איך את/ה עונה לשאלה: מי אתה?

sense9

Member
מנהל
בעקבות פוסט שראיתי במקום אחר, כשאתם באינטראקציה בינאישית אקראית, איך אתם עונים לשאלה: מי את/ה?
 

uzi2

Active member
מאוד תלוי בסיטואציה. השאלה עשויה להביך אנשים אם השואל מכוון לפרטים מסוימים, שהנשאל מעדיף להצניע. (ההמלצה: להיות כנה ולא להתבייש, אבל לא תמיד זה קל ליישום), יחד עם זאת, צריך לזכור שגם השואל לא רוצה להביך הרבה פעמים. בד"כ לא שואלים שאלה כזאת. בוודאי לא בצורה הזאת, אם כי לפעמים בצורה יותר מביכה "איך זה שאין לכם עדיין ילדים?" "לא נורא, אני בטוחה שבחורה כל כך חכמה ויפה תמצא מישהו אחר שראוי לה", "אני במקומך הייתי מתפטר, אין סיבה שלא תמצא עבודה יותר טובה",

לפעמים בארועים חברתיים שבהם האנשים לא מכירים אחד את השני יותר מדי טוב או צדדים לא עסקיים אחד של השני מבקשים "ספרו לנו משהו אחד על עצמכם שאנשים לא יודעים". בצורה כזאת, ככלל, אף אחד לא מובך. אנשים בד"כ ימצאו מה לספר, ושמציג אותם בצורה יפה: "אני מנגן על פסנתר", "הפכתי לסבא לפני שבוע", "אם לא הייתי עובדת ב... הייתי ציירת". זה בד"כ לא מביך ופותח שיחות.
איליין מייזליש ואדל פייבר, שכתבו את רב המכר "איך לדבר ככה שילדים יקשיבו ולהקשיב ככה שילדים ידברו" (לטעמי, ספר חובה להורים ! ), מציינות שהמינימום שילד צריך נפשית, זה מישהו להעזר בו, ומשהו להתגאות בו. הרבה מהדברים שהן כותבות נכונים גם למבוגרים. לא רק לילדים. אנשים שאינם בדיכאון בד"כ יחשיבו יותר את הנושאים בהם הם יותר גאים, לפעמים אנשים לומדים על אנשים אחרים דרך שיחות בכדרך אגב. חששתם לשאול מישהו במה הוא עובד, כדי שלא יובך? דברו איתו על היחסים שלכם עם הבוסים שלכם, ולפעמים גם הוא יספר. כמובן שאנחנו גם יודעים לרכל, וככה ללמוד על אנשים אחרים (זהירות - לפעמים לומדים דברים שאינם נכונים/או מדויקים).
 

uzi2

Active member
הסיבה שאני נוהג לתת תשובות ארוכות, היא שאני תמיד מנסה לקשור בין השאלות, לנושא הפורום.

כשאתה עונה "בן-אדם" אתה מספק מידע בשני רבדים שונים.

הראשון הוא המידע הישיר: שאתה (לטענתך) בן-אדם, ולא למשל, בוט בעל בינה מלאכותית, או חתול שיודע לדבר.
השני, הוא בעצם הבחירה שלך לענות באופן שלא ממש מספק מידע חדש לשואל.

כמובן שגם המידע ברובד השני, לא מספיק כדי להסיק ממש מסקנות רציניות - בוודאי שלא באם ההקשר המדויק לא ידוע, אבל מצד שני, אנחנו נוהגים, גם בתת המודע שלנו, להסיק מסקנות, ולגבש דברים לגבי אנשים, גם אם המידע מאוד חלקי. זו אולי פסיכולוגיה בגרוש, אבל אנשים עושים את זה. אם אני מקבל תשובות שלא מספקות מידע מיוחד חדש, אז אני קרוב לוודאי אסיק שהאיש לא ממש מעוניין לפתח סביב זה שיחה, ושהשאלה שלי לא כל כך לרוחו. האם המסקנה הזאת נכונה? לא בטוח, אבל יש סיכוי שארגיש כך.
 

