איך היא עושה את זה?

איך היא עושה את זה?


האם אתם חושבים שלאמא עובדת קשה יותר מאמא שלא עובדת? אמא עובדת מן הסתם בעבודה שלה, בבית, מסיעה לחוגים, ועוד.כמובן שיש גם אבא בתמונה, לפעמים הוא נוכח, ולפעמים גם לא( כמו במקרה שלי שהבנים היוו קטנים) פעם שהבנים שלי היו קטנים, פגשתי איזה אמא שלא עובדת והיא התלוננה שלה קשה יותר כי היא מכבסת, מבשלת, מנקה ועוד. ואני חשבתי לתומי, שגם אני עושה את אותם דברים אבל אחרי העבודה. לא התווכחתי איתה וגם לא עניתי לה. מאז שאני זוכרת את עצמי, ועוד לפני שהפכתי לאמא עבדתי, וגם עכשיו. אומנם אין לי את ההתעסקות בדברים כמו מקלחות, חוגים ומסיבות. האם עבדתם שהילדים היו קטנים? התפשרתם על עבודה שתתאים לשעות הלימודים של הילדים? או שעבדתם בעבודה שאהבתם גם אם הייתה במשרה מלאה?
 

חני בו

New member
תמיד עבדתי בחוץ

לדעתי יותר קשה מאשר להיות עקרת בית. אשה עובדת בעבודה מס' 1 שמכניסה כסף, חוזרת הביתה לעבודה מס' 2 = להיות עקרת בית.
העבודה שלי נוחה כי אני מורה, לא הייתי צריכה צהרונים וכשהם היו קטנים, תמיד הייתי בבית בצהרים.
מאז אופק חדש, הרבה מורות זקוקות לצהרון עבור הילדים, לא תמיד לכל הימים אבל לא כל הצהרונים מאפשרים הכנסת הילד ליום או יומיים בלבד.
&nbsp
 
אני חושבת שלאמא עובדת יותר קשה.

כשהילדים שלי היו קטנים, עבדתי בעבודות שיאפשרו לי להיות בבית ואז, מכל מיני סיבות, הפסקתי לעבוד לתקופה ארוכה.כשעובדים בעבודה מחוץ לבית, או בעבודה עצמאית, אפילו בבית, זה יותר קשה לטעמי.
 

רזאי

New member
כמובן שלי הכי קשה


עובדת מהבית, וצריכה למצוא כל הזמן את האיזון בין העבודה למטלות הבית. תאורטית, אפשר להפעיל מכונה ואז לשבת לעבוד מול המחשב. מעשית, מיד רואים את שאר הדברים שצריך לעשות בבית, וצריך להתאמץ כדי לעשות את החלוקה.
כשיש קטנטנים זה ממש קשה, והולך ונעשה קל יותר ככל שהילדים גדלים ויש יותר נסיון בחלוקת הקשב.
 

talitush2

New member
ברור שקשה יותר לאמא עובדת

כל התמרונים והקומבינות שצריך לעשות כל הזמן כדי לענות על כל הדרישות - גם מהעבודה וגם מהבית והילדים. זה ממש לא קל.
זוכרת היטב כשהילדים שלי היו קטנים - כל פעם שמישהו לא הרגיש טוב זה מיד הקפיץ את כל המערכת. לא היתה לי עזרה צמודה של סבתא וכו', אז נאלצנו לחלוק אני ובעלי. החסרתי הרבה פעמים בגלל זה.
לחזור הביתה אחרי יום עבודה ולהתחיל לסדר, לנקות, לבשל ולארגן את הבית זה ממש קשה, מה גם שצריך להשקיע בילדים, לקחת לחוגים ועוד ועוד. זה לא נגמר.

