השם ירחם.
לא חייבים להכנס עם הראש בקיר רק כי זה לא תואם את התאוריות שלך. במסלולי המט"ח מקור המימון העיקרי הוא עודף הפקדונות צמודי הדולר והאירו שיש בבנקים בישראל, בעיקר מצד תושבי חוץ. יש היום בבנקים הגדולים עודפים בהיקף משותף של מעל 50 מיליארד ש"ח שאין מולם הלוואות צמודות מט"ח לא של מגזר עסקי, ולא של מגזר פרטי (כגון משכנתאות). פקדונות אלה נושאים לרוב ריבית של כ-0% והריבית אינה קשורה במישרין לליבור, ועל כן המרווח של בנק משכנתאות במסלול המט"ח כאשר בנק טיפוסי גובה ליבור+1.7%-2.25% הינו כ-2-2.5 אחוז. מדוע אם כך מסלול זה אינו מאוד פופולרי? מסיבה פשוטה - גם לבנק יש אחריות בסיסית כלפי הלקוח אבל בעיקר מצד הלקוח הביקוש יחסית נמוך (אם כי עלה לאחרונה בשל הדולר הנמוך, כרגיל אצל הציבור שמתנהג על פי חוקי הפסיכולוגיה הידועים - מוכר מניות, אג"ח ודולר בשפל, קונה כשהם בשיא). בכל מקרה הלקוחות מבינים שמאחר והכנסתם אינה דולרית, הרי שמינון גבוה מדי של מסלולי מט"ח (לדוגמא 40% כפי שאתה ממליץ כאן) הוא מסוכן עבורם כי במקרה למשל שהדולר יזנק בחזרה ל-5 ש"ח, החוב שלהם יגדל במהירות רבה ביותר מ-40%! במסלול המדדי להבדיל הבנק מגודר כמעט 1:1 בין המקורות לשימושים ולכן לא מעניין אותו משמעותית אם המדד עולה הרבה מעט או אף יורד - הוא חי ממרווח ולא מהמר על עוצמת וכיוון המדד. ולגבי "לא מעניין אותי מקורות גיוס הכסף של הבנק והמירווח שלו מה שחשוב זה המחיר הסופי שמשלם הלקוח על הלואתו" אני חייב לתקן - כשאתה יודע שבנק מרוויח 2.5% במסלול מסוים לעומת 0.5% בשאר המסלולים בקירוב, הרי שזה אומר כמעט בהכרח שלטווח ארוך, המסלול הרווחי יותר לבנק גם יגיע לרמות ריבית גבוהות בהתאמה משאר המסלולים. אנומליות לא שורדות בשוק לאורך זמן (בדיוק כמו האנומליה הקודמת בה הריבית הנומינלית הייתה נמוכה מהריאלית, קרי הפריים הייתה נמוכה מהקבועה הצמודה).