AnarchistPhilosopher

Well-known member
הסיבה שאני נוהג לתת תשובות ארוכות, היא שאני תמיד מנסה לקשור בין השאלות, לנושא הפורום.

כשאתה עונה "בן-אדם" אתה מספק מידע בשני רבדים שונים.

הראשון הוא המידע הישיר: שאתה (לטענתך) בן-אדם, ולא למשל, בוט בעל בינה מלאכותית, או חתול שיודע לדבר.
השני, הוא בעצם הבחירה שלך לענות באופן שלא ממש מספק מידע חדש לשואל.

כמובן שגם המידע ברובד השני, לא מספיק כדי להסיק ממש מסקנות רציניות - בוודאי שלא באם ההקשר המדויק לא ידוע, אבל מצד שני, אנחנו נוהגים, גם בתת המודע שלנו, להסיק מסקנות, ולגבש דברים לגבי אנשים, גם אם המידע מאוד חלקי. זו אולי פסיכולוגיה בגרוש, אבל אנשים עושים את זה. אם אני מקבל תשובות שלא מספקות מידע מיוחד חדש, אז אני קרוב לוודאי אסיק שהאיש לא ממש מעוניין לפתח סביב זה שיחה, ושהשאלה שלי לא כל כך לרוחו. האם המסקנה הזאת נכונה? לא בטוח, אבל יש סיכוי שארגיש כך.
התגובה הייתה מההיבט המשעשע.
כל העיסוק בפסיכולוגיה נראה לי סוג של טרגדיה-קומדיה בייחוד הפסיכולוגיה הטיפולית.
אני לא ארחיב.
 

uzi2

Active member
התגובה הייתה מההיבט המשעשע.
כל העיסוק בפסיכולוגיה נראה לי סוג של טרגדיה-קומדיה בייחוד הפסיכולוגיה הטיפולית.
אני לא ארחיב.
המציאות, כרגיל הרבה יותר מורכבת. אני מכיר אנשים שטיפולים פסיכולוגיים עזרו להם מאוד, ואחרי שכבר הרימו ידיים מיציאה מטראומות משבשות חיים, מקבעונות, או מפוביות, למשל, הצליחו לצאת בתוך מספר פגישות, לאחר שמצאו טיפול יעיל. אני מכיר גם כאלו ששום דבר לא עזר להם, והכול היה בזבוז זמן.
יש לא מעט מחקר איכותי בפסיכולוגיה, וגם הרבה מחקר לא איכותי, ויותר ויותר גורמים יודעים להבדיל ביניהם, אבל הרבה יותר מדי עדיין נשאר מפעם, ובעבר, זה היה יותר רחוק מלהיות מדע.
 

AnarchistPhilosopher

Well-known member
המציאות, כרגיל הרבה יותר מורכבת. אני מכיר אנשים שטיפולים פסיכולוגיים עזרו להם מאוד, ואחרי שכבר הרימו ידיים מיציאה מטראומות משבשות חיים, מקבעונות, או מפוביות, למשל, הצליחו לצאת בתוך מספר פגישות, לאחר שמצאו טיפול יעיל. אני מכיר גם כאלו ששום דבר לא עזר להם, והכול היה בזבוז זמן.
יש לא מעט מחקר איכותי בפסיכולוגיה, וגם הרבה מחקר לא איכותי, ויותר ויותר גורמים יודעים להבדיל ביניהם, אבל הרבה יותר מדי עדיין נשאר מפעם, ובעבר, זה היה יותר רחוק מלהיות מדע.
זה עדיין לא מדע.
הטבע האנושי יותר מורכב מכל סטטיסטיקה שתתן...
 