גם היום אני רואה את זה היטב אצל בתי עם הקטנטנים שלה. למזלה הטוב יש לה מקצוע שהיא יכולה להחליט על מינון היקף העבודה כרצונה, אז היא עובדת מאד חלקית. לכמה שנים טובות לפחות עד שיגדלו קצת.
כמובן שגם ההכנסה בהתאם.... אבל זו כבר אופרה אחרת.
 

משתפרת

New member
לא יודעת להשוות

כל חיי הבוגרים אני עובדת. הייתי אמא עקרת בית רק בחופשות הלידה.
היינוט צריכים התארגנות, קרי- כסף. מטפלות, צהרונים, ימי חופשה, בייבי סיטרים.
בבית המטלות מתחלקות בין שנינו. אני יותר מבשלת ומכבסת, הוא מדיח ושוטף.
יתכן והיה לי אפילו קשה יותר אילו הייתי יושבת בבית, מכיוון שאז הייתי צריכה לקחת על עצמי את כל מטלות הבית (לא פייר להשאיר מטלות לאיש שעבד כל היום מחוץ לבית), ואלה עבודות שאינני אוהבת.
 

נומלה

New member
אני חושבת שאין דבר כזה

אמא לא עובדת. יש אמא שעובדת בתחזוקת המשפחה בלבד וללא שכר. וזו עבודה כלכך לא מתגמלת מכמה סיבות:
1. אין שכר
2. אין קידום.
3. אין שעות עבודה ושעות לא עבודה. מצפים ממנה שכיוון שהיא "לא עובדת" היא תהיה בסטנד ביי 24/7.
4. לעיתים נדירות יש הערכה לפועלה.
5. אין פנסיה
6. יש לה תלות כלכלית בבן הזוג מה שמייצר תלות מכל מיני כיוונים.
ממני אף אחד לא מצפה שאני אכבס, אבשל, אנקה, וכו, ולכן כשאני עושה את זה בני הבית מעריכים את השקעתי (לפחות חלקית).
אני חושבת שלהיות עקרת בית זה מקצוע איום מכל הסיבות שנמנו לעיל.
 

BrightEye

New member
יש עכשיו קמפיין של נשות קרירה שמנסות להראות

שאפשר לעשות קריירה ולהיות אמא.
יש להן דף פייסבוק- עבודות שאוהבות אמהות.
https://www.facebook.com/jobs4mom/timeline
מופיעות שם כל מיני- מיקי חיימוביץ, מירי רגב, אורלי וילנאי ועוד.
בכל אופן, אין ספק שהשילוב של קריירה ואמהות הוא יפה וחיובי, רק לי הוא נותן הרגשה של "וונדר וומן".
בכל מקרה, אני תמיד אהבתי להיות בבית בצהריים ולשמחתי העבודה שלי מאפשרת את זה. וכן ה"עבודה השניה" של אמא אחר הצהריים לא תמיד קלה... לפעמים יותר קשה מזו של הבוקר.
 
אני נולדתי וונדר וומן


בדיוק בשנים שהייתי צריכה להיות גמישה - פיתחתי קריירה הייתי כבולה ומלהטטת בין בייביסיטר לסבא ושינוע הילדים אחרי הצהרים ובימי מחלה וחופש.
ודווקא כאשר הם הפכו למתבגרים (הגדולים) הפכתי להיות עצמאית וגמישה יותר(לא עושה עד היום שפגט
)
אבל להיות וונדר וומן לדעתי אינו קשור לסוג העבודה והקריירה, אלא בכלל עינין של אופי ואישיות.
 

BrightEye

New member
אבל, יש הבדל גם בדרישות וציפיות של הסביבה

שלא דומות בכל מקום.
אז נכון שהכי חשוב להקשיב לעצמך, אבל לפעמים זה משפיע.
משכנעים אותך שאת יכולה להיות הכל ביחד בו זמנית (אמא+אשת קרירה+רעיה+בת), רק שלא תמיד זה מתאים.
 

