איך בגדתי בה ולא הייתי שם בשבילה?../images/Emo7.gif
אני מרגישה כזו טיפשה, וכל כך אשמה. טורטינה זו חתולה טורטית קטנה במיוחד בגודל שלה..הסבתא רבא של הרבה חתולים בשכונה, הכרתי אותה לפני 4 שנים שבאתי לגור כאן, השכנים שמכירים אותה אמרו שהיא בערך בת 10, לא יודעת עד כמה נכון אבל בהחלט לא ניראתה חתולה צעירה. היא עוקרה במסגרת המבצע של העירייה שהזמנתי. כבר שבועיים שאני לא רואה אותה, שאלתי את השכנים שגם מאכילים בצהריים, לא היו שבוע, ואחר כך לא ראו אותה, חשבתי שקרה אותו מקרה כמו אצל השכן מתחתיי שהוא אושפז אחד החתולים שלו נעלם אפילו שאני המשכתי להאכיל אותו גם בבבוקר וגם בערב כמו שהיה רגיל בפינת האכלה. שאלתי את כל מי שמכיר.. חיפשתי קצת לא יותר מידי כי האיזור כאן מאוד מסורבל המון צימחייה צפופה וגם פירים מתחת לבתים- ועכשיו אני מרגישה רגשות אשמה. אתמול הנכדה של השכנים סיפרה לי כי ראתה אותה שוכבת צמוד לפינת האכלה שלי(פינה חשוכה מאוד בלילה) היא טוענת שהיתה חיה אך חסרת כוחות, שהיה קשה לה להזיז את הרגל, שכבה ליד שיחים והיא העבירה אותה למרכז הפינה שכביכול יהיה לה קל יותר לזוז (מדובר בילדה מקסימה בת 7) כמעט בכיתי לה למה לא קראה לי היא הרי יודעת שאני מאכילה חתולים, היא סיפרה בלילה היום בבוקר הלכתי לחפש אותה וראיתי אותה צמוד לפינת האכלה בחצר פרטית שוכבת מתה. אלוהים אם הייתי יודעת שהיא שם קוראת לי לעזרה, ממש מתחת לאף שלי כל ערב בזמן שאני מאכילה רק המחשבה שלא עשיתי את זה גורמת לי לרצות לצרוח, אני לא יכולה להפסיק לבכות.זו אחת החתולות האהובות עליי תמיד אמרתי שאם אעבור דירה היא הולכת איתי, פעם שקלתי להכניס אותה הביתה. היא למדה מחתולה אחרת לטייל איתי ביחד עם הכלבים, כל פעם הייתה עושה לי התקפי לב והיתי משנה את הטיול או שמה את עצמי באמצע הכביש רק שהיא לא תדרס, היא תמיד רצתה שאקח אותה על הידיים דחפה את הפנים שלה שלי רצתה נשיקות זה כל כך היה חסר בשבועיים האחרונים. אני כזו מטומטמת למה לא הלכתי לאיזור שם יותר במהלך היום,, הייתי שם אולי פעמיים בשבועיים האלה ובחצר ההיא לא חיפשתי וגם לא בכל השיחים למה לא עשיתי את זה הייתי יכולה להציל אותה למה אני כזו מטומטמת למה קיוותי שזו שוב אחת מאותם פעמים שנעלמת לי לשבוע וחוזרת.. זה כבר קרה כמה פעמים, איפשהו היתה לי הרגשה שהיא תחזור לא עבר לי תסריט רע בראש לגביה. למרות שרק בגללי היא התחילה להרחיק מהמקום שחיה בו כל כך הרבה שנים ולא קרה לה כלום, היתה עוקבת אחריי לפעמים לפינת האכלה אחרת, והיתה רודפת אחריי וחוצה את הכביש בצורה מסוכנת רק כדי לקבל ליטופים. לפני תמיד היתה רק בחצר אחורית אני זו שגרמתי לה להגיע לפינת האכלה ויותר לכיוון הכביש, כניראה נידרסה לחשוב ששבועיים לא ראיתי אותה ולפני יומיים ניראתה עוד חיה גורמת לי לרצות למות בידיעה שהיא מתה בסבל כל כך הרבה זמן. חשבתי שאם אני יוציא את הדברים החוצה ויספר וישתף זה יקל. אבל זה לא זה רק גורם לי לבכות עוד ועוד. תוך כדי שאני מרגישה את הלב של מתכווץ בכל פעם שאני חושבת עליה. חבל שמצאתי אותה, הייתי מעדיפה לחשוב שהילדה הצעירה טעתה וזו לא היא, ואולי היא נידרסה ומתה מהר ופינו אותה ולא סבלה כל כך הרבה זמן, היא באה אליי למקום שלנו ביקשה עזרה ואני לא שמעתי אני פשוט לא מאמינה שלי קרה דבר כזה יש לי כל כך הרבה רגשות אשמה עכשיו שלא התאמצתי יותר בחיפושים אחריה. אני ממש כועסת על עצמי וכואבת עליה מחכה לשעה רגועה יותר שאנשים יהיו שקועים בבתים , לא יכולה להשליך אותה לפח אני אקבור אותה קרוב לפינה שלנו, איפה שמילה קבורה