uzi2

Active member
זה עדיין לא מדע.
הטבע האנושי יותר מורכב מכל סטטיסטיקה שתתן...
מדע לא תמיד מנבא דברים במדויק. לפעמים הוא מספק רק תשובות סטטיסטיות. השאלה אם זה מדע או לא, קשורה יותר למתודות המחקר, מאשר לשאלה כמה התשובות שיש לנו מספקות אותנו.
הטבע אמנם מורכב מאוד, אבל אם שיטה מסוימת עבדה ב- 30 אחוז מהמקרים, ושיטה אחרת עבדה רק ב- 3 אחוז מהמקרים (באוכלוסיה מסוימת), ועלי לבחור ביניהן, לתשובות הסטטיסטיות יש חשיבות גבוהה, כמובן שיותר ידע - למשל מידע כלשהו על המאפיינים של ה-30 אחוז שהשיטה הראשונה עבדה אצלם והמאפיינים של ה- 3 אחוז שאצל השנייה עבדה יותר טוב, היה עוזר, אבל גם בלעדיו, לא הייתי זורק את המידע על ה- 30 אחוז לפח.
 

AnarchistPhilosopher

Well-known member
מדע לא תמיד מנבא דברים במדויק. לפעמים הוא מספק רק תשובות סטטיסטיות. השאלה אם זה מדע או לא, קשורה יותר למתודות המחקר, מאשר לשאלה כמה התשובות שיש לנו מספקות אותנו.
הטבע אמנם מורכב מאוד, אבל אם שיטה מסוימת עבדה ב- 30 אחוז מהמקרים, ושיטה אחרת עבדה רק ב- 3 אחוז מהמקרים (באוכלוסיה מסוימת), ועלי לבחור ביניהן, לתשובות הסטטיסטיות יש חשיבות גבוהה, כמובן שיותר ידע - למשל מידע כלשהו על המאפיינים של ה-30 אחוז שהשיטה הראשונה עבדה אצלם והמאפיינים של ה- 3 אחוז שאצל השנייה עבדה יותר טוב, היה עוזר, אבל גם בלעדיו, לא הייתי זורק את המידע על ה- 30 אחוז לפח.
בשביל 30% הצלחה לא הייתי משלם על טיפול כזה.
בשביל לעבור מבחן באת"א צריך לפחות 60, ואני יודע בדם יזע והרבה דמעות...
:-D
 

AnarchistPhilosopher

Well-known member
האמת מעבירים אותך גם אם קיבלת בין 56-59.

אז נגיד בשביל עובר צריך לפחות 56 אחוזי הצלחה.
נכשלתם פסיכולוגים...
 

uzi2

Active member
בשביל 30% הצלחה לא הייתי משלם על טיפול כזה.
האם שווה או לא שווה, זה תלוי בפרטים ובחומרת הבעיה. 30 אחוז זה לא המון באופן אבסולוטי, אבל גם לא זניח. כשהבעיה קשה אנשים שיכולים להרשות לעצמם ישלמו גם על סיכויים מאוד נמוכים (לפעמים על גבול ההונאה). לפעמים גם יש יותר משיטה אחת, ולכל שיטה יש סיכויי הצלחה סופיים ולא גבוהים, אבל הסיכוי שאחת השיטות תעבוד גבוה. במקרה כזה, המטפל צריך לבחור עם מה להתחיל. הדברים אף פעם לא פשוטים אבל המספר 30 היה לשם המחשה. הנקודה היא שבין אם פסיכולוגיה מצליחה יותר או מצליחה באחוז מאוד קטן של המקרים (והתשובה תלויה בפרטים) מדובר במשהו שבשנים האחרונות בהחלט הרבה מהמחקר שם והתובנות כתוצאה מהמחקר, עונים להגדרה "מדע". אכן בעבר, איכות המחקרים היתה מאוד ירודה, ועדיין יש לא מעט מחקרים עם איכות ירודה, אבל ניתן ככלל, להבחין ביניהם.
האמת מעבירים אותך גם אם קיבלת בין 56-59.

אז נגיד בשביל עובר צריך לפחות 56 אחוזי הצלחה.
נכשלתם פסיכולוגים...
מה הקשר בין אחוזי הצלחה של שיטה, ובין ציון בקורסים לתואר? אם אגיד לך שניתן להציע טיפול שיצמצם את הסיכוי של אדם להתאבד ב- 30 אחוז, זה לא יישמע אולי הרבה, אבל אם אגיד שטיפול מסוים יצמצם את אחוז המתאבדים ב- 30 אחוז, זה פתאום נראה מאוד משמעותי. השאלה תמיד תלויה בפרטים.
תוצאות של מחקר לא תמיד נקבעות על פי היכולת של החוקר. לפעמים זה מתאר את המציאות, וככול שנדע אותה יותר, נוכל לצמצם נזקים.
יחד עם זאת, כמו שיש רופאים טובים ורופאים גרועים, יש גם פסיכולוגים טובים ופסיכולוגים גרועים.
 

