אמא מופלאה
כפי שכבר כתבו לך לפני, כל אחת כאן עברה דרך ארוכה, וכל אחת נמצאת בנקודה אחרת על הדרך הזאת. כל ילד הוא סיפור בפני עצמו, בכל מקרה - קל זה אף פעם לא.
אני אמא לתאומים שנולדו בשבוע 25+3, ולמרות שכבר כשהשתחררנו מהפגיה נחשבנו לסוג של נס כפול לאור מהלך פגיה שנחשב "סביר" יחסית לשבוע הלידה המוקדם, מה שהעניק לנו מעין "מיקדמה של אופטימיות", קשה לומר שדרכנו עד הלום היתה סוגה בשושנים.
לא אלאה אותך בכל הדאגות, ואינספור האמירות השחורות ששמענו משלל רופאים ומטפלים. אם להזכיר רק את שני ה"היילייטס", אז רופא התפתחותי אחד טען בתוקף שיש לאיתמר אטאקסיה (ליקוי נוירולוגי שמתבטא בבעיות קואורדינציה ושיווי משקל) ורופאה התפתחותית אחרת קבעה ש"האינטליגנציה שלו בצד הנמוך של טווח הנורמה" (קביעה שהיום היתה מפילה אותי מצחוק, אם רק יכולתי למחוק מזכרוני את הסיוט שהאמירה הזו העבירה אותי אז).
התאור של הילה את הרגשתה תואם באופן מדוייק את איך שהרגשתי כשהונחתו עלי הבשורות הללו. ענן שחור כבד שתלוי כצל מעל ראשי ולא מפסיק לחנוק אותי בכל דקה בה אני ערה, ובלילות מגיע לביקורים נבזיים בצורה של סיוטים.
אני לא יודעת אם הייתי אופטימית או חזקה, אבל אני כן יכולה להגיד שהחיים יותר חזקים מכולנו. ממשיכים הלאה פשוט כי אין ברירה. מה שקורה עם הזמן הוא שני דברים שמתרחשים במקביל: הראשון הוא שהילד גדל, מתפתח, והתמונה מתחילה להתבהר. לעתים קרובות היא הרבה פחות גרועה ממה שחשבנו, פשוט בגלל שהרופאים נוטים להיות נביאי זעם ולהציג בפנינו את כל האופציות הכי גרועות שיש, כאילו שזה מגן עליהם באיזשהו אופן (שזוהי שטות גמורה, כמובן).
הדבר השני הוא שאנחנו משתנים, או יותר נכון התפיסה שלנו את המצב משתנה. אחד הדברים הכי קשים בלידת פג וכל מה שמשתמע מזה, הוא התרסקות הציפיות שלנו על קרקע המציאות. בתי הבכורה נולדה במועד אחרי התעברות טבעית וקלילה והריון לפי הספר. היא נולדה יפה ומושלמת, גדלה והתפתחה בהצטיינות
, וכך "קילקלה אותי" והכניסה אותי לתוך גן עדן של שוטים. כמובן שציפיתי שזה מה שיהיה לי גם בהריון השני, אבל התאומים עשו לי בית ספר: 3 שנות אי-פריון, סאגת טיפולים זוועתית ולידה בשבוע 25.
היום הם בני 8 ואני נמצאת כבר במקום אחר. הם בריאים ומקסימים, ואני מפוכחת (וחרדתית
, אבל נעזוב את זה). זה המקום שאליו מגיעים אחרי ים של דמעות, אוקיינוסים של חרדות, עבודה קשה מאוד, תסכולים לצד שמחות והישגים, ולבסוף גם השלמה ואפילו אושר גדול. כי אף ילד לא באמת מושלם, אבל כל ילד הוא בריאה מופלאה שמביא עמו כמות בלתי נתפסת של אושר.
את כרגע נמצאת בחלק הכי כואב וקשה של המסע - כשנוסעים בתוך המנהרה החשוכה וכל מה שיאיר את דרכך זו רק האמונה. האחזי בה חזק, וכשאת מרגישה שאת נחלשת - תני לעצמך להתפרק מדי פעם, זה בסדר, ותמיד תבואי לכאן לקבל מאיתנו חיבוק גדול והרבה עידוד