אני מרגישה כזו טיפשה, וכל כך אשמה. טורטינה זו חתולה טורטית קטנה במיוחד בגודל שלה..הסבתא רבא של הרבה חתולים בשכונה, הכרתי אותה לפני 4 שנים שבאתי לגור כאן, השכנים שמכירים אותה אמרו שהיא בערך בת 10, לא יודעת עד כמה נכון אבל בהחלט לא ניראתה חתולה צעירה. היא עוקרה במסגרת המבצע של העירייה שהזמנתי. כבר שבועיים שאני לא רואה אותה, שאלתי את השכנים שגם מאכילים בצהריים, לא היו שבוע, ואחר כך לא ראו אותה, חשבתי שקרה אותו מקרה כמו אצל השכן מתחתיי שהוא אושפז אחד החתולים שלו נעלם אפילו שאני המשכתי להאכיל אותו גם בבבוקר וגם בערב כמו שהיה רגיל בפינת האכלה. שאלתי את כל מי שמכיר.. חיפשתי קצת לא יותר מידי כי האיזור כאן מאוד מסורבל המון צימחייה צפופה וגם פירים מתחת לבתים- ועכשיו אני מרגישה רגשות אשמה. אתמול הנכדה של השכנים סיפרה לי כי ראתה אותה שוכבת צמוד לפינת האכלה שלי(פינה חשוכה מאוד בלילה) היא טוענת שהיתה חיה אך חסרת כוחות, שהיה קשה לה להזיז את הרגל, שכבה ליד שיחים והיא העבירה אותה למרכז הפינה שכביכול יהיה לה קל יותר לזוז (מדובר בילדה מקסימה בת 7) כמעט בכיתי לה למה לא קראה לי היא הרי יודעת שאני מאכילה חתולים, היא סיפרה בלילה היום בבוקר הלכתי לחפש אותה וראיתי אותה צמוד לפינת האכלה בחצר פרטית שוכבת מתה. אלוהים אם הייתי יודעת שהיא שם קוראת לי לעזרה, ממש מתחת לאף שלי כל ערב בזמן שאני מאכילה רק המחשבה שלא עשיתי את זה גורמת לי לרצות לצרוח, אני לא יכולה להפסיק לבכות.זו אחת החתולות האהובות עליי תמיד אמרתי שאם אעבור דירה היא הולכת איתי, פעם שקלתי להכניס אותה הביתה. היא למדה מחתולה אחרת לטייל איתי ביחד עם הכלבים, כל פעם הייתה עושה לי התקפי לב והיתי משנה את הטיול או שמה את עצמי באמצע הכביש רק שהיא לא תדרס, היא תמיד רצתה שאקח אותה על הידיים דחפה את הפנים שלה שלי רצתה נשיקות זה כל כך היה חסר בשבועיים האחרונים. אני כזו מטומטמת למה לא הלכתי לאיזור שם יותר במהלך היום,, הייתי שם אולי פעמיים בשבועיים האלה ובחצר ההיא לא חיפשתי וגם לא בכל השיחים למה לא עשיתי את זה הייתי יכולה להציל אותה למה אני כזו מטומטמת למה קיוותי שזו שוב אחת מאותם פעמים שנעלמת לי לשבוע וחוזרת.. זה כבר קרה כמה פעמים, איפשהו היתה לי הרגשה שהיא תחזור לא עבר לי תסריט רע בראש לגביה. למרות שרק בגללי היא התחילה להרחיק מהמקום שחיה בו כל כך הרבה שנים ולא קרה לה כלום, היתה עוקבת אחריי לפעמים לפינת האכלה אחרת, והיתה רודפת אחריי וחוצה את הכביש בצורה מסוכנת רק כדי לקבל ליטופים. לפני תמיד היתה רק בחצר אחורית אני זו שגרמתי לה להגיע לפינת האכלה ויותר לכיוון הכביש, כניראה נידרסה לחשוב ששבועיים לא ראיתי אותה ולפני יומיים ניראתה עוד חיה גורמת לי לרצות למות בידיעה שהיא מתה בסבל כל כך הרבה זמן. חשבתי שאם אני יוציא את הדברים החוצה ויספר וישתף זה יקל. אבל זה לא זה רק גורם לי לבכות עוד ועוד. תוך כדי שאני מרגישה את הלב של מתכווץ בכל פעם שאני חושבת עליה. חבל שמצאתי אותה, הייתי מעדיפה לחשוב שהילדה הצעירה טעתה וזו לא היא, ואולי היא נידרסה ומתה מהר ופינו אותה ולא סבלה כל כך הרבה זמן, היא באה אליי למקום שלנו ביקשה עזרה ואני לא שמעתי אני פשוט לא מאמינה שלי קרה דבר כזה יש לי כל כך הרבה רגשות אשמה עכשיו שלא התאמצתי יותר בחיפושים אחריה. אני ממש כועסת על עצמי וכואבת עליה מחכה לשעה רגועה יותר שאנשים יהיו שקועים בבתים , לא יכולה להשליך אותה לפח אני אקבור אותה קרוב לפינה שלנו, איפה שמילה קבורה