AnarchistPhilosopher

Well-known member
האם שווה או לא שווה, זה תלוי בפרטים ובחומרת הבעיה. 30 אחוז זה לא המון באופן אבסולוטי, אבל גם לא זניח. כשהבעיה קשה אנשים שיכולים להרשות לעצמם ישלמו גם על סיכויים מאוד נמוכים (לפעמים על גבול ההונאה). לפעמים גם יש יותר משיטה אחת, ולכל שיטה יש סיכויי הצלחה סופיים ולא גבוהים, אבל הסיכוי שאחת השיטות תעבוד גבוה. במקרה כזה, המטפל צריך לבחור עם מה להתחיל. הדברים אף פעם לא פשוטים אבל המספר 30 היה לשם המחשה. הנקודה היא שבין אם פסיכולוגיה מצליחה יותר או מצליחה באחוז מאוד קטן של המקרים (והתשובה תלויה בפרטים) מדובר במשהו שבשנים האחרונות בהחלט הרבה מהמחקר שם והתובנות כתוצאה מהמחקר, עונים להגדרה "מדע". אכן בעבר, איכות המחקרים היתה מאוד ירודה, ועדיין יש לא מעט מחקרים עם איכות ירודה, אבל ניתן ככלל, להבחין ביניהם.

מה הקשר בין אחוזי הצלחה של שיטה, ובין ציון בקורסים לתואר? אם אגיד לך שניתן להציע טיפול שיצמצם את הסיכוי של אדם להתאבד ב- 30 אחוז, זה לא יישמע אולי הרבה, אבל אם אגיד שטיפול מסוים יצמצם את אחוז המתאבדים ב- 30 אחוז, זה פתאום נראה מאוד משמעותי. השאלה תמיד תלויה בפרטים.
תוצאות של מחקר לא תמיד נקבעות על פי היכולת של החוקר. לפעמים זה מתאר את המציאות, וככול שנדע אותה יותר, נוכל לצמצם נזקים.
יחד עם זאת, כמו שיש רופאים טובים ורופאים גרועים, יש גם פסיכולוגים טובים ופסיכולוגים גרועים.
הקביעה איזה אחוז נחשב מעבר או הצלחה הוא שרירותי.
למשל זכור לי שקראתי פעם שבבריטניה כדי לקבל ציון מצטיין צריך לפחות לקבל 70 בממוצע (יכול להיות שטעיתי), לעומת פה בארץ שזה בקושי עובר.
ההבדל הוא שבבריטניה הסטודנטים לא שואלים את המרצים במהלך המבחן שאלות בנוגע לשאלות במבחן, מכאן הסיבה שמספיק לקבל 70.
לא סתם קיימברדיג' ואוקספורד במקומות הראשונים במתמטיקה ובפיזיקה בעולם הרמה שם הרבה יותר קשוחה מפה בארץ.

כמובן שזה שרירותי, איפה שמרמים יהיו חייבים לעלות את הממוצע להצטיינות, אתה לא חושב?

נוכלים יקבעו בצורה שרירותית כל נתון לא משנה כמה הוא נמוך ויראו את זה כהצלחה כבירה.
בבריטניה יותר קשה לרמות אם בכלל... זה למה כששאלתי אותם האם יש להם תואר משולב גם במתמטיקה ובפיזיקה בקיימברדיג' אמרו לי שצריך לבחור באחד מהם ואי אפשר לעשות את שניהם.
רק בארץ הצלחתי לעשות את זה...
 

uzi2

Active member
הקביעה איזה אחוז נחשב מעבר או הצלחה הוא שרירותי.
למשל זכור לי שקראתי פעם שבבריטניה כדי לקבל ציון מצטיין צריך לפחות לקבל 70 בממוצע (יכול להיות שטעיתי), לעומת פה בארץ שזה בקושי עובר.
ההבדל הוא שבבריטניה הסטודנטים לא שואלים את המרצים במהלך המבחן שאלות בנוגע לשאלות במבחן, מכאן הסיבה שמספיק לקבל 70.
לא סתם קיימברדיג' ואוקספורד במקומות הראשונים במתמטיקה ובפיזיקה בעולם הרמה שם הרבה יותר קשוחה מפה בארץ.

כמובן שזה שרירותי, איפה שמרמים יהיו חייבים לעלות את הממוצע להצטיינות, אתה לא חושב?

נוכלים יקבעו בצורה שרירותית כל נתון לא משנה כמה הוא נמוך ויראו את זה כהצלחה כבירה.
בבריטניה יותר קשה לרמות אם בכלל... זה למה כששאלתי אותם האם יש להם תואר משולב גם במתמטיקה ובפיזיקה בקיימברדיג' אמרו לי שצריך לבחור באחד מהם ואי אפשר לעשות את שניהם.
רק בארץ הצלחתי לעשות את זה...
אכן יש שאלה, כיצד מגדירים הצלחה....
לדעתי, בכל מה שקשור להוראה, כל הנושא הזה דורש רוויזיה, משום שהרבה פעמים, מתוך שלא לשמה בא לשמה.... כלומר, בהרבה מקצועות, זה לא הידע שאתה רוכש באופן ישיר בקורסים, אלא הכישורים שאתה רוכש תוך כדי הלימודים. למשל היכולת לקרוא טקסט באורך של יותר מעמוד וחצי מבלי לפספס דברים (יכולת שבעידן הזאפינג שלנו נמצאת בירידה חזקה), היכולת להיות רגיש לדקויות בזכירה של עובדות, והרבה יכולות נקודתיות אחרות.

בעניין ההצלחה של הטיפולים, אמנם עדיין יש שאלה, כיצד מגדירים הצלחה, אבל מבחינתי, אם היתה למטופל בעיה שרצה לפתור ובגללה הלך לטיפול, והבעיה (בעיני המטופל) נפתרה (בבאופן משמעותי, זה נקרא הצלחה. כך או אחרת, במחקר, ההגדרה של "הצלחה" חייבת להיות מפורטת. מחקר, זה לא לימודים.

לגבי רמאות, אין ספק שהסטודנטים הפחות טובים ינסו לחלוב רמזים בזמן הבחינה. אין ספק שיש מרצים שיעזרו יותר ויש שידעו להיות עם פני פוקר, ולא יעזרו בכלל (אפילו לא דרך שפת גוף). יש טענה שמי שלא יודע, הרמזים לא יעזרו לו, ושלפעמים מילה אחת משחררת אצל מי שיודע את הפקק ומאפשרת לו לשלוף את הידע מהזכרון, אבל כאן השאלה היא כמובן גם מה באים לבדוק בבחינה. לפעמים זה גם את היכולת לשלוף מהזיכרון את המידע הרלוונטי בסיטואציה הרלוונטית. שום דבר לא מושלם, וגם בין רמאות מוחלטת (כמו שיש במוסדות מסוימים שבעבר הרחוק התואר שלהם היה מוכר בארץ, וכיום לא), ליושרת סרגל, יש הרבה באמצע.
 

sense9

Member
מנהל
אני השתוממתי לדעת שיש סטודנטים לרפואה שמשלמים למישהו שיכתוב להם עבודות אקדמאיות.
ברור שהרבה סטודנטים נעזרים בתשלום לכתיבת עבודות, אבל רבאק..סטודנטים לרפואה?!?
 

uzi2

Active member
אני מבדיל בין רמאות של סטודנטים, לרמאות של מוסדות. השאלה האם סטודנטים מרמים, התשובה מורכבת, אצלנו, היו קבוצות בהן היתה נורמה של העתקות בעבודות, והיינו צריכים לפעול בחוכמה כדי לתקן את העניין ולהעביר מסר אפקטיבי לסטודנטים, מבלי להעמיד לוועדת משמעת חצי מהסטודנטים. במרבית הקבוצות העתקה היתה משהו מאוד נדיר.

