלל? לא אמרו לו בעוד חודש, אלא בעוד שבוע. מכאן אפשר לראות שיש לו בעיה עם דחייה של סיפוקים ואולי על הדרך אפשר גם לנסות לאמן אותו בדחיית סיפוקים, אבל זו לא המטרה הראשונית.
 

נומלה

New member
הנה הסיבה

"(אולי זה טיפה קטנוני מצידי להתעקש)אבל,רציתי להעביר לו מסר שיש סדר עדיפויות וצריך תכנון מוקדם להוצאה כזו." יש הבדל של יום ולילה בין חוסר במזומנים (שאז ההורים לא צריכים להתחייב!) לבין "מסר של סדרי עדיפויות". ההתיחסות שלי היתה למסר הזה. לדעתי הוא מסר של "סדרי העדיפויות של ההורים" שזה (כבר) לא הכסף שלהם והם לא מקבלים את העובדה שיתכן ולילד יש סדרי עדיפויות אחרים משלהם לכסף שלו. הפרדה מוחלטת של כספי הילד היתה מקלה על הענין כי ההורים לא היו מתבלבלים בנושא הבעלות על הכסף. ולמה אני בכלל שמה לב לנקודה כי היתה לי בדיוק אותה בעית שליטה ונסיון להסביר את נושא סדרי העדיפויות. והתברר לי שסדרי העדיפויות של המתבגרים בביתי לא תמיד זהים לשלי (בדרך כלל לא) אבל כשדרשתי הסבר מנומק ללמה לקנות, למה עכשיו, למה כך ולא אחרת, בדרך כלל יש להם הסבר מנומק. אז בעצם השאלה לדעתי היא האם ההורים מוכנים לקבל את שיקול דעתו של הילד לגבי כספו או לא.
 

ButtercupA

New member
אני אף פעם לא נתקלתי בבעיה כזו

תמיד כשקנינו לילד משהו , לא היתה בעיה של הבנה מתי ואיך. מעולם לא התעקשו איתנו שזה צריך להיות ברגע מסויים, הספיק להם שאמרנו שאנחנו קונים להם, והם סמכו עלינו שאנחנו עושים את זה כמו שצריך. בעיני זה שהורה נותן את החלק שלו למתנה, זה החלק של ההסכמה והתכנון, ההוצאה לפועל תלויה בקניה. מאחר ומדובר על שבוע, אז ההתעקשות של הילד נראית לי חסרת פרופורציה לגילו. אם זה היה ילד בן 3 היה יותר ברור, אבל זה נער בן 13.5.
 

ButtercupA

New member
זו לא התעקשות קפריזית, אלא מבוססת הגיון

ככה אני רואה את זה.
 

נומלה

New member
השאלה היא בכלל לא איך את רואה את זה

אלא איך הילד רואה את זה
 

ButtercupA

New member
הפרשנות של הילד תלויה גם באיך הוא בכלל רואה

את מה שקורה סביבו, איך הוא מקבל או לא מקבל את מה שקורה בבית, את הסמכות של ההורים. כמו שכתבתי, אצלי לא היתה בעיה כזו כי הילדים לא הרגישו מקופחים וש"דופקים" אותם. בעיני זה חשוב שהילד יבין שלא דופקים אותו, ושיבין שהוא חי במסגרת שיש לה עוד שיקולים. וכמו שכתבתי, לדעתי, השיקולים של לחכות שבוע בגלל תזרים מזומנים עבור החלק במתנה של ההורים, הוא סביר לגמרי להבנה ותפיסה של נער בגיל הזה.
 

mykal

New member
למה חשובה בכלל הסיבה

למה הורה צריך לנמק מה עומד מאחורי ההחלטה שלו, האם אמרה שני דברים--אנחנו נשתתף כי מעריכים את המאמץ שלך על ההשגים, והשני--מצטרפת לרצון הקניה שלך נוח לי יותר אחרי ה-5.5 שתי אמירות משמעותיות לגבי הבן--שבח והוקרה, והזמן שנראה לה. אין שום דבר שבעטיו מותר לילד להתפרץ באופן הזה. יש להציב גבולות ברורים. כאן בבית הזה לא מגיבים כך. ומי שמגיב כך מפסיד. (וזה לא מתיחס לעובדת היותו ילד אותיות). לכשהיה נרגע, הייתי אומרת אני קבעתי את התאריך הנוח לי, אם לא מתאים לך, ותצליח לעבוד לפני כן ולהשלים את הסכום בבקשה. לא מקובלת עלי התגובה של צעקות, של ביטויים לא יפים על ההחלטות שלי בבית שלי. אם אתה עדיין רוצה את ההשתתפות שלי כי אני הבטחתי--אז התנצלות בבקשה ובתאריך שנוח לי. בכלל לא מענין למה היא חושבת כך. אם תותר הפעם בנימוקי התחשבות עודפים שלא תתפלא על ההתפרצות בפעם הבאה. ומוקצנת יותר.
 

ButtercupA

New member
../images/Emo45.gif

בעקרון, הסיבה חשובה בעיני (אם היא סיבה אמיתית או לא), כי הורה לא צריך להתעקש סתם. זה לא מוסיף שום דבר- לא לו ולא לילד.
 
למעלה