מורטלש

New member
מניסיון

כמה שנים הייתי בבית ותפקדתי כעקרת בית ומה שהיה לי הכי קשה זו הבדידות, חוסר חברה, חוסר תוכן.
עתה יצאתי לעבוד אומנם חלקי אבל בכל זאת לצאת מהבית זה נותן המון , אומנם הבית לא מבריק אבל עושה מה שצריך לא מעבר והכי חשוב שכבר לא לבד.
 
ויכוח קבוע שעולה כל כמה זמן...

התשובה המהירה שרציתי לענות היא שברור שלאשת קריירה יותר קשה כי היא גם אמא, גם עקרת בית וגם עובדת...
אבל...אני באמת חושבת שבכל "תפקיד" יש את הקשיים שלו...
&nbsp
מצד אחד, השילוב והחיפוש אחר האיזון בין עבודה/קריירה למשפחה ממש לא קל...
מצד שני, עצם העובדה שאת יוצאת, רואה אנשים, מתלבשת, מתאפרת וכו היא יתרון בפני עצמו...
&nbsp
מצד אחד, מי שלא עובדת במשרה בחוץ, כל הזמן מנקה, אופה, מבשלת ומתעסקת בסידורים שקשורים לילדים ולבית..
מצד שני, את מעורבת יותר בחיי הילדים...
&nbsp
בכל מקרה, לדעתי לא ניתן להשוות ביןהשניים ולכל אחד יש יתרונות וחסרונות...
&nbsp
לצערי, לא לכולן יש את אפשרות הבחירה ולפעמים הנסיבות מכתיבות.
 
לכל אחת הכי קשה.

לא מבינה את התחרות הזו, למי יותר קשה.
יש אחת עם מלא עזרה, רכב, סבתות, בייביסיטריות ומאוד מאוד קשה לה. ויש אחת שאין לה שום עזרה, ומאוד מאוד קשה לה. האם לאחת קשה יותר מהשניה?
זו הרגשה סובייקטיבית.
&nbsp
מן הסתם כיוון שאת עובדת, הילדים בצהרון, אז טכנית את פחות מנקה ומבשלת, עושה פחות קניות וכו'.
כשבעלי חולה, הוא הולך לעבודה כי שם הוא נח ובבית לא. כל אחד לוקח את זה אחרת.
&nbsp
כאמא שגם עבדה וגם היתה בבית, האלמנט העיקרי הוא הלחץ למצוא סידורים למי שחולה או בחופש שירד ממני בתקופות שאני יותר בבית, אבל כמות העבודה - ממש לא.
 

טובללכת

New member
אף פעם לא הייתי וונדר וומן..

ומעולם לא ניסיתי להתחרות באלה שיכולות.
לכל אחד המסגרת המשפחתית שלו, עם תמיכה ובלעדיה.
אני מכירה בכך שאיני מהירה ולא מאלה ה"מתקתקות" במהירות הבזק.
אני לא מסוגלת להיכנס לסיר-לחץ מטורף כדי להספיק.
זה אני עושה כיום רק לפני אירוח משפחתי.
וכל זאת כשאיני מן המבלות והיוצאות.

לאור כל זאת הייתי בחצי משרה כל שנות גידול הילדים, באותו מקום עבודה
אבל זה מה יש. הייתי חייבת את הזמן לגידול הילדים.
אני גם לא נוהגת, כך שאת ההסעות ביצע בעלי כשחזר.
תיאמנו תמיד לשעות שהוא יוכל כשמדובר במרחקים.
ואחרי הולדת הצעיר עשיתי הפסקת עבודה די ארוכה,
אח"כ חזרתי שוב לחצי משרה בתפקיד ומקום די מסתכל לצערי.
אבל לפחות יוצאת קצת, נמצאת בין אנשים ועושה משהו מועיל.
ברור שכאשר עוזבים מקום מסודר לתקופה ארוכה אז קשה להשתלב מחדש.
במיוחד כשאין מקצוע נדרש ומבוקש במיוחד.
 
למעלה