אבל אי אפשר במוסד שמכבד את עצמו, להעתיק בהיקף גדול של קורסים. עבודות זה רק חלק קטן מהציון. יש מבחנים, ואם נניח בצד מבחנים שהיו דרך זום בשל אילוצים, בתקופה האחרונה, הרבה יותר קשה להעתיק במבחנים שמתנהלים בכיתה, והסיכון הרבה יותר גבוה.

אבל, כן. יש רופאים טובים, ויש רופאים גרועים.
מצד שני, האם ילד שהעתיק בכיתה ב' בעברית, או שקיבל בקושי ציון 60 בקריאה, לא ידע בסוף לקרוא בעברית? הרבה פעמים נאלצים בהמשך להשלים את החוסרים האלו. היו כאלו שקיבלו בחטיבת הביניים או בבית הספר היסודי ציונים נמוכים, בסוף יצאו אנשים מאוד משכילים. הרבה דברים משתנים.
 

sense9

Member
מנהל
תוצאות של מחקר תלויות לרוב במי שמימן את המחקר(;
 

uzi2

Active member
תוצאות של מחקר תלויות לרוב במי שמימן את המחקר(;
בעיני, במידה רבה - זה מיתוס. אני לא אגיד שהתופעה לא קיימת, אבל כאמירה כללית, היא הרבה פחות משמעותית מהדימוי שמתפחים לה. מרבית המחקר במרבית תחומי הידע - החוקר אפילו לא יודע על אג'נדה של המימון (איזה קרן מטעם מיליארדר שרוצה קרן על שמו, או "האגודה לשיתופי פעולה ישראליים-גרמניים"). הרבה מאוד מחקר ממומן על ידי השכר של החוקרים וללא מימון מיוחד, וגם לא נדרש מימון מיוחד. התופעות היותר בעייתיות שנתקלתי בהן, זה הרצון של החוקרים לפעמים להוציא תוצאות "מעניינות", או פשוט, חוסר זהירות מחשבתית, ולפעמים חוסר הבנה בכלים סטטיסטיים, בייחוד במדעי החברה.

התחום הכי "בעייתי" בנושא המימון האינטרסנטי, זה תחום הרפואה, אך גם שם יש הגנות די חזקות כנגד ניצול לרעה, ולגבי תרופות קיימות, יש לא מעט מחקר שלא ממומן על ידי חברות התרופות. לגבי תרופות קיימות, יש לא מעט מחקר שחברות התרופות היו שמחות אלמלא היה קיים. יש להן השפעה מסויימת על ההחלטות של חלק מארגוני הבריאות, וזה מקרין גם על הרופאים. יש גם השפעה עקיפה על הרופאים, אבל ההשפעה בכל מה שקשור למחקר יותר מצומצמת, ובכל מקרה לשיטה המדעית יש מנגנוני הגנה גם להתמודד עם מחקר כזה או אחר שפוברקו או שעוגלו בהם פינות בצורה משמעותית. ככל, שאינטרסים זרים, משפיעים יותר על חלק מהמחקרים, כך נוצר לחוקרים רבים אחרים צורך לבדוק את הדברים בצורה בלתי תלויה. לאחרונה, בשל הקורונה, נוצרו ארגונים והסכמים בינלאומיים שנועדו לעודד מחקר תרופתי או הסכמים תרופתיים מהסוג שלחברות התרופות לא משתלם (למשל CEPI שמעודדת שיתופי פעולה ממשלתיים מהסוג שלא משתלם לחברות התרופות), ונכון שעדיין דרוש שיפור בכיוון, ומדובר בהתחלת תהליך שחייב להימשך.

הבעיה בעניין המחקר ברפואה, היא יותר בכך שיותר קל להשיג מימון למחקרים של פיתוחי תרופות חדשות, כשהן משתלמות לחברות התרופות. פחות להטייה משמעותית במחקר. צריך לזכור שבכל מה שקשור לתרופות קיימות, אם יש סתירות מהותיות בין מחקרים שונים, אז זה צף בארגונים כמו קוקריין, שמראים שיש בעייתיות במחקר. כלומר השיטה המדעית עולה על כך שיש בעיה. גם חוקרים לא רוצים דימוי של חוקרים שהתוצאות שהם קיבלו נסתרו על ידי אחרים, והרבה פעמים דברים נבדקים על ידי לא מעט גורמים בכל מיני מקומות ברחבי העולם.

צריך גם להיזהר. לא תמיד בתקשורת אנחנו מקבלים תמונה נכונה על מצב המחקר. המחקרים היותר צבעוניים מפורסמים וגם התופעה של פרשנות מכלילה ולא זהירה, שיותר נפוצה כאשר אנשים שאינם חוקרים מפרשים מחקרים. זו גם הסיבה מדוע אסור לסמוך על עיתונות פופולרית כאשר היא מספרת על מחקר.

האם יש בעייה של הטיות? יש. האם היא קשה? בתחומים מסוימים - כן. האם יש שיפור, מבחינת מה שמתקבל בסופו של דבר, כל הזמן יש שיפור. יש גם תופעות חדשות שהן שליליות, כמו כתבי עת טורפים, אבל זה לא ממש משפיע על ההתקדמות המדעית/מחקרית, כיוון שלכתבי העת האלו אין כמעט השפעה על עולם המחקר (יותר על הציבור הרחב, שלא יודע להבדיל בינם ובין כתבי עת אחרים).
האם התופעה של אג'נדה מימונית שגורמת להטיות במחקר קיימת? כן. האם נכונה למרבית המחקר? ממש לא. אבל כאמור - צריך להבדיל בין השפעה על המחקר, ובין השפעה על מוקדי קבלת ההחלטות בארגונים מסוימים.
 

sense9

Member
מנהל
תודה על תשובתך המפורטת לעיל.
בפוסט המקורי שראיתי, מישהי נשאלה את השאלה הזו ע"י קרוב משפחתה שבמקצועו הוא גם פסיכולוג.
היא ענתה לשאלה שלו בפרטים "היבשים" של נשואה פלוס X ילדים, עובדת ב...גרה ב...
והוא בתגובה השיב לה שמי שעונה לשאלה כזו כמו שהיא ענתה הוא אדם מנותק כי הנ"ל זה לא מה שמגדיר אנשים.
אבל בהחלט מסכימה אתך שזה מאוד תלוי סיטואציה.
 

uzi2

Active member
תודה על תשובתך המפורטת לעיל.
בפוסט המקורי שראיתי, מישהי נשאלה את השאלה הזו ע"י קרוב משפחתה שבמקצועו הוא גם פסיכולוג.
היא ענתה לשאלה שלו בפרטים "היבשים" של נשואה פלוס X ילדים, עובדת ב...גרה ב...
והוא בתגובה השיב לה שמי שעונה לשאלה כזו כמו שהיא ענתה הוא אדם מנותק כי הנ"ל זה לא מה שמגדיר אנשים.
אבל בהחלט מסכימה אתך שזה מאוד תלוי סיטואציה.
כמה כבר אפשר ללמוד מארוע יחיד כזה?
מצד שני, לשם ההגינות, כמה כבר אני יכול ללמוד על הפסיכולוג מזה שהוא אמר את מה שהוא אמר (לא הייתי מרשה לעצמי להגיד דברים כאלו בצורה הזאת, אבל אני לא עובד כפסיכולוג, ואני לא יודע מה אני לא יודע, על שאר השיחה, ועל הסיטואציה, או על מה היא בחרה לספר בפוסט, ומה אולי לא...

יכול להיות שבאותו הרגע היא חשבה שזה מה שהוא רוצה לדעת... הרי תמיד זה לא רק השאלה איך אנחנו רוצים להציג את עצמנו, אלא גם הניחוש שלנו לגבי מה הצד השני מנסה לדעת. גם אניח שאם מדובר בקרוב משפחה, קשה להאמין שהאינטרפרטציה של המשפט לא מושפעת מההכרות הקודמת.
 
